למסו

לַמָסוּ במיתולוגיות המסופוטמיות (במיתולוגיה השומרית, המיתולוגיה האכדית, המיתולוגיה האשורית ובמיתולוגיה הבבלית) היא ישות מגינה. יש לה גוף שור או אריה, כנפי נשר וראש אדם, בחלק מהמקרים עם אוזני וקרני שור. לעיתים נעשה שימוש בשם "שדו" או "אלד" לתאר את הלמסו הזכר, ו"אפססו" לתיאור הנקבה.

פסלי הלמסו הוצבו בכניסה לארמונות ומקדשים על מנת להגן עליהם, למשל בשערי הכניסה לארמון סרגון בדור שרוכין. בבתים פרטיים נחרטו דמויות של למסו על לוחות חמר, שנקברו מתחת למשקוף הדלת. בשערי הערים הגיעו פסלי הלמסו לממדים גדולים במיוחד.

שרידים של פסלים אלה, לרוב מהתקופה האשורית מוצגים כיום במוזיאון הבריטי בלונדון, במוזיאון הלובר בפריז, במוזיאון הלאומי של עיראק בבגדאד, במוזיאון פרגמון בברלין ובמוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק,

האזכור הראשון של ישות מיתולוגית שהיא חיה מכונפת עם ראש אדם מקורה מאבלה משנת 3,000 לפנה"ס לערך, אולם מוטיב הלמסו (גוף שור עם ראש אדם) מופיע באשור בתקופת שלטונו של תגלת פלאסר השני.

בתקופות מאוחרות יותר מופיע המוטיב על דגל הרפובליקה של ונציה ולימים כסמלו של מרקוס הקדוש (הקדוש המגן על העיר ונציה).

גלריה

למסו (שדו) מנמרוד במוזיאון פרגמון.
למסו (שדו) מנמרוד במוזיאון הבריטי.

ראו גם

קישורים חיצוניים

למסו באתר אסופות מדרש אמנות
מהם פסלי הלמסו - הכרובים של חורסבאד?, באתר אנציקלופדית אאוריקה
למסו, באתר אנציקלופדית בריטניקה (באנגלית)

המיתולוגיה המסופוטמית
הפנתאון השומרי והאכדי	אבזו – אפסו (אנ') • אוּתוּ – שַמַש (אנ') • איננה – אשתר • אנו • אנכי – אאה • אנליל • אשור • מרדוך • נינגל (אנ') – נִכַּל • נינורתה • נינחורסג – בלת־אילי • נינליל • נינקאסי • נינתינוגה (אנ') • נרגל • ננה – סין • שלמנו • תיאמת • דומוזיד – דואוזו (תמוז)
יצירות ספרותיות חשובות	אנומה אליש • הוראות שורופק • עלילות גילגמש
יצורים מיתולוגיים	אנזו (מפלצת) • חומבבה • למסו • פזוזו • פר השמיים (אנ')
גיבורים	אותנפישתים • אנכידו • גילגמש • זיאוסודרה • אדאפה