(Translated by https://www.hiragana.jp/)
צ'ארלס קייטלי – ויקיפדיה לדלג לתוכן

צ'ארלס קייטלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צ'ארלס קייטלי
Charles Keightley
לידה 24 ביוני 1901
קרוידון, לונדון, הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 ביוני 1974 (בגיל 72)
סולסברי, וילטשייר, הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
  • הצבא הבריטי
  • מרלבורו קולג' עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Joan Lydia Smyth-Osbourne (1932–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Richard Keightley, Patrick Thomas Keightley עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות הצבא הבריטיהצבא הבריטי הצבא הבריטי
תקופת הפעילות 19211957 (כ־36 שנים)
דרגה גנרל (צבא בריטניה) גנרל
תפקידים בשירות
מפקד הדיוויזיה המשוריינת ה-11
מפקד הדיוויזיה המשוריינת ה-6
מפקד הדיוויזיה ה-78
מפקד הקורפוס ה-5
מפקד ארמיית הריין הבריטית
מפקד כוחות היבשה של המזרח התיכון
מפקד פיקוד המזרח הרחוק
מושל גיברלטר
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם השנייה
עיטורים
מסדר האמבט  מסדר האמבט (אביר הצלב הגדול)
מסדר האימפריה הבריטית (צבאי) מסדר האימפריה הבריטית (אביר מפקד)
אות השירות המצוין  אות השירות המצוין
לגיון הכבוד (קצין גבוה) לגיון הכבוד (קצין גבוה)
לגיון ההצטיינות (מפקד) לגיון ההצטיינות (מפקד)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גנרל סר צ'ארלס פרדריק קייטלי GCB‏, GBE‏, DSO‏, DL (באנגלית: Sir Charles Frederic Keightley;‏ 24 ביוני 190117 ביוני 1974) היה קצין בצבא הבריטי ששירת במהלך מלחמת העולם השנייה ואחריה. לאחר שירות בהצטיינות במהלך מלחמת העולם השנייה, מונה למושל גיברלטר בשנים 19581962.

לאחר מותו של קייטלי, נעשתה בחינה רבה של השיטות שבהן השתמש ב-1945 כדי לשלוח אלפי קוזקים ורוסים לבנים אל מותם בידי סטלין.

לימודים וקריירה צבאית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיטלי נולד ב-24 ביוני 1901 באנרלי ליד קרוידון, והיה בנו היחיד שנותר בחיים של הכומר צ'ארלס אלברט קייטלי, הכומר המקומי, ואשתו, קתלין רוס. השכלתו המוקדמת הייתה במכללת מרלבורו.[1]

הוא סיים את לימודיו במכללה הצבאית המלכותית בסנדהרסט, והצטרף בדצמבר 1921 כלוטננט משנה למשמר הדרגונים ה-5 (של הנסיכה שרלוט מוויילס) שלאחר התמזגותו עם רגימנט הדרגונים ה-6 (האינסקילינג) הפך לרגימנט הדרגונים ה-5/6. בשנת 1922. הוא הועלה לדרגת לוטננט בסוף 1923 ולקפטן באפריל 1932, לאחר ששירת שלוש שנים כשליש של הגדוד. הוא למד במכללה לפיקוד ומטה, קמברלי בין השנים 19351936, ולאחר שיבוץ מטה מונה באוקטובר 1937 למייג'ור חטיבתי של חטיבת פרשים ממוכנת במצרים. עם זאת, הוא נטל בנובמבר חלק בהכתרת המלך ג'ורג' השישי בלונדון כחבר בתהלוכה שליוו את המלך והמלכה. בספטמבר 1938 הפכה החטיבה שלו לחלק מהדיוויזיה הניידת החדשה במצרים בפיקודו של פרסי הוברט רב ההשפעה.

קייטלי היה מסוגל ליהנות מחניכתו של הוברט לתקופה קצרה בלבד ולאחר שהועלה לדרגת מייג'ור הוא מונה בדצמבר 1938 למדריך במכללת הסגל, קמברלי, בדרגה זמנית של לוטננט-קולונל.

מלחמת העולם השנייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1940, במהלך מלחמת העולם השנייה, הוא מונה לקצין אדמיניסטרטיבי ראשי של דיוויזיית השריון ה-1, בפיקודו של מייג'ור-גנרל רוג'ר אוונס, במהלך פריסת הדיוויזיה לצרפת. לאחר הפינוי מצרפת עברה הדיוויזיה רפורמה באנגליה. ב-13 במאי 1941, קיבל קייטלי, שקודם לדרגת ממלא מקום בריגדיר, את הפיקוד על חטיבת השריון ה-30, חלק מהדיוויזיה המשוריינת ה-11, שעליה פיקד קודם לכן מייג'ור-גנרל פרסי הוברט. הוא מונה לקצין מסדר האימפריה הבריטית ביולי 1941.

משמאל לימין: צ'ארלס קייטלי, מפקד דיוויזיית חיל הרגלים ה-78, ריצ'רד מקרירי, מפקד הקורפוס ה-10, אוליבר ליס, מפקד הארמייה השמינית, וסידני קירקמן, מפקד הקורפוס ה-13, כולם צופים בהפצצה של בעלות הברית על מונטה קאסינו, 15 במרץ 1944 .

בסוף דצמבר 1941 הועלה לתפקיד ממלא מקום מייג'ור גנרל ומונה למפקד מתקן ההכשרה של חיל השריון המלכותי. לאחר חמישה חודשים בלבד בתפקיד זה הוא קיבל לזמן קצר את הפיקוד ב-21 באפריל 1942 על דיוויזיית השריון ה-11, שהתבססה אז בממלכה המאוחדת ולאחר מכן ב-19 במאי 1942 מונה למפקד על דיוויזיית השריון ה-6 והוביל אותה בהצטיינות במהלך המערכה בתוניסיה, כאשר יחידות מהדיוויזיה נחתו בצפון אפריקה הצרפתית בנובמבר כחלק ממבצע לפיד. הוא קיבל תואר עמית מסדר האמבט על שירותיו בתוניסיה וגם עוטר בלגיון ההצטיינות על ידי ממשלת ארצות הברית. דרגתו הקבועה הועלתה ללוטננט קולונל בספטמבר 1943 ושוב לקולונל באפריל 1944

מייג'ור-גנרל צ'ארלס קייטלי (מימין), מפקד דיוויזיית הרגלים ה-78 בעבודה, 2 באפריל 1944. על שולחן מחוץ למגרש החפור שלו נמצא דגם של אזור קאסינו. לוטננט ר. גרימשאו (משמאל) מצביע על תכונה בפני לוטננט-קולונל DEP הודג'סון, המשמר הוולשי (באמצע).

בדצמבר 1943 הוא החליף תפקיד עם מייג'ור גנרל ויויאן אוולג, מפקד דיוויזיית הרגלים ה-78, שלחמה לצד דיוויזיית השריון ה-6 בתוניסיה, אשר שירתה באיטליה, וזו הפכה לפיקוד החי"ר הראשון שלו. באוגוסט 1944 הוענק לו עיטור אות השירות המצוין והצלחתו כמפקד דיוויזיות שריון וחי"ר כאחד הביאה לקידומו באוגוסט 1944 לממלא מקום לוטננט-גנרל כאשר קיבל את הפיקוד על הקורפוס ה-5, שהיה חלק מהארמייה השמינית הבריטית, במקום לוטננט גנרל צ'ארלס אלפרי, באיטליה. בגיל 43 היה הקצין הצעיר ביותר בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה שפיקד על קורפוס בפעולה. טובי לואו, הבריגדיר הצעיר ביותר בצבא הבריטי, היה ראש המטה של קייטלי (BGS). הוא פיקד על הקורפוס במהלך מבצע זית, המתקפה על הקו הגותי בסתיו 1944, וגם במהלך מתקפת האביב האחרונה באפריל 1945, שם מילא תפקיד ראשי בחסימת הפרצה של ארגנטה. הקורפוס עבר לאוסטריה עם כניעת הכוחות הגרמניים והכוחות שלחמו בצד הגרמני. ב-8 במאי 1945, הוא חתם על הסכם תיחום עם מפקד הארמייה הראשונה של בולגריה, גנרל ולדימיר סטויצ'ב בקלגנפורט.

במזרח טירול וקרינתיה קיבל צבאו של קייטלי את כניעת "הקוזאקים של לינץ" תחת מנהיגיהם פיוטר קרסנוב, קלך גיריי ואנדריי שקורו וקורפוס הפרשים הקוזאקים אס אס ה-15 ה-15 בפיקודו של הלמוט פון פנוויץ. בוועידת יאלטה התחייבו הבריטים להחזיר אזרחים סובייטים לברית המועצות. לאחר התייעצות עם הרולד מקמילן קייטלי המשיך למסור את האסירים ואת משפחותיהם ללא קשר ללאום שלהם, כולל אנשים בעלי דרכון צרפתי, גרמני, יוגוסלבי או דרכון ננסן. האסירים נמסרו במרמה ובכוח ל- SMERSH ביודנבורג; רבים הוצאו להורג מיד, השאר נשלחו לגולאג.[2]

באמצע שנת 1945, מונה קייטלי לאביר מפקד מסדר האימפריה הבריטית ומונה למפקד "קורפוס חבר העמים" שהיה אמור לפעול במהלך מבצע קורונט, השלב השני של מבצע נפילה - התוכנית לפלישה ליפן. הקורפוס היה אמור להיות מורכב מדיוויזיות חי"ר של הצבאות האוסטרליים, הבריטיים והקנדיים. ממשלת אוסטרליה התנגדה למינוי קצין ללא ניסיון בלחימה ביפנים והמלחמה הסתיימה לפני שהסתיימה הקמת הקורפוס.

לאחר המלחמה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קצינים בכירים בצבא הבריטי והצרפתי צופים בתרגיל של נאט"ו בגרמניה, 1950. לוטננט קולונל פרדריק סטפנס, גדוד 1, חטיבת הרובאים מסביר את התרגיל לקבוצת קצינים כולל ז'נרל ד'ארמי ז'אן דה לאטר דה טסיני, מייג'ור גנרל רוברט ארקרייט, מפקד דיוויזיית השריון ה-7 ולוטננט גנרל סר צ'ארלס קייטלי, מפקד ארמיית הריין הבריטית.

ב-1946 עזב קיטלי את אוסטריה וחזר לדרגתו הקבועה של מייג'ור גנרל (אליה קודם בפברואר 1945), ומונה למנהל ההדרכה הצבאית במשרד המלחמה. בשנת 1948, הוא הפך למזכיר הצבאי של עמנואל שינוול, אז מזכיר המדינה למלחמה, וקיבל את הדרגה הקבועה של לוטננט גנרל. ב-21 בספטמבר 1949, הוא מונה למפקד ארמיית הריין הבריטית (BAOR) בגרמניה וויתר על התפקיד באפריל 1951. הוא מונה לאביר מפקד מסדר האמבט בתקופתו בתפקיד.

במאי 1951 הפך למפקד כוחות היבשה של המזרח הרחוק בדרגת גנרל. בספטמבר 1953, הוא מונה למפקד כוחות היבשה של המזרח התיכון. כמו כן, בשנת 1953 קיבל קייטלי את מינויו המכובד של אייד-דה-קאמפ גנרל למלכה לתקופת כהונה של שלוש שנים. כהונתו בכוחות היבשה של המזרח התיכון כללה את תקופת משבר סואץ וקייטלי קיבל את הפיקוד על מבצע מוסקטר ב-1956. על שירותיו במהלך התקופה אוקטובר עד דצמבר 1956 הוא מונה לאביר הצלב הגדול של מסדר האימפריה הבריטית וכן קיבל את לגיון הכבוד (קצין גדול) מממשלת צרפת. בינואר 1957 הוא ויתר על פיקוד המזרח התיכון ופרש מהצבא באוגוסט אותה שנה.

מ-23 בנובמבר 1947 עד 23 בנובמבר 1957, הוא כיהן כקולונל הכבוד של משמר הדרגונים המלכותי ה-5 של אינסקילינג. הוא גם כיהן כקולונל הכבוד של יחידת הפרשים, חיל השריון המלכותי, עד אפריל 1968.

בפנסיה מונה קיטלי למושל גיברלטר, תפקיד שמילא ממאי 1958 עד אוקטובר 1962 כאשר פרש מהצבא בפעם השנייה. משנת 1958 שירת כקולונל הכבוד של רגימנט גיברלטר המלכותי.[3]

משנת 1963 מונה לחבר בתאגיד הקרן הפטריוטית המלכותית.

הוא מת בסולסברי, וילטשייר ב-17 ביוני 1974, שבוע לפני יום הולדתו ה-73.

קייטלי התחתן עם ג'ואן לידיה סמית'-אוסבורן מאידלסלי בדבון ב-1932. נולדו להם שני בנים, כאשר אחד מהם, ריצ'רד היה גם קצין בכיר בצבא, והפך למפקד סנדהרסט.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צ'ארלס קייטלי בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Dictionary of National Biography 1971–1980
  2. ^ Tolstoy, Nikolai (1977). The Secret Betrayal. Charles Scribner's Sons. pp. 150, 176, 198, 223. ISBN 0-684-15635-0.
  3. ^ "The Royal Gibraltar Regiment". Regiments.org. אורכב מ-המקור ב-4 בינואר 2007. נבדק ב-4 בפברואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)