נבחרת בריטניה בכדורגל נשים
מידע כללי | |||
---|---|---|---|
התאחדות | התאחדות הכדורגל האנגלית | ||
מאמן | האגה רייסה | ||
מירב השערים | אלן וויט (6) | ||
מירב ההופעות | קים ליטל וג'יל סקוט (9) | ||
תלבושת | |||
| |||
משחק בינלאומי ראשון | |||
בריטניה 0 - 0 שוודיה (מידלסברו, בריטניה; 20 ביולי 2012) | |||
הניצחון הכי גדול | |||
בריטניה 3 - 0 קמרון (קארדיף, בריטניה; 28 ביולי 2012) | |||
ההפסד הכי גדול | |||
בריטניה 0 - 2 קנדה (קובנטרי, בריטניה; 3 באוגוסט 2012) | |||
המשחקים האולימפיים | |||
הופעות | 1 (הראשונה ב-לונדון (2012)) | ||
ההישג הטוב | רבע גמר, 2012, 2020 |
נבחרת בריטניה בכדורגל נשים היא נבחרת כדורגל נשים הכוללת שחקניות כדורגל בריטיות. בניגוד למדינות אחרות, פועלות בבריטניה ארבע נבחרות כדורגל רשמיות, המייצגות כל אחת מאומות הבית - אנגליה, סקוטלנד, ויילס וצפון אירלנד, והן אלה המתחרות בטורנירים רשמיים כגביע העולם בכדורגל ואליפות אירופה בכדורגל, לעיתים זו מול זו. לכל אחת מהאומות גם ליגות נפרדות. הנבחרת הבריטית השתתפה רק במשחקי ידידות ספורים, וכן במשחקים האולימפיים, שכן הוועד האולימפי הבינלאומי מכיר רק בנבחרות המייצגות מדינות או טריטוריות שלהן ועד אולימפי מוכר.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]כשהוקמה ההתאחדות לכדורגל ב-1863, תחומי השפעתה לא היו ברורים. לא נקבע האם תפקח על הכדורגל באנגליה בלבד, בממלכה המאוחדת כולה, ואולי אף בעולם כולו. תחום אחריותה הוגדר במידת מה באופן שיורי, עם הקמת התאחדות הכדורגל הסקוטית (1873), התאחדות הכדורגל של ויילס (1876) והתאחדות הכדורגל האירית (1880). ארבע התאחדויות כדורגל אלה היו התאחדויות הכדורגל הראשונות שהוקמו בעולם. כל התאחדות קמה בנפרד, ומעולם לא קמה התאחדות כדורגל אחת לבריטניה כולה.
המשחקים האולימפיים בלונדון
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקראת אולימפיאדת לונדון 2012 שבה ועלתה שאלת קיומה של נבחרת בריטית. לפי הכללים, בריטניה, כמדינה המארחת של המשחקים, זכאית לשלוח נבחרת למשחקים. הוועד האולימפי הבריטי הודיע כי נבחרת בריטית תשתתף במשחקים, והחל במגעים לקראת הקמת הנבחרת. התאחדות הכדורגל הסקוטית סירבה להשתתף בשיחות, מחשש שקיומה של נבחרת מאוחדת יפגע במעמדה העצמאית של ההתאחדות במסגרות אחרות. ההתאחדויות של ויילס וצפון אירלנד פרשו מהמשא ומתן במהלך 2007. הסוגיה עוררה עניין ציבורי רב. ראש ממשלת בריטניה גורדון בראון הביע את תקוותו כי נבחרת בריטית תשתתף במשחקים[1], בעוד השר הראשון של סקוטלנד, אלכס סאמנד, התבטא נגד הרעיון[2]. לאחר שנשיא פיפ"א ספ בלאטר התחייב בפני ההתאחדויות כי מעמדן לא ייפגע אם תוקם נבחרת בריטית, הודיעו ההתאחדויות של סקוטלנד, ויילס וצפון אירלנד כי אין להן התנגדות להקמת נבחרת בריטית שתהיה מורכבת משחקניות אנגליות בלבד. עם זאת, השחקניות הסקוטיות הביעו את נכונותם לשחק בנבחרת, ושלוש מהן אף שולבו בסגל. למשרת המאמן מונתה מאמנת נבחרת אנגליה - הופ פאוול[3], ואילו קייסי סטוני מונתה לקפטנית[4]. בהיבט הספורטיבי, הודחה הנבחרת בשלב רבע הגמר אחרי הפסד 0–2 לקנדה.
עתיד הנבחרת
[עריכת קוד מקור | עריכה]העתיד של נבחרת בריטניה לוט באפלה כרגע, משום שהנבחרות של ארבע המדינות המרכיבות את הממלכה המאוחדת ימשיכו להשתתף בגביעי העולם ובאליפויות אירופה בנפרד. אחרי ההופעה באולימפיאדת לונדון, מאמנת הנבחרת - הופ פאוול, הביעה את תקוותה שהנבחרת תמשיך להשתתף באולימפיאדות הבאות[5]. ביוני 2013, הגישה התאחדות הכדורגל האנגלית הצעה לוועדת המשחקים האולימפיים בבית הלורדים, המוכנה להקים נבחרת נשים בריטית למשחקים האולימפיים הבאים, אם אחת מארבע הנבחרות הבריטיות תעמוד בקריטריון ההעפלה (לסיים כאחת משלוש הנבחרות האירופאיות הראשונות בגביע העולם)[6].
סגל השחקנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]סגל הנבחרת ששיחק במשחקים האולימפיים בלונדון 2012. הסגל מכיל 16 שחקניות מאנגליה, שתי שחקניות מסקוטלנד ואף לא שחקנית אחת מווילס ומצפון אירלנד.
מס' | עמדה | שם | תאריך לידה | הופעות | שערים | מועדון |
---|---|---|---|---|---|---|
1 | שוערת | קרן בארדסלי | 14 באוקטובר 1984 | 5 | 0 | לינשפינג |
18 | שוערת | רייצ'ל בראון | 2 ביולי 1980 | 1 | 0 | אברטון |
2 | מגנה | אלכס סקוט | 14 באוקטובר 1984 | 5 | 0 | ארסנל |
3 | מגנה | סטף האטון | 23 באפריל 1988 | 5 | 3 | ארסנל |
5 | מגנה | סופי ברדלי | 21 באוקטובר 1989 | 4 | 0 | לינקולן |
6 | מגנה | קייסי סטוני | 13 במאי 1982 | 5 | 1 | לינקולן |
13 | מגנה | איפאומה דייקה | 26 בפברואר 1981 | 3 | 0 | ויטסיו |
16 | מגנה | קלייר ראפרטי | 11 בינואר 1989 | 1 | 0 | צ'לסי |
19 | מגנה | דוניה סוסי | 11 באוגוסט 1987 | 0 | 0 | צ'לסי |
4 | קשרית | ג'יל סקוט | 2 בפברואר 1987 | 5 | 1 | אברטון |
8 | קשרית | פארה ויליאמס | 25 בינואר 1984 | 5 | 0 | אברטון |
12 | קשרית | קים ליטל | 29 ביוני 1990 | 5 | 0 | ארסנל |
14 | קשרית | אניטה אסנטה | 27 באפריל 1985 | 5 | 0 | גטבורג |
7 | חלוצה | קרן קארני | 1 באוגוסט 1987 | 5 | 0 | ברמינגהאם סיטי |
9 | חלוצה | אלן ווייט | 9 במאי 1989 | 4 | 0 | ארסנל |
10 | חלוצה | קלי סמית' | 29 באוקטובר 1978 | 4 | 0 | ארסנל |
11 | חלוצה | רייצ'ל יאנקי | 1 בנובמבר 1979 | 5 | 0 | ארסנל |
15 | חלוצה | אניולה אלוקו | 21 בפברואר 1987 | 5 | 0 | ברמינגהאם סיטי |
17 | חלוצה | רייצ'ל ויליאמס | 10 בינואר 1988 | 1 | 0 | ברמינגהאם סיטי |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Brown pays tribute to GB success, אתר BBC, 24 באוגוסט 2008
- ^ "Salmond rejects UK football team", אתר BBC, 25 באוגוסט 2008
- ^ Stuart Pearce and Hope Powell to lead GB Olympic teams, אתר BBC, 20 באוקטובר 2011
- ^ Stoney named GB women's captain, אתר יורוספורט, 8 ביולי 2012
- ^ Hope Powell wants GB team in Brazil in 2016, אתר BBC, 4 באוגוסט 2012
- ^ GB women's football team could compete at Rio Olympics, אתר BBC, 26 ביוני 2013