צלי רשף
 | |||||
| צלי רשף, 2012 | |||||
| לידה |
23 ביוני 1953 (בן 71) ירושלים, ישראל | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 ישראל | ||||
| השכלה | האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת הרווארד | ||||
| מפלגה |
ישראל אחת  | ||||
| סיעה | העבודה-מימד | ||||
| |||||
  | |||||
בצלאל (צָלי) רשף (נולד ב-23 ביוני 1953) הוא עורך דין, כלכלן ואיש עסקים ישראלי, חבר כנסת לשעבר מטעם מפלגת העבודה, ממנהיגיה ומייסדיה הבולטים של תנועת "שלום עכשיו".
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רשף, עורך דין במקצועו, נולד וגדל בשכונת רחביה בירושלים. בנעוריו, למד בגימנסיה העברית רחביה (סיים בשנת 1971). שירת בחיל המודיעין ביחידה 8200. הוא בעל תואר ראשון בכלכלה ומשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים ותואר שני במשפטים (LLm) מאוניברסיטת הרווארד, עוסק במשפט מסחרי וכן בייצוג עותרים בנושאים של זכויות האדם ושוויון. רשף נמנה עם מייסדי תנועת "שלום עכשיו",[1] הוא ניסח את מכתב הקצינים שנשלח לראש הממשלה מנחם בגין בשנת 1978, ובעקבותיו הוקמה תנועת "שלום עכשיו", שהוא היה מראשיה במשך עשרות שנים.
פעילות פוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]רשף החל בפעילות פוליטית במסגרת מפלגת העבודה בשנת 1975. בשנה זו נבחר לעמוד בראש תא הסטודנטים של מפלגת העבודה באוניברסיטה העברית. תא הסטודנטים בראשותו פעל בניסיון לבלום תופעות לאומניות ואנטי ערביות בקמפוס. בשנת 1977 היה שותף להקמת תנועת ציונות אחרת, תנועת שמאל שנוסדה בעקבות המהפך ועליית הליכוד לשלטון. ציונות אחרת יצרה קבוצת הנהגה, שהביאה להקמת תנועת שלום עכשיו במרץ 1978. התנועה פעלה בתחילה ליצירת תמיכה ציבורית במהלך השלום עם מצרים, לאחר מכן על פני עשרות שנים היוותה משקל נגד לגוש אמונים ולתנועת ההתנחלות. שלום עכשיו מילאה תפקיד מרכזי במחאה נגד מלחמת לבנון הראשונה. רשף היה שותף לארגון הפגנת ה-400,000 בספטמבר 1982, שהביאה להקמת ועדת החקירה לאירועי הטבח בסברה ושתילה. מסקנות הוועדה הובילו לפיטוריו של שר הביטחון אריאל שרון. בהפגנה שיזמו רשף וחבריו במועד קיום ישיבת הממשלה לדיון בפיטורי שרון, ב-10 בפברואר 1983 נרצח פעיל שלום עכשיו אמיל גרינצווייג.
בשנות פעילותו בשלום עכשיו, פרש רשף מחברותו במפלגת העבודה. הוא שב והצטרף למפלגה לאחר חתימת הסכמי אוסלו בשנת 1993. רשף חזר לפעילות במוסדות מפלגת העבודה, והציג את מועמדותו לחברות בכנסת בבחירות הפנימיות שנערכו בשנת 1996. רשף נבחר למקום 39 ברשימת העבודה לכנסת, ואולם מפלגת העבודה הפסידה בבחירות עשרה מנדטים וזכתה ב-34 מנדטים בלבד. בשנת 1997, לאחר שאהוד ברק נבחר לראשות מפלגת העבודה, הוא מינה את רשף לעמוד בראש המטה שלו. רשף כיהן כחבר כנסת מטעם מפלגת העבודה בכנסת ה-15, בשנים 2002–2003.
ב-2009 היה רשף שותף ליוזמה להקמת רשימה חדשה לכנסת ה-18. התנועה כללה את מפלגת מרצ ביחד עם דמויות ציבוריות מהשמאל הישראלי. בראש הרשימה עמד חבר הכנסת חיים אורון (ג'ומס), והיא כללה כאמור דמויות ציבוריות כניצן הורוביץ, שהיה עיתונאי ואיש טלוויזיה מוכר, עורכת הדין טליה ששון ורשף עצמו. הרשימה לא זכתה להצלחה, והכניסה לכנסת שלושה חברי כנסת בלבד. עם הקמת "התנועה החדשה - מרצ", רשף פרש ממפלגת העבודה ומספר שנים לאחר מכן הצטרף כחבר במפלגת מרצ ומוסדותיה.
פעילות משפטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]רשף סיים לימודי משפטים וכלכלה באוניברסיטה העברית בשנת 1978, עשה התמחות במשרד יגאל ארנון, וכן התמחה בבית המשפט העליון אצל השופטת מרים בן-פורת. לאחר סיום ההתמחות, רשף סיים לימודי תואר שני באוניברסיטת הרווארד בשנת 1980, ולאחר מכן התמחה במשרד עורכי דין בניו יורק. עם חזרתו לישראל, הצטרף כשותף למשרד עורכי הדין שהוקם על ידי הוריו, אשר וחוה רשף, ושם החל בפעילות משפטית הן בתחומים המסחריים בהם עסק המשרד, והן בתחום של ייצוג עותרים בנושאים ציבוריים, ובעניינים של זכויות האדם והאזרח. משרד עורכי הדין ממשיך לפעול בירושלים (בבית שהיה בעבר משכנו של עורך הדין שלום הורוביץ[2]), בשם רשף את שיף, ביחד עם שותפו של צלי רשף, עו"ד יונתן שיף.
בין העתירות שהגיש רשף לבית המשפט העליון:
- בג"ץ 200/83 מוחמד ותד נ. שר האוצר לח(3) 113 – העותרים שני חברי כנסת ערבים, האחד אב לעשרה ילדים, והשני אב לשבעה ילדים, הגישו בג"ץ נגד מדיניות הממשלה, שהעניקה קצבת ילדים ליוצאי צבא בלבד. העתירה נדחתה, אבל זמן קצר לאחר מכן שונתה המדיניות ובוטלה האפליה בחלוקת הקצבאות.
- בג"ץ 997/91 שלום עכשיו ואח' נ' מועצת בתי העלמין היהודיים בירושלים ואח' - עתירה שהוגשה נגד הכוונה להקים בית עלמין לתושבי ירושלים בשטחי הגדה המערבית (אזור מעלה אדומים). בעקבות הגשת העתירה, קיבלה המדינה את עמדת העותרים, שאין להקים בית עלמין עבור האוכלוסייה הכובשת בשטחים שנכבשו[3].
- בג"ץ 92–1893 צלי רשף נ' רשות השידור מו(4) 816 – עתירה שהוגשה נגד שידור תשדירים מטעם משרד השיכון, המעודדים רכישת דירות בהתנחלויות. העתירה נדחתה על ידי ההרכב בראשותו של השופט אהרן ברק.
- בג"ץ 2838/95 חיים גרינברג נ' המועצה המקומית קצרין ואח' פ"ד נג(1) 1 – עתירה שהוגשה נגד מימון הקמפיין נגד הנסיגה האפשרית מרמת הגולן מכספי הרשויות המקומיות בגולן. העתירה נדחתה ברוב של שניים נגד אחד. (השופטים שלמה לוין ואליעזר גולדברג כנגד דעתה החולקת של השופטת דליה דורנר.)
- בג"ץ 2557/05 מטה הרוב נ' משטרת ישראל פ"ד סב(1) 200 – עתירה שהוגשה נגד פגיעה בחופש ההפגנה על ידי דרישה ממארגני הפגנה לממן הוצאות משטרה, מכבי אש ומגן דוד אדום על אבטחת ההפגנה. העתירה התקבלה על ידי ההרכב בראשותו של נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק, והיוותה ציון דרך בהבטחת החופש להפגין.
רשף עסק גם בנושאים הקשורים לחופש הדיבור והוצאת לשון הרע:
- הוא ייצג את האמן יגאל תומרקין בתביעת דיבה שהוגשה נגדו על ידי אליקים העצני. בערעור לבית המשפט העליון (ע"א 740/86 יגאל תומרקין נ' אליקים העצני מג(2) 333.) על החלטת השופט יעקב בזק בבית המשפט המחוזי בירושלים (ת"א (י-ם) 552/84 אליקים העצני נ' יגאל תומרקין פ"מ תשמ"ז(2) 347.) נקבע שתומרקין לא הוציא לשון הרע על העצני בכך שעל מעטפת מכתב ששלח אליו כתב את הכתובת "KZ קריית ארבע KZ".
- הוא ייצג את פרופסור עמירם גולדבלום בתביעת דיבה נגד העיתונאי עמית סגל, שטען שפרופסור גולדבלום העסיק במעבדה שלו באוניברסיטה סטודנט ערבי שגנב חומרים מסוכנים מן המעבדה. התביעה הסתיימה בהתנצלות של סגל, ותשלום הוצאותיו של גולדבלום.
פעילות עסקית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1982 החל רשף לכהן כדירקטור בארלדן,[4] החברה הציבורית שהוקמה על ידי אביו, אשר רשף. צלי רשף מכהן כדירקטור בחברה מאז ועד היום (היא הופרטה בשנת 2011). ארלדן החלה כחברה יזמית בתחום הנדל"ן. ארלדן רכשה בניני מגורים בירושלים ויזמה ובנתה בשכונות שונות בירושלים. ארלדן רכשה בשנות התשעים את כתר הוצאה לאור, מההוצאות לאור הגדולות בישראל, לכתר היה גם מפעל דפוס וכריכיה מהגדולים בתחומם בישראל. רשף התמנה ליו"ר החברה, וכיהן בתפקיד עד למכירת עסקי המו"לות להוצאת מודן בשנת 2017,[5] וסגירת פעילות הדפוס והכריכייה בשנת 2019. ארלדן רכשה בשנות התשעים גם את חברת טלסיס, חברה המשווקת רכיבים אלקטרוניים ליצרנים ישראלים.[6] ארלדן הובילה את הנפקת טלסיס בבורסה של תל אביב בשנות התשעים. החל משנת 2004 מכהן רשף גם כמנכ"ל החברה. בתקופתו כמנכ"ל הרחיבה החברה את פעילות הנדל"ן שלה וביצעה השקעות בארצות הברית, גרמניה, יוון וספרד. החברה גם נכנסה לפעילות יזמית בתחום ההתחדשות העירונית באמצעות שותפות בחברה העוסקת בפרויקטים של תמ"א 38 בתל אביב ובסביבתה. בתקופה זו רכשה ארלדן חלק באופן עקיף (באמצעות טלסיס) וחלק באופן ישיר, אחזקות משמעותיות בחברת ואריסייט, חברה המייצרת כרטיסים אלקטרוניים זעירים ומייצאת אותם למאות לקוחות ברחבי העולם.
עיסוקים נוספים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופת לימודיו לתואר ראשון, היה רשף הכתב לענייניי כלכלה של גלי צה"ל. כמו כן, הגיש רשף בעבר את תוכנית הרדיו "על ימין ועל שמאל" עם גאולה כהן ברשת ב'.
משפחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]צלי רשף, בנם השני של עורכי הדין הירושלמים חוה (אווקה) ואשר רשף,[7] קרוי על שם דודו, בצלאל פרחודניק, שנפל בקרב על חיפה במלחמת העצמאות כאשר ניסה למנוע פגיעה בחבריו מפיצוץ רימון. רשף נשוי לארנה (לבית בראל) ואב לשלושה: רוני (מוזיקאית ומלחינה), עופר (עורך דין) ותמי (לשעבר אשת תקשורת והיום אחות). לרשף שלושה אחים: עו"ד רון רשף (נפטר ב-2017), איש התקשורת רפי רשף (הנשוי לזמרת נורית גלרון) ויעל רשף. מתגורר בשכונת גבעת אורנים בירושלים.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]צלי רשף, שלום עכשיו: ממכתב הקצינים ועד שלום עכשיו, ירושלים, כתר, 1996.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
צלי רשף, באתר הכנסת - צלי רשף, באתר כנסת פתוחה
- רונית מזרחי, מושיק לין, בגובה העיניים עם צלי רשף, באתר nrg, 12 בדצמבר 2008
עימות בין צלי רשף לטדי קולק בתוכנית ערב חדש (1989), סרטון באתר יוטיוב- צלי רשף בתוכנית פוליטיקה, סרטון באתר יוטיוב, 16 בפברואר 2013
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ צלי רשף, שלום עכשיו: ממכתב הקצינים ועד שלום עכשיו, ירושלים: כתר, 1996
- ^ דוד קרויאנקר, שכונות ירושלים טלביה, קטמון והמושבה הגרמנית, ירושלים: כתר, 2002, עמ' 164
- ^ יוזמה במבשרת ציון: הקמת בית קברות לישראלים בשטחים הכבושים באתר שלום עכשיו
- ^ ארלדן - הצוות, באתר ארלדן
- ^ דיאנה בחור ניר, ויתר על הכתר, באתר כלכליסט, 7 באפריל 2016
- ^ קובי שגב, מי זו טלסיס ומה ההסבר לשווי השוק הגבוה שלה?, באתר ביזפורטל, 3 במרץ 2021
- ^
עופר אדרת, הקומוניסט שהפך למיליונר, באתר הארץ, 23 במרץ 2016
| בקרת זהויות |
|
|---|