מנזר נובודוויצ'י

מנזר נובודוויצ'י
Новодевичий монастырь
מידע כללי
סוג	מנזר אורתודוקסי, סימן נוף
על שם	Hodegetria
מיקום	חמובניקי
מדינה	רוסיה
מייסדים	וסילי השלישי
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1524
תאריך פתיחה רשמי	1524
מידות
שטח	5.18 הקטאר
קואורדינטות	55°43′33″N 37°33′24″E / 55.725972222222°N 37.556583333333°E
	novodev.msk.ru
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2004, לפי קריטריונים 1, 4, 6
שטח האתר	5.18 הקטאר

מנזר נובודוויצ'י (ברוסית: Новодевичий женский монастырь - "מנזר הנשים החדש") הוא מנזר נשים בדרום-מערבה של מוסקבה ברוסיה, ואתר מורשת עולמית מאז שנת 2004. המנזר הוא אחד הידועים במוסקבה והוא שמר על אופיו ומבנהו מאז המאה ה-17.

היסטוריה

מנזר נובודוויצ'י נוסד סמוך לעיקול של נהר מוסקבה על ידי הנסיך הגדול של מוסקבה ואסילי השלישי בשנת 1524. הוא הוקם לרגל שילובה מחדש של העיר סמולנסק בנסיכות, עשר שנים קודם לכן, ומכאן שמו האחר של המנזר - "מנזר בוגורודיצה-סמולנסקי" (Богоро́дице-Смоле́нский монасты́рь). המנזר היה למעוז חשוב בהגנת העיר מדרום-מערב, והצטרף למספר מנזרים אחרים שהיוו חלק ממערך זה. עם הקמתו הוענקו למנזר מספר כפרים בסביבתו, ואיוואן הרביעי הוסיף והעניק לו מספר כפרים נוספים מאוחר יותר.

למנזר נודע תפקיד חשוב במספר אירועים פוליטיים והיסטוריים בתולדות רוסיה - הוא היה למקום מושבה החלופי של משפחת הצאר, ולצד קתדרלות הקרמלין, הוא שימש כמקום קבורה לבני המשפחה במאה ה-16 ובמאה ה-17. בשנת 1598 הוכתר הצאר בוריס גודונוב בקתדרלה סמולנסקי במנזר, ובאותה תקופה הוקמה סביב המנזר חומת מגן עם מגדלים. בשנים 1611-1612 נכבש המנזר בידי הפולנים ולאחר שחרורו הוצב בו כוח מצב שכלל כמה מאות חיילים. לקראת סוף המאה ה-17 חלש המנזר על אדמות רבות וכ-15,000 איכרים, והצארינה סופיה אלכסייבנה העבירה אליו את מקום מושבה. באותה תקופה עבר המנזר תנופת פיתוח וניבנו בו מספר מבנים נוספים. על נזירות המנזר נמנו רק נשים משכבת האצולה, כמו בנות ואחיות של הצארים, ובשנת 1689 לפי פקודת פטר הגדול, הצטרפה אחותו לנזירות המנזר. בשנת 1812 השתלטו כוחות נפוליאון על המנזר ואף ניסו לפוצץ אותו, אך הדבר נמנע על ידי הנזירות.

בתחילת המאה ה-20 היו במנזר 51 נזירות בלבד, ועם תחילת השלטון הסובייטי, בשנת 1922 הוא נסגר, ובמקום נפתח "מוזיאון לשחרור האישה". בשנת 1926 נפתח במנזר מוזיאון היסטורי ובו אוסף גדול של איקונות, תכשיטים, וספרים מהמאות ה-16 וה-17. בשנת 1943 הורה יוסיף סטלין על הנהגת לימודי דת במקום, אך אלה הועברו ממנו לאחר כשנה. בשנת 1945 הושבה קתדרלת העלייה השמיימה לכנסייה. בשנת 1994 נפתח המנזר מחדש, אך חלק מהכנסיות והבניינים עדיין שייכים למוזיאון. במרץ 2015 פרצה שרפה במגדל הפעמונים של המנזר בעת שהיה בשיפוצים. בשרפה נגרם נזק למגדל אך לא היו נפגעים ולא דווח על היקפה או על הסיבה לפריצתה.^[1]

מבנה המתחם

מבחינה אדריכלית, המנזר לא השתנה מאז המאה ה-17 והוא משמש דוגמה טובה לסגנון הברוק המוסקבאי. המתחם אשר היה חלק ממערכת של טבעת מנזרים שהגנו על העיר, שוכן בסמוך לגדת נהר מוסקבה, והוא מוקף בחומה ובפארק שחוצץ בינו לבין העיר. בצפונו ובמזרחו גובל המתחם באזור תעשייתי, ממערב בנהר, ומדרום בדרך המהירה המוליכה לאוניברסיטת מוסקבה.

מכלול המנזר כולל מספר מבנים בעלי חשיבות אדריכלית והיסטורית:

חומות מגן ומגדלים (המאה ה-17) שבהן 12 מגדלים עם שערים בצד צפון (לכיוון העיר) ובדרום.
קתדרלת סמולנסקי (1524-1525) נצבת במרכזו של המתחם ומוקדשת למריה מסמולנסק. בתוך הקתדרלה ציורים מהמאה ה-16 ואיקונוסטזיס מהמאה ה-17 העשוי עץ ומעוטר בגילוף מזהב. המבנה היה מבנה האבן הראשון של המנזר וככל הנראה תוכנן על ידי אדריכל איטלקי. בבניין שלושה מעברים המסתיימים בשלוש גומחות שמוקפות בגלריות ומעליהן חמש כיפות. הקירות מכוסים בטיח לבן מבחוץ ובפרסקאות מבפנים. הנושא הראשי של הציורים הוא הבתולה ולצידה נושאים נוספים הקשורים בהיסטוריה של רוסיה.
מגדל הפעמונים (1689-90) נישא לגובה של 72 מ' ובנוי מלבנים אדומות עם עיטורים מלבנים לבנות. מגדל זה היה בין הבניינים הגבוהים במוסקבה במאה ה-17.
כנסיית אמברוסי כוללת שלושה מתחמי אבן, ובחזיתה נשתמרו עיטורים מהמאה ה-17.
עוד ראויים לציון חדר האוכל (1685-87), כנסיית פוקרוב מעל השערים, כנסיית ההשתנות מעל השערים, חדרי המגורים של הצארינה סופיה והצארינה גודונובה, מתחמים ציבוריים ובית הספר.
בית העלמין נובודוויצ'יה השוכן בשטח המנזר ומסביבו. זהו בית העלמין היוקרתי של מוסקבה. הוא הוקם בשנת 1898 משלא נותר שטח קבורה פנוי בין חומות המנזר. קבורים בו בין היתר אנטון צ'כוב, ניקיטה חרושצ'וב, בוריס ילצין, ניקולאי גוגול, מיכאיל בולגקוב, דמיטרי שוסטקוביץ', קונסטנטין סטניסלבסקי, אלכסנדר סקריאבין, מסטיסלב רוסטרופוביץ', דוד אויסטרך, לאוניד קוגן, ניקולאי רובינשטיין, סרגיי פרוקופייב, הצייר יצחק לויתן, מיכאיל ז'בנצקי ורקדניות הבלט גלינה אולנובה ואנה פבלובה.