(Translated by https://www.hiragana.jp/)
מירה זכאי – ויקיפדיה לדלג לתוכן

מירה זכאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מירה זכאי
לידה 21 בספטמבר 1942
ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 במאי 2019 (בגיל 76) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות נחלת יצחק עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק זמרת
סוג קול קונטרה אלט עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מירה זכאי בכיתת אמן שהנחתה בניו יורק

מירה זכאי (21 בספטמבר 194220 במאי 2019) הייתה זמרת אלט ישראלית, שזכתה לקריירה עולמית, שעיקרה היה בתחום הליד (השיר האמנותי) והאורטוריה, פרופסור נלווה בבית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב.

קורות חייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכאי נולדה בירושלים, נכדתו של יוסף פטאי ואחייניתם של הפרופסורים שאול ורפאל פטאי. בוגרת המדרשה למורי ציור בתל אביב. בעלת תואר ראשון בספרות עברית ותיאטרון מאוניברסיטת תל אביב ותואר אמן מטעם האקדמיה הישראלית למוזיקה ע"ש רובין באוניברסיטת תל אביב. הופיעה פעמים רבות בישראל ובעולם תחת שרביטם של מנצחים ידועים כגאורג שולטי, זובין מהטה, דניאל בארנבוים, אבנר בירון, אבנר איתי ואחרים בקונצרטים עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית, התזמורת הסימפונית תל אביב, הקאמרטה הישראלית ירושלים, הפילהרמונית של ברלין, התזמורת הסימפונית של שיקגו, הפילהרמונית של ניו יורק, התזמורת הפילהרמונית של לונדון, תזמורת פריז, הפילהרמונית של וינה ועוד.

הופעתה הראשונה על בימת האופרה הייתה בגלאזגו, באופרה הלאומית של סקוטלנד, שם ביצעה את תפקיד אורפאו באופרה "אורפאו ואאורידיצ'ה" מאת גלוק. ברפרטואר האופראי המגוון שלה נכללו גם הרוזן אורלובסקי (מהאופרטה "העטלף" מאת יוהאן שטראוס) וארדה, אלת האדמה (מהאופרה "זהב הריין" מאת וגנר).

עם הקלטותיה הידועות נמנות הסימפוניה השנייה של מאהלר עם התזמורת הסימפונית של שיקגו בניצוח גאורג שולטי (ביצוע שזכה בפרס גראמי), האופרות "בוריס גודונוב" מאת מוסורגסקי ו"מלחמה ושלום" מאת פרוקופייב בניצוחו של רוסטרופוביץ, "תיקון חצות" מאת מרדכי סתר בניצוחו של גארי ברתיני והקלטות רבות של שירים אמנותיים ישראליים. יהודי מנוחין בחר בה כמבצעת הסולו היחידה לקונצרט מיוחד שנערך לכבוד האפיפיור יוחנן פאולוס השני; בקונצרט ביצעה את האריה Erbarme dich, mein Gott מתוך ה"מתאוס פסיון" מאת יוהאן סבסטיאן באך, כאשר מנוחין מלווה אותה בכינור. למעלה משמונים יצירות נכתבו במיוחד לקולה על ידי מלחינים בישראל ומחוצה לה.

זכאי לימדה כפרופסור אמריטוס נלווה בבית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב. במהלך עבודתה פרסמה מאמרים רבים על אמנות בכתבי עת מקצועיים וכן את הספר "לאן שוחים דגי הסלמון - שיחות על מוזיקה", אותו כתבה בשיתוף עם המלחין אנדרה היידו. היא הוזמנה בקביעות לתת כיתות אמן בבתי ספר גבוהים למוזיקה באירופה ובארצות הברית.

זכאי הייתה יו"ר ועדת רפרטואר בסל תרבות ארצי בשנים 1999–2009.

ב-20 במאי 2019 נפטרה זכאי כתוצאה מסיבוכים של אירוע מוחי בו לקתה שנה קודם לכן.[1] הותירה אחריה בעל, יעקב זכאי ושתי בנות.

מלבד פרס גראמי שקיבלה על שירתה בסימפוניה השנייה של מאהלר, זכתה זכאי גם בפרס אקו"ם על ביצוע מצטיין של מוזיקה ישראלית (לתקליט "שיר ארץ"), וכן בפרס המועצה לתרבות ואמנות על תרומתה למוזיקה ישראלית ובפרס מטעם רשות השידור על ביצוע מצטיין של מוזיקה יהודית וישראלית. במסגרת חגיגות החמישים למדינת ישראל העניק לה שר החינוך והתרבות פרס הוקרה מיוחד על מסירותה לביצוע ולקידום מוזיקה ישראלית. ב-2013 הוכרזה מטעם משרד התרבות והספורט כזוכת פרס מפעל חיים ע"ש פרנק פלג עבור פעילות אמנותית מרשימה ברמה גבוהה, רבת שנים.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מירה זכאי בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]