(Translated by https://www.hiragana.jp/)
נחום ויינשטיין – ויקיפדיה לדלג לתוכן

נחום ויינשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מימין לשמאל: ישראל, אליהו ונחום וינשטיין

נחום ויינשטיין (1876[1], תרל"ו, ירושלים15 באפריל 1956, ד' באייר תשט"ז, תל אביב), ממייסדי תל אביב. שוחט ובודק, והמוהל הראשון של תל אביב.

במשך ארבעים וחמש שנות פעילותו כמוהל, מל ויינשטיין כעשרים ושבעה אלף מילדי יפו ותל אביב. הוא ניהל רישום מדויק של כל הילדים שמל, והשלטונות הבריטיים הסתמכו על רישומים אלו והוציא דרכונים על סמך תעודות שנחתמו על ידו.

קורות חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויינשטיין נולד בעיר העתיקה בירושלים בשנת 1876. בגיל חמש עבר עם המשפחה מירושלים ליפו, ואביו אליהו היה לשוחט האשכנזי הראשון של יפו, תפקיד שמילא במשך 60 השנה הבאות.

למד תורה מפי מלמדים פרטיים שהובאו ליפו מירושלים. בגיל 12 נשלח לפתח תקווה ללמוד תורה אצל הרב ישראל צבי הכהן ולאחר מכן חזר ליפו ולמד בכתה הגבוהה של בית הספר שערי תורה. בהיותו בן 17 נישא לאטיל ביילה בת יהודה לייב ופייגא שפירא מחברון.

ויינשטיין למד מאביו את מלאכת השחיטה, וממאיר המבורגר, המוהל הראשון ביפו – את מלאכת המילה.

בשנת 1895 הוזמן ויינשטיין על ידי חברת יק"א לעבוד במושבה יהודית שהוקמה על ידה בקפריסין בשם מרגוע-ציפלינג, שם חיו אז כעשרים משפחות יהודיות שבאו מאנגליה ללמוד התיישבות מטעם החברה אהבת ציון. במשך הזמן חזרו רובן לאנגליה ואחרי שלוש וחצי שנים עזב ויינשטיין את קפריסין וחזר ליפו.

בשנת 1899 נתמנה למשגיח בשערי תורה בנווה שלום שהיה בית הספר העיקרי של יהודי יפו. ובמקביל עבד כשוחט, בתור המוהל היחידי ביפו, כאחראי על סידורי חופה וקידושין, וכמשגיח על העירוב של השכונות. עם הקמת אחוזת בית בשנת 1909 הצטרף אליה ויינשטיין כאחד מ-66 משפחות המייסדים, יחד עם אביו אליהו וינשטיין, אחיו המורה ישראל ויינשטיין ואחותו שושנה רייזל רסקין ומשפחתה. הם בנו את בתיהם ב"אחוזת ויינשטיין" ברחוב לילינבלום 20-18.[2]

בשנת 1917, בעת גירוש היהודים מתל אביב ויפו, הורשה ויינשטיין להישאר כדי לשרת את בעלי המלאכה היהודים שנשארו אף הם לשם עבודתם עבור הצבא העות'מאני.

ויינשטיין נפטר בביתו בשנת 1956 בהיותו בן שמונים[3], ונקבר בבית הקברות נחלת יצחק. משפחתו מנתה תשעה בנים ובנות.

חתנו של ויינשטיין, יהושע שקול (נפטר בכ"ז חשוון תשנ"א), המשיך את דרכו והיה מן המוהלים המפורסמים בירושלים. בעקבותיו הלך בנו מאיר עמנואל שקול, נכדו של ויינשטיין, שגם היה מגדולי ומוותקי המוהלים בבני ברק (נפטר בכ"ט שבט תשפ"א)

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ באתר חברא קדישא נטען: 1870
  2. ^ ד"ר מרדכי נאור ועמית לוינסון, מי היו 66 מייסדי תל אביב?, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
  3. ^ ר' נחום ויינשטיין ז"ל, מעריב, 15 באפריל 1956