יוסף בוקסנבאום

יוסף בוקסנבאום
	יוסף (ג'ו) בוקסנבאום, 1978
לידה	1906; זמושץ', האימפריה הרוסית
פטירה	11 במרץ 1991 (בגיל 85 בערך)
מדינה	ישראל
מקום קבורה	הר המנוחות

יוסף (ג׳ו) בוקסנבאום (1906, זמושץ' פולין – 11 במרץ 1991, ירושלים) היה קצין בצבא ארצות הברית, מפעילי המוסד לעלייה ב', ממקימי משרד הביטחון, תעשיין ישראלי - מחלוצי תעשיית הרכב בישראל, ממקימי תעשיית הלבידים ותעשיית הגומי בארץ ויקיר ירושלים^[1].

קורות חיים

שנותיו הראשונות בפולין וארצות הברית

יוסף (ג'ו) בוקסנבאום נולד בשנת 1906, כאחד מ-6 ילדים של טובה וחיים צבי, בעיר זמושץ' שבפולין, ונשלח כילד ללמוד ב"חדר".

לנוכח הצרות שנחתו על זמושץ' במלחמת העולם הראשונה, היגרה המשפחה לארצות הברית דרך ורשה. בשנת 1919 הגיעה המשפחה לניו יורק בסיועו של הבן הבכור סידני, שהיגר לארצות הברית עוד לפני המלחמה. המשפחה השתלבה בעסקי הבן, שהקים במנהטן מפעל בדים לייצור כיסויי מיטה בשם FineArt.

את בר המצווה שלו חגג בוקסנבאום בניו יורק, את לימודיו המשיך בישיבה דפלטבוש וסיים בהצלחה גם את לימודיו באוניברסיטת קולומביה.

החל משנת 1929 ועד גיוסו לצבא, שימש בוקסנבאום כמנהל מכירות של המפעל המשפחתי, ובמהלך השפל הגדול, הצליח להשיג הזמנה מהכלבו הענק מייסיס, שתרמה להמשך פעילותו.

פעילותו הציונית

בוקסנבאום היה פעיל בהסתדרות הציונית החל משנת 1929, ובאחד הימים נפגש עם פנינה (פרל), שליחת ארגון הבונים, שהגיעה מקנדה, ושהייתה חברת גרעין ההכשרה שעתיד היה לעלות ולהתיישב בקיבוץ כפר בלום. בשנת 1938 נישאו השניים בניו יורק.

בשנת 1931 ביקר בוקסנבאום בארץ ישראל מטעם ההסתדרות הציונית. בדרכו פגש באונייה את חיים נחמן ביאליק ואת מארק שאגאל, שנשאר ידידו עד מות הצייר^[2]^[3].

ביקור שני ערך בוקסנבאום בארץ ישראל יחד עם רעייתו בחודש אוגוסט 1946, לפי הזמנת הסתדרות החקלאים.

מלחמת העולם השנייה

למרות גילו התגייס לשירות צבאי, ונשלח מטעם הצי להיות אחראי על כל משלוחי האספקה, אמצעי תובלה ולוחמים שהועמסו על אניות בנמל של ניופורט ניוז בווירג'יניה, שהפך ברבות הימים לאחד מגדולי הנמלים בעולם. במיוחד תרם בוקסנבאום מניסיונו לאחר המערכה בנורמנדי והקמת נמלי צי ארצות הברית באירופה.

בתום המלחמה השתחרר בוקסנבאום מן השירות בדרגת קפטן (סרן).

עלייה ב' באירופה ובארצות הברית

בתום המלחמה גויס בוקסנבאום על ידי שליחי ההגנה למשלחת הרכש וצורף למוסד לעלייה ב'. בשנת 1946 נשלח לאירופה, ושם פיקד על מבצע הברחת יהודים ניצולי השואה מסלובקיה. באיטליה, בנמל סבונה, עלה על האוניה "יאשיהו וג'ווד", ונפגש עם הצוות האמריקאי. משם המשיך לצרפת ונפגש עם פעילים נוספים ובראשם לובה אליאב, שהיה מיועד לפקד על אניית המעפילים "חיים ארלוזורוב" שרכש בוקסנבאום^[4]. האוניה נרכשה בקיץ 1946 בפלורידה, דרך חברת-קש בשם .Weston Steamship Trading Co.

באותה שנה פגש בוקסנבאום בפריז את דוד בן-גוריון, ועמו כמה מבכירי היישוב: אליעזר קפלן, משה סנה, דוד רמז ועוד, והתפתח ויכוח בו תמך בן-גוריון בדעה שעדיף להעלות ניצולים באניות קטנות, שתוכלנה להסתנן מבעד להסגר הימי הבריטי. בוקסנבאום לא קיבל את עמדתו, ובסופו של דבר הגיעו הפליטים באוניות גדולות יחסית.

רכש ספינות ואניות להעלאת פליטי השואה ארצה

כיד ימינו של זאב (דני) שינד, שהיה אחראי על שלוחת המוסד לעלייה ב' בצפון ובדרום אמריקה, סייע לו בוקסנבאום בידע שרכש בתחום העסקי והכלכלי, טיפל בחיפוש אוניות, עזר בביורוקרטיה המקומית, בנקאים ובנקאות, כולל הקמת חברת קש בראשי תיבות ייחודיים, שסימנו במילות גנאי את המאבק בבריטים: למשל FB Shipping Company, כאשר ראשי התיבות FB משמעותם היה Fuck (the) British. בנוסף עסק בוקסנבאום בהכנת אניות רכש לשיט באוקיינוס (עקב ניסיונו בצי), ביקור על סיפוני האוניות בעת השיפוץ/שדרוג, עזר בבחירת צוות המתנדבים וגיוסם, ובנוסף, דאג לרכישת נשק ממקסיקו ורכש מטוסים מצ'כיה^[5].

אניות המעפילים שנתפסו על ידי הבריטים הוחרמו, ולכן הוחלט במקום חכירה לרכוש אניות להעלאת שארית הפליטה.

רשימת האניות כוללת בין היתר את:

"הגנה" ו"יאשיהו וג'ווד" שהיו במלחמת העולם השנייה פעילות בשרות הצי המלכותי הקנדי
"חיים ארלוזורוב", שהייתה בשרות משמר החופים האמריקאי
"עצמאות" ו"קוממיות" ("קיבוץ גלויות"), הפאנים. שנרכשו בדרום אמריקה, אניות משא להובלת פרי^[6].
"אקסודוס", "יציאת אירופה תש"ז"^[7].

משרד הביטחון

עם עלייתם ארצה של פנינה (פרל) וג'ו בוקסנבאום, השתכנו בתל אביב ב"שיכון הקצינים", ובשנת 1951 עברו להרצליה פיתוח. כעבור שנה נולד בנם צבי, שנקרא על שם סבו.

בוקסנבאום היה בין המניחים את היסודות להקמת משרד הביטחון. כאשר דוד בן-גוריון מינה אותו לעוזרו, כראש אגף האספקה הראשון (תמורת דולר אחד לשנה)^[8], ואת שמעון פרס מינה כעוזרו לנושא הצבא.

במסגרת עבודתו, עזר בוקסנבאום לשכנע את דוד בן-גוריון להקים מרכז רפואי על שטח המחנה הצבאי הבריטי לשעבר בתל ליטוינסקי, והיה שותף בפעילות להקמת המרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא – תל השומר.

פעילותו העסקית

בשנותיו הראשונות עסק בוקסנבאום ביבוא של חלפים עבור משאיות דודג' של הצבא, מלגזות ייל (אנ'), שנרכשו במסגרת הסכם השילומים לענף פרי ההדר בישראל, שהיה אז בחיתוליו, וכן מוניות דיזל דה סוטו ומשאיות דודג' מארצות הברית.

בחודש מאי 1949 ייסד בוקסנבאום את חברת "מכשירי תנועה ומכוניות" שהתמקמה בתל אביב, לאחר שהצליח לחתום עם חברת קרייזלר על הסכם לשמש כנציגה בארץ. הוא סירב להצעתו של שר התחבורה, דוד רמז להקים את חברת התעופה הלאומית של ישראל.^[^{דרוש מקור]}

יבוא מכוניות החל באישור הממשלה רק ב-1960, וכלי הרכב הראשונים היו מתוצרת סימקה מצרפת, ואחריהם קרייזלר צרפת וארצות הברית.

יבוא כלי רכב מתוצרת פורד החל בשנת 1972, כאשר בוקסנבאום רכש את עסקי היבואן בארץ, ונמשך למעלה מ-25 שנה. כמו כן, נפתחו סוכנויות של כלי רכב פורשה ויגואר.

ב-1983 נחתם חוזה עם סוזוקי מוטור ביפן, על ידי משלחת החברה בראשותו של בנו, צבי נטע, שייבאה עד 2018 למעלה מ-200 אלף כלי רכב משם^[9].

הסכמים נוספים ליבוא ארצה, נחתמו עם יצרני חלפים, צמיגים, ציוד חקלאי וצמ"ה.

תעשיין

כאשר יצא לשוק הפרטי, הקים בוקסנבאום ב-1957 את תע"ל - תעשיית עץ לבוד, בשיתוף עם אליהו סחרוב וקיבוץ משמרות^[10]. הקים גם את תג"ל-תעשיות גומי לישראל^[11], ואת מפעל "ואקולאג" בעכו בשותפות עם משפחת גולן.

בלחץ משרד האוצר רכש בוקסנבאום את קייזר-אילין תעשיות, והפך אותם למתמ"ר (מתכת מרכזית).

בוקסנבאום נתמנה כחבר מועצת המנהלים של צים.

בוקנסאום היה גם אחד ממקימי חברת הדלק "פז".^[^{דרוש מקור]}

תעשיות רכב נצרת עילית - הקמת מפעל ייצור רכב בנצרת עילית

ערך מורחב – תעשיות רכב נצרת עילית

בלחצם של משרד הביטחון (ובראשו משה קשתי המנכ"ל), משרד האוצר וראש הממשלה, שוכנע בוקסנבאום להקים מפעל לייצור והרכבת רכב, בהסכמת חברת קרייזלר, ומאוחר יותר גם בהסכמת חברת פורד^[12]. היה זה המפעל היחיד בעולם שהרכיב כלי רכב גם של קרייזלר וגם של פורד, בו זמנית. הרעיון מאחורי הצעה זו של עמוס חורב, היה לספק לצה"ל רכב חדש, ולמנוע הוצאות רבות על שיקום רכב מיושן מתקופת מלחמת העולם השנייה.

טדי קולק, ידידו מפעילות משותפת של עלייה ב', לחץ על בוקסנבאום להקים את המפעל בירושלים, אולם לבסוף הוקם המפעל בנצרת עילית, מתוך מחשבה להעסיק מאות עולים חדשים בתעשייה, ולצרף גם בני מיעוטים מהסביבה, לעבודה משותפת עם השכנים היהודים^[13].

אבן הפינה של המפעל הונחה בשנת 1965, וכעבור שנה נמסרו 10 כלי הרכב הראשונים לצה"ל, בנוכחות ראש הממשלה לוי אשכול ובכירים נוספים. כלי רכב שיוצרו במפעל, קומנדקר WM300, כבר השתתפו במלחמת ששת הימים.

בוקסנבאום הפך למוביל של תעשיות הרכב בישראל^[14]. 50 שנה אחרי, הורכבו במפעל כ-90 אלף כלי רכב ליצוא, לצבא ולשוק המקומי וכללו ג'יפים, נ.נ.ים (קומנדקרים), משאיות ורכב נוסעים פרטי.

במלחמת יום הכיפורים נקרא בוקסנבאום לפגישה עם שר האוצר פנחס ספיר ונתבקש באמצעות קשריו העסקיים לשכנע את חברת פורד לייבא ארצה ביבוא חירום 600 משאיות לשימוש הצבא. לבקשתו של בוקסנבאום, ובהתערבותו האישית של הנרי פורד השני, הייבוא אושר.

פעילות ציבורית

בשיתוף פעולה עם פרופסור חיים שיבא עזר בוקסנבאום להקים את בית החולים בתל השומר, ותרם לו רבות. בנוסף, הקים את "קרן שיבא למחקר רפואי".

הצטרף לידידו טדי קולק בהקמת מוזיאון ישראל והיה מגדולי התורמים לו^[2]^[15]^[16].

לבקשת המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, תרם בנו, צבי נטע, באמצעות קרן בוקסנבאום-נטע, להבאת דגם ספינת מעפילים ולהצבתו במוזיאון למורשת ההעפלה והעלייה בעתלית, לציון תרומתו של בוקסנבאום למבצע ההעפלה ופעילותו כמתנדב במוסד לעלייה ב' בארצות הברית.

בוקסנבאום הוכתר כ"יקיר ירושלים"^[1] והיה ממקימי יד יצחק בן-צבי וחבר הנהלתה.

על שמו של בוקסנבאום נקראו רחובות בתל אביב ובנצרת (שם שוכן מפעל תעשיות רכב בע"מ).

קרן בוקסנבאום-נטע

כסוציאליסט באידאולוגיה שלו, החליט בוקסנבאום לתרום לקהילה בדרכו שלו, והקים באפריל 1971 קרן צדקה בשם קרן בוקסנבאום (לימים קרן בוקסנבאום נטע), התורמת מחצית מרווחי הקבוצה, מיליוני שקלים בשנה, בעיקר לאוכלוסיות מיוחדות, לבריאות, רפואה ורווחה^[17].

קישורים חיצוניים

בני אביעד, תעשיות רכב נצרת
יוסף בוקסנבאום, באתר הלוחם היהודי במלחמת העולם ה-II
בוקסנבאום ג'ו יוסף(הקישור אינו פעיל), באתר מחנה המעפילים עתלית
קרן בוקסנבאום נטע, באתר מכשירי תנועה
גיל מלמד והדר חורש, צבי נטע ממשיך לנסוע, באתר nrg‏, 10 באוקטובר 2008
דיאנה בחור ניר, אמי אמרה לי: "בגיל 18 תצטרך לעזוב את הבית ולפרנס את עצמך", באתר כלכליסט, 25 באוגוסט 2011
גיל מלמד, סופה במדבר: "תעשיית הרכב" הישראלית במשבר, באתר nrg‏, 14 בנובמבר 2009
כשהאנגליה הפכה לפורד אסקורט, באתר תעשיית הרכב הישראלית
אלכס דורון, החברים של ג'ו, מעריב, 22 בדצמבר 1989אלכס דורון, החברים של ג'ו - המשך, מעריב, 22 בדצמבר 1989
חגית סלוטקי, ג'ו מייבא שאגאל, כל העיר, 6 באפריל 1990
ג'ו בוקסנבאום, באתר הפלי"ם ההעפלה והרכש

Joe Boxenbaum, ‏‏New York Harbor, 1946: "Here Goes the Jewish Navy!, Builders and Dreamers: Habonim Labor Zionist Youth in North America, P 105 - 108

הערות שוליים

^ ¹ ² אבינועם בר-יוסף, 12 תושבים יקבלו את עיטור יקיר ירושלים, מעריב, 5 במרץ 1984
^ ¹ ² אילנה באום, מיסתורי אוצר שאגאל, מעריב, 3 באפריל 1990
^ סופר דבר בי-ם, שאגאל ביקש לקבל בבירה את עיטור "יקיר ירושלים", דבר, 26 ביולי 1977
^ לובה אליאב, הספינה אולואה, עמודים 98–99
^ הספר The Jews' Secret Fleet: The Untold Story of North American Volunteers Who ..., עמודים 37 ו-43
^ עצמאות, באתר נוסטלגיה
^ אביבה חלמיש, אקסודוס - הסיפור האמיתי - פרשת אניית המעפילים "יציאת אירופה תש"ז", פרק 2, הוצאת עם עובד, 1990
^ עדה כהן, ערב בוקרה לג'ו בוקסנבאום - איש הרכש הצבאי, מעריב, 29 בדצמבר 1989
^ אלון דותן, מכשירי תנועה ומכוניות – יבואנית מצליחה, באתר אוטו, 2 ביולי 2014
^ האיש שמאחורי חידושים ויעולים בתעשיה הישראלית, מעריב, 1 באוגוסט 1977
^ אודות תג"ל - תעשיות גומי לישראל, באתר החברה
^ יוסף וקסמן, פרס: המפעל בנצרת יחל בהרכבת משאיות פורד, מעריב, 17 בנובמבר 1972
^ על גלגלים, מעריב, 22 בדצמבר 1989
^ יוסף וקסמן, העובד שלנו איננו בורג, מעריב, 13 באפריל 1973
^ קולק חזר, מעריב, 2 באפריל 1990
^ ‏Children's skullcap, באתר מוזיאון ישראל
^ א. גבע, קופ"ח תשתתף ברכישת שני מכשירי הנשמה לילדי משפחת תמו, דבר, 11 באפריל 1980

[יקיר-1] ¹ ² אבינועם בר-יוסף, 12 תושבים יקבלו את עיטור יקיר ירושלים, מעריב, 5 במרץ 1984

[שאגאל-2] ¹ ² אילנה באום, מיסתורי אוצר שאגאל, מעריב, 3 באפריל 1990

[3] סופר דבר בי-ם, שאגאל ביקש לקבל בבירה את עיטור "יקיר ירושלים", דבר, 26 ביולי 1977

[4] לובה אליאב, הספינה אולואה, עמודים 98–99

[5] הספר The Jews' Secret Fleet: The Untold Story of North American Volunteers Who ..., עמודים 37 ו-43

[6] עצמאות, באתר נוסטלגיה

[7] אביבה חלמיש, אקסודוס - הסיפור האמיתי - פרשת אניית המעפילים "יציאת אירופה תש"ז", פרק 2, הוצאת עם עובד, 1990

[8] עדה כהן, ערב בוקרה לג'ו בוקסנבאום - איש הרכש הצבאי, מעריב, 29 בדצמבר 1989

[9] אלון דותן, מכשירי תנועה ומכוניות – יבואנית מצליחה, באתר אוטו, 2 ביולי 2014

[10] האיש שמאחורי חידושים ויעולים בתעשיה הישראלית, מעריב, 1 באוגוסט 1977

[11] אודות תג"ל - תעשיות גומי לישראל, באתר החברה

[12] יוסף וקסמן, פרס: המפעל בנצרת יחל בהרכבת משאיות פורד, מעריב, 17 בנובמבר 1972

[13] על גלגלים, מעריב, 22 בדצמבר 1989

[14] יוסף וקסמן, העובד שלנו איננו בורג, מעריב, 13 באפריל 1973

[15] קולק חזר, מעריב, 2 באפריל 1990

[16] ‏Children's skullcap, באתר מוזיאון ישראל

[17] א. גבע, קופ"ח תשתתף ברכישת שני מכשירי הנשמה לילדי משפחת תמו, דבר, 11 באפריל 1980

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]