ממלכת בוסניה

ממלכת בוסניה
Босанско краљевство
Bosansko kraljevstvo
Kraljevina Bosna

סמל
ממלכת בוסניה בימי הביניים במאות 12–14
ממשל
משטר	מונרכיה פאודלית
	מונרך
שפה נפוצה	סרבית – בוסנית
עיר בירה	ויסוקו יאיצה
רשות מחוקקת	Stanak
גאוגרפיה
יבשת	אירופה
היסטוריה
הקמה	הפיכת באנות בוסניה לממלכה – הכתרת המלך סטפאן טברטקו הראשון
תאריך	26 באוקטובר 1377
פירוק	כיבוש בוסניה על ידי האימפריה העות'מאנית
תאריך	5 ביוני 1463
ישות קודמת	באנות בוסניה
ישות יורשת	סנג'ק בוסניה
דמוגרפיה
דת	נוצרית רומית קתולית (רשמית), נוצרית אורתודוקסית, בוגומילים
כלכלה
מטבע	קרונה (כתר) בוסנית

התפשטותה של בוסניה במאה ה-14

ממלכת בוסניה (בסרבו-קרואטית: Bosansko kraljevstvo ,Босанско краљевство) הייתה ממלכה שקמה בימי הביניים, בשנת 1377, במקום הבאנות של בוסניה (1154–1377). היא התמקמה בערך בשטחי בוסניה והרצגובינה של ימינו ובנוסף בשטחים בדלמטיה ובסנג'ק של ימינו. למרות היותה רשמית בת חסות של ממלכת הונגריה נהנתה בוסניה במאות ה-13 וה-14 מעצמאות בפועל. ריחוקה הגאוגרפי ותנאי שטחה הקשים איפשרו לבוסנים לתמרן בין שתי השכנות החזקות – הונגריה וסרביה, האחרונה קרובה אליהם מאוד במוצא ובשפה, ולהימנע מחסות כובלת. במהלך המאה ה-14 מספר שליטים מוכשרים אף העניקו לבוסניה חשיבות כמעצמה מקומית. אחרי שנת 1290 השיגה הבאונות הבוסנית את מעמדה העצמאי בפועל כלפי הונגריה והשתלטה על שטחים משמעותיים בדלמטיה על חשבון סרביה. אחרי שהמלך סטייפן טוורטקו הראשון (1353–1391, מלך החל משנת 1377) כבש חלקים ממערב סרביה ואת רוב החוף המזרחי של הים האדריאטי מדרום לנהר נרטווה, בשנים האחרונות לשלטונו הגיע עוצמת ממלכת בוסניה לשיאה והיא הייתה המדינה החזקה בין מדינות חצי האי הבלקני באותה תקופה. עם זאת הפלגנות המקומית נותרה בה חזקה וכרסמה את כוחה של בוסניה אחרי מותו של טוורטקו הראשון. בשנים 1440–1450 כבשה האימפריה העות'מאנית את חלקיה המזרחיים של בוסניה, בשנת 1463 שמה קץ לקיומה כממלכה ובהמשך השלימה את כיבוש חבל הרצגובינה עד נפילת המבצר האחרון שלה בשנת 1481. סטייפן טומאשביץ', המלך האחרון של בוסניה נשבה על ידי העות'מאנים ונרצח ב-1463.

בשנים 1495–1499 יאנוש קורווין, בנו מחוץ לנישואים של מלך הונגריה, מתיאש הוניאדי, נשא עדיין את התואר "מלך בוסניה". מרבית תושבי בוסניה היו כפריים והמרכזים העירוניים היו מועטים. עם הערים החשובות של הממלכה נמנו דובוי, יאיצה, סרברניק, סרברניצה, טשאן ופודוויסוקי. המכרות, העיקר מכרות הכסף, היו מקור חשוב להכנסות עבור מלכי בוסניה.

רקע

בימי הביניים באנות בוסניה הייתה מדינה שבשיא כוחה כללה את מרבית השטחים של בוסניה והרצגובינה של ימינו, וכן שטחים בדלמטיה, בקרואטיה, סרביה ומונטנגרו. על אף היותה בת חסות של ממלכת הונגריה, בפועל הייתה בוסניה מדינה עצמאית. הבאנות בוסניה התקיימה עד שנת 1377, כשהועלתה למעמד ממלכה עם הכתרתו כמלך של טוורטקו הראשון.

היסטוריה

בשנת 1353 הבאן סטייפן השני קוטרומאניץ' נפטר והובא לקבורה במנזר הפרנציסקני במילאם, על יד ויסוקו. הוא השאיר אחריו מדינה בוסנית חזקה, מתקדמת מבחינת כלכלית וצבאית, בעוד כוחה תלוי בשיתוף הפעולה של כמה משפחות אצילים בוסנים ששלטו באזורים שונים של הממלכה.

את שיא עוצמתה השיגה ממלכת בוסניה בימי מלכה הראשון, טוורטקו הראשון, לבית המלוכה קוטרומאניץ', הוא הוכתר רשמית כמלך בוסניה ב-26 באוקטובר 1377. בזמנו הפכה ממלכת בוסניה לאחת המדינות המשפיעות והחזקות ביותר בחצי האי הבלקן לפני הכיבוש הטורקי.

האזור הנקרא הרצגובינה היה מורכב בימי הביניים מכמה ישויות מדיניות: זחומלייה (חוּם) מסביב לעיר בלאגאי וטרבוניה, מסביב לעיר טרביניה. הן נשלטו על ידי נסיכים חצי-עצמאיים, לרוב תחת חסות מלכי סרביה. שטחי הרצגובינה בימי ביניים כללו את הרצגובינה של ימינו וגם חלקים ממונטנגרו ודרום דלמטיה. השם "הרצגובינה" אומץ בשנים 1435–1448 בימי סטייפן ווקצ'יץ' קוסאצ'ה, הקנז של דוכסות סאבה הקדוש, שחיזק באותה תקופה את עצמאותו. לאספות של אצילי הרצגובינה – שנקראו "סטאנאק", הייתה השפעה רבה.

שלטונו של טוורטקו הראשון

ממלכת בוסנה בסביבות שנת 1390

בשנת 1353 עלה על כס באנות בוסניה טוורטקו הראשון בן ה-15. בשנת 1363 הוא פתח במלחמה נגד מלך הונגריה לאיוש הגדול. הסכסוך הסתיים בחתימת הסכם שלום, שאישר לבוסניה זכויות רחבות תחת חסות פורמלית של הונגריה. ב-1366 פרץ בבוסניה מרד שהדיח את טוורטקו. אולם בשנה הבאה הוא חזר לשלטון. ב-1370 החזיר טוורטקו הראשון לבוסניה את גבולותיה הקודמים ויזם כמה פשיטות אל חוף הים האדריאטי ובמערב סרביה.

בשנת 1372 הוא כרת ברית עם הנסיך לזר חרבליאנוביץ', אחד השליטים האזוריים שבסרביה המפולגת. ב-1373 יחד עם לזר, תקף טוורטקו את אחוזתו של ניקולה אלטומאנוביץ, שהיה החזק באצילי סרביה באותה תקופה. בעקבות ניצחונם הם חילקו ביניהם את האחוזות של אלטומאנוביץ' שנפלו בידיהם. טוורטקו סיפח חלקים מזחומליה, את החלק העליון של הנהרות דרינה ונהר וכן את המחוזות אונוגושט וגאצקו. שאר השטחים שהיו בשליטת אלטומאנוביץ' – האזורים החופיים דרצ'וויצה (הרצג נובי של ימינו), קונאוולה ווטרביניה, סופחו על ידי שליט זטה, ג'וראג' באלשיץ' אך בשנת 1377 איבד אותם לטובת טוורטקו.

ב-26 באוקטובר 1377 הוכתר טברטקו במנזר מילשבה והכריז על עצמו כ"מלך הסרבים, של בוסניה וחוף הים (פרימוריה או פומוריה) ושל הארצות המערביות". הוא הכריז עצמו מלך סרביה מכיוון שסבתו הייתה בת לשושלת נמאניץ' והיו לו תביעות לכתר המלכותי של סרביה. תביעה זאת הייתה מציאותית מכיוון שעם מות סטפאן אורוש בשנת 1371 השושלת נמאניץ' הגיעה לקצה. המלך ההונגרי לאיוש הגדול לבית אנז'ו, שלח לטוורטקו את כתר המלכות של סרביה. לפי רוב המחקרים ההיסטוריים (של צ'ושקוביץ', אנג'ליץ', לוברנוביץ', פיליפוביץ') הטקס התקיים במילה על ידי ויסוקו בכנסייה שנבנתה בזמנו על ידי סטפאן קוטרומאנוביץ' שנקבר שם לצד דודו, סטייפאן השני. לעומת זאת היסטוריונים אחרים, רובם מסרביה, סברו שטקס ההכתרתו של טוורטקו התנהל במנזר מילשבה.

אחרי תבוסתו של ניקולה אלטומאנוביץ', קם הנסיך לזר חרבליאנוביץ' כשליט החזק ביותר בתחום האימפריה הסרבית לשעבר. הוא ביקש לאחד מחדש את השטחים הסרבים והכנסייה האורתודוקסית הסרבית ראתה בו המנהיג המתאים ביותר לרשת את זכויות השושלת נמאניץ'. הכנסייה, שהייתה הכוח המלכד החזק ביותר בקרב הסרבים באותם הזמנים, לא תמכה בשאיפות ההגמוניות של טוורטקו.^{[דרושה הבהרה]}

בשנת 1390 שלט טוורטקו גם בקרואטיה ובאיים רבים בים האדריאטי והפך למלך קרואטיה ודלמטיה. פרט לכך כרת ברית עם רפובליקת רגוזה וערב להגנתה. טוורטקו השלים את תארו הרשמי ל"מלך רשקה, בוסניה, דלמטיה, קרואטיה ושל חוף הים". תארו המלא, לפי המנהג הביזנטי, ציין את כל העמים והישויות הגאוגרפיות שבשליטתו – "מלך בוסניה, סרביה, קרואטיה, חום, אוסורה, סולי, דלמטיה, דוני קראי".

עם זאת, בסופו של דבר נאלץ להשלים עם הכיבוש הטורקי בחבל חום שבהרצגובינה. ב-28 ביוני 1389 השתתפו כוחות בוסניים בקרב קוסובו תחת פיקודו של הוויבוד ולאטקו ווקובויץ'.

ב-14 במרץ 1391 מת המלך טוורטקו. בשנות שלטונו הייתה בוסניה לראשונה ולאחרונה המדינה החזקה בחצי האי הבלקני, השנייה מבחינה זו רק לאימפריה העות'מאנית.

שקיעת הממלכה

אחרי מות טוורטקו הראשון, כוח ממלכתו דעך בהדרגה. האימפריה העות'מאנית פלשה כבר לאירופה ובמחצית הראשונה של המאה ה-15 העמידה בסכנה ממשית את ארצות הבלקן.

אחיו של טוורטקו, סטייפן דאבישה ירש את מקומו. בימי שלטונו הופיעו הסימנים הראשונים לשקיעת הממלכה. הכוח המלכותי המרכזי נחלש לטובת מספר פאודלים שנהגו בתחומי שלטונם כמו שליטים עצמאים. בימי המלחמה על כתר הונגריה בין הקיסר זיגיסמונד לבית לוקסמבורג וללדיסלאו לבית אנז'ו, מלך נאפולי, ניסה דאבישה לתמרן בין המחנות היריבים כדי לשמור על נכסי הממלכה כפי שירש אותם מטוורטקו. הצד המנצח, זיגיסמונד, פלש לבוסניה וכפה עליה את חסותו. הוא החזיר לממלכת הונגריה את ערי הנמל שעל החוף הדלמטי והכריז עצמו ליורשו של טוורטקו. בשטחים שהחזיק נמצא המנזר האורתודוקסי הסרבי מילשבה, שאחסן את שאריות הקדוש סאווה, הארכיבישוף הסרבי הראשון.

דאבישה מת בשנת 1395 וכתר המלכות עבר לידי אלנה גרובה, אלמנתו של טברטקו. היא שלטה שלוש שנים. אחריה הגיע לשלטון בוסניה סטייפן אוסטויה. בשנת 1403 הוא יצא למלחמה נגד רגוזה בעילה שהרפובליקה הדלמטית הפכה למקלט לאויביו. בתום המלחמה הוא הגיע לפתע להסכם שלום עם הקיסר זיגיסמונד, אף על פי שקודם לכן הכיר במלך לדיסלאו כמלך הונגריה. ב-1404 התרחשה הפיכה וחרבויה ווקצ'יץ' ופאודלים אחרים הדיחו את אוסטויה והמליכו במקומו את אחיו, טוורטקו השני.

אוסטויה נמלט להונגריה וביקש עזרה מזיגיסמונד. הקיסר העמיד לרשותו כוחות צבאיים שעזרו לו לשוב לבוסניה ולכבוש את בובובאץ. שאר בוסניה נשארה תחת שלטונו של טוורטקו השני כשבפועל הכוח בממלכה הוחזק בידי חרבויה ווקצ'יץ'. כעבור שנים אחדות יחסי הכוחות השתנו בצורה מכרעת: זיגיסמונד הביס סופית את מלך נאפולי, לדיסלאו, ובשנת 1408 פלש לבוסניה בראש חיל של 60,000 לוחמים וניצח את טוורטקו השני ואת ווקצ'יץ' בקרב דובור. הוא החזיר את כתר בוסניה לסטייפן אוסטויה שמצדו הכיר בחסותו של זיגיסמונד. בשנים האחרונות לשלטונו של אוסטויה שרר במדינה תוהו ובוהו עקב עימותים בלתי פוסקים בין הפאודלים השונים ובתוכם גם המלך עצמו. אוסטויה הלך לעולמו בשנת 1418 והוריש את הכתר לבנו סטייפן אוסטואיץ'.

ב-1419 נחתמה ברית בין בוסניה לרפובליקה הוונציאנית. כעבור שנה פשט על בוסניה טוורטקו השני ובעזרת הטורקים ב-1421 החזיר לעצמו את השלטון. טוורטקו חי ביחסים טובים עם השכנים, שילם מס לסולטן פרש חסותו על האורתודוקסים והפטארים. העם קרא לו "הצודק". אחרי מותו עלה על כס המלכות סטייפן טומאש, בנו של המלך סטייפן אוסטאויץ'. ב-19 במאי 1445 הכיר בו האפיפיור אאוגניוס הרביעי כמלך בוסניה. ב-26 במאי 1446 התחתן סטייפן טומאש עם קתרינה, בת של ה"הרצג" (דוכס) סטייפן ווקשיץ' קוסאצ'ה, אירוע ששם קץ לאי היציבות באזור.

בשנת 1461 נפטר המלך סטייפן ובמקומו עלה לשלטון המלך האחרון של ממלכת בוסניה, סטייפן טומאשביץ', שכיהן שנתיים קודם לכן כדספוט סרביה והובס על ידי הטורקים. סרביה סופחה לאימפריה העות'מאנית. ב-1461 הוא פנה לאפיפיור עם בקשה לסיוע לקראת האיום הבלתי נמנע של הפלישה העות'מאנית. בנובמבר הגיע לביקור שליח דיפלומטי (לגאט) של האפיפיור פיוס השני והביא למורת רוחו של מלך הונגריה מתיאש, כתר מלכות בשביל המארח הבוסני. בשנה הבאה בתיווך הכס הקדוש הושג בכל זאת שלום וסטייפן טומאשביץ' הכיר את עצמו כבן חסות של המלך מתיאש והתחייב לתמוך בו נגד הקיסר פרידריך השלישי. ב-1463 הפסיק סטייפן לשלם את המיסים לטורקים והסולטן מהמט השני בעצמו הוביל את צבאו לבוסניה. סטייפן נפל בשבי ביישוב קליוץ', הובל ליאיצה והוצא להורג במקום הקרוי מאז "שדה המלך".

המלך סטייפן טומאשביץ',מצא את עצמו נבגד ונטוש על ידי המעצמות האירופיה האחרות מול הסכנה המוסלמית.

נפילת ממלכת בוסניה הייתה אחת הסיבות לפריצת המלחמה בין ונציה לאימפריה העות'מאנית (1463–1479). בן ברית של ונציה היה מלך הונגריה, מתיאש קורווינוס, שהצליח בסתיו 1463 לכבוש את שטחי בוסניה ולהקים מחדש, באופן פורמלי, את ממלכתה. המגנט ההונגרי-קרואטי ניקולה אילוצ'קי (מיקלוש אוילאקי) הועלה לזמן קצר לכס המלכות של בוסניה ולהרצג סטייפן ווקצ'יץ' הוחזרו אדמותיו. אולם בשנה הבאה כבש הסולטן בחזרה את מרבית שטחי בוסניה. ב-1495 הסכם שלום בין הונגריה לאימפריה העות'מאנית חילק את בוסניה בין שתי הממלכות.

לקריאה נוספת

Dušan Bataković (dir) - Histoire du peuple serbe, Age de l'Homme, Lausanne, Paris, 2005

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ממלכת בוסניה בוויקישיתוף

• F. Miklosich, Monumenta serbica spectantia historiam Serbiae, Bosnae, Ragusii, Viennae 1858, p. 1-2