סיעת יעוד
מדינה | ישראל |
---|---|
מייסד | גונן שגב |
מנהיגים | גונן שגב |
תקופת הפעילות | 7 בפברואר 1994 – 18 ביוני 1996 (שנתיים) |
אפיון | מרכז[1] |
כנסות | הכנסת השלוש עשרה |
ממשלות | 25, 26 |
שיא כוחה | 3 מושבים (כסיעה פורשת) |
נוצרה מתוך | צומת |
התמזגה לתוך | לא התמזגה |
אתר רשמי |
סיעת יעוד (או בשמה הרשמי: יעוד - ישראל עצמאית ודמוקרטית) הייתה קבוצה של שלושה חברי הכנסת שהתפצלה ממפלגת צומת ב-7 בפברואר 1994, על רקע סכסוך עם מנהיג המפלגה רפאל איתן ובעקבות כך, הצטרפותם לממשלת רבין השנייה. בסיעה היו חברים חברי הכנסת גונן שגב, אלכס גולדפרב ואסתר סלמוביץ.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בינואר 1995 הצטרפה הסיעה לממשלה בראשות יצחק רבין. לאור העובדה שלקואליציה באותו זמן לא היה רוב בכנסת לאחר פרישתם של חברי הכנסת קהלני וזיסמן, קבלה "יעוד" גמול נאה תמורת תמיכתה: גונן שגב מונה לשר האנרגיה והתשתית ואלכס גולדפרב מונה לסגן שר הבינוי והשיכון.
נאמנותם לקואליציה עמדה במבחן קשה לקראת ההצבעה על הסכם אוסלו ב' שהתקיימה בכנסת ב-5 באוקטובר 1995. ביקורת שהושמעה הייתה כי השלושה, שנבחרו בקולות אנשי ימין, אינם צריכים להיות אלו שקולותיהם יאפשרו את אישור ההסכמים על ידי הכנסת. לבסוף התנגדה סלמוביץ להסכם, ואילו שגב וגולדפרב תמכו בו. ההסכם אושר ברוב של 61 מול 59 חברי כנסת. בשל תמיכתם של חברי סיעת יעוד נטען על ידי הימין כי "ההסכם עבר על חודו של מיצובישי", רכב השרד שקיבלו שגב וגולדפרב.[2]
בנובמבר 1995 פרשו גולדפרב וסלמוביץ מסיעת יעוד והקימו סיעה חדשה - עתיד. גולדפרב ושגב המשיכו לכהן בממשלה גם תחת שמעון פרס עד הבחירות לכנסת הארבע עשרה שהתקיימו ב-1996, ועליית בנימין נתניהו לשלטון.
לאחר התפרקות המפלגה, התמודד אלכס גולדפרב בבחירות המקדימות לרשימת "העבודה" לכנסת ה-14 אך בלא הצלחה. אסתר סלמוביץ התמודדה בבחירות המקדימות של רשימת "הליכוד" לכנסת ה-14 ונכשלה גם היא.
המפלגה נרשמה באפריל 1994 ברשם המפלגות ולמעשה, לא נעשה בה שימוש כלל, מכיוון שמעולם לא התמודדה בבחירות לכנסת.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר האינטרנט הרשמי של סיעת יעוד (הקישור אינו פעיל, 8 באוגוסט 2022)
- סיעת יעוד בכנסת השלוש־עשרה, באתר הכנסת