פאתוס
פָּאתוֹס (ביוונית: πάθος – "סבל" או "חוויה רגשית") היא פנייה רטורית לרגשות הקהל. פאתוס היא אחת משלוש שיטות השכנוע, לצד "אתוס" ו"לוגוס" עליהן מדבר הפילוסוף היווני אריסטו בחיבורו "על הרטוריקה".
אריסטו ציין שלוש אפשרויות של שימוש בפאתוס:
- במטפורה, סיפור, או סדרת שאלות מעוררות סקרנות.
- באמצעות הגשה רגשנית או ריבוי מרכיבים רגשניים בתוך הנאום.
- בסיום נאום או דברים, שם להצגה רוויית פאתוס יש השפעה חזקה במיוחד.
השימוש בפאתוס ככלי רטורי מכוון לשנות את דעתו של קהל המאזינים או הצופים באמצעות הצגת דברים רגשנית, במיוחד תוך פנייה לרגשות הצער או הרחמים של הקהל, ניסיון לעורר תחושות של אהדה, חמלה וצער אצל המאזינים. לעיתים קרובות, מלווים טיעונים כאלו גם בהגשה רגשנית של דברים על ידי הדובר.
שימוש בפאתוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]השימוש בפאתוס רווח מאוד כאמצעי שכנוע רטורי במצבים בהם שכנוע באמצעות היגיון (כלומר, באמצעות שימוש ב"לוגוס") אינו אפשרי או אינו רצוי, או כאשר הדובר מבקש לעורר אצל שומעיו הזדהות רגשית שתחזק את כוחו של טיעון הגיוני. לתפישתו של אריסטו, כעס הוא אחד הרגשות המשכנעים ביותר ומהווה אמצעי קל יותר להשפעה על השומע[1].
אחד הנואמים שהרבה לעשות שימוש בפאתוס בדבריו היה מנחם בגין. סיום נאומו בכנסת משנת 1956 על רצח ארלוזורוב מהווה דוגמה לכך[2]:
אני פונה לכל חברי הסיעות הדתיות, על אף הלחץ בו עמדו ביממה האחרונה, ואני קורא להם: זכרו, רבותי, לא רק את הצו העליון "צדק צדק תרדוף", אלא גם את יסודי מלחמתו של רבנו הגדול הרב קוק זצ"ל ואת הודעתו המזעזעת: "מוכן אני להישבע על ספר תורה בליל כל נדרי, כי רבי אברהם סטבסקי נקי וחף מכל פשע".
...אני פונה אל חברי מפא"י: היה איש בישראל ושמו טוביאנסקי. שלושה קצינים גבוהים בצבאנו דנוהו למיתה. אלמנתו תבעה טיהור שמו אחרי מותו. בקשתה ניתנה לה, ושמו טוהר. רגשותיה של אלמנה קדושים הם, ומה על קדושת הרגשות של אם שכולה, אבלה? זעקתה החרישית: "אני דורשת כי שמו של בני הנרצח יטוהר לחלוטין, וייוודע בכל העם כולו כי הוא לא היה רוצח אלא בן נאמן לעמו ולארצו" - זעקה זו לא תגיע לאזניכם, לא תחדור ללבותיכם?
אני פונה אל כל חברי הבית לסיעותיהם, על השקפותיהם; אני פונה אליהם כיהודי אל יהודים, כבן הדור שאולי לא היה כפגיעה באדם חי, ובן-זוגו של אותו אדם או שארו הקרוב ליתמות, לשכול, לרשע, לזדון, מחד גיסא, ולגדולה, לקדושה, להקרבה, לגבורה ולהתעלות מאידך גיסא - אל בני הדור הזה, בטרם נרד כולנו מעל הבמה, ילדינו יבואו במקומנו, ואנו כולנו ניתן דין-וחשבון לפני דיין דייני הדיינים: תנו יד להקמת ועדת השופטים הזאת, למען האמת, למען גילויה ולמען עילויה!
עשו זאת לא למעננו. לנו האמת ידועה, ואנו מתגאים בכך, כי משחר נעורינו ידענוה, גם נשאנוה. עשו זאת למענכם ולמען ילדיכם, שהם מבחינת אהבת-עם כילדינו. עשו זאת בעיקר למען העניין שהוא המופשט ביותר והממשי ביותר, הפשוט ביותר והנעלה והעמוק ביותר - זה העניין שבשמו עלו אבותינו למוקד, שלמענו נשפך דמנו כמים מדור לדור.
זה העניין הנותן טעם לחיינו, קדושה למאמצינו, גדולה לשאיפתנו - שמו: צדק!
פאתוס רווח מאוד גם ביצירות קולנועיות, אך אופן השימוש בו מותאם למדיום: במקום פאתוס מילולי מופיע פאתוס ויזואלי. לדוגמה, במקום בו נואם ידבר על "העניין שבשמו עלו אבותינו למוקד, שלמענו נשפך דמנו כמים מדור לדור" עשוי הקולנוע להשתמש ברצף של תמונות, ב"דיזולב" חלקי עם דגל ישראל ומלווה בנעימת הנושא של "עמוד האש" או "התקווה".
המילה "פתטי" מקורה במושג פאתוס, ומשמעותה המקורית היא מלא רגש, מעורר רחמים.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ליאור ברקן, למה פוליטיקאים משתמשים בטכניקת שכנוע בת 2000 שנים?
- ^ נוסח הנאום באתר "דעת"
