רחל פרימור
לידה | 3 באוגוסט 1946 |
---|---|
פטירה | 6 במרץ 2009 (בגיל 62) |
מדינה | ישראל |
רחל פּרימוֹר (3 באוגוסט[1] 1946 – 6 במרץ 2009) הייתה עיתונאית ופעילת ציבור ישראלית, חברת מערכת "מעריב", דוברת "עמידר" ודירקטורית, חברת מליאת רשות השידור, חברת מועצת הרשות השנייה ויושבת ראש ועדת הכספים של המועצה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רחל פרימור נולדה ב-1946 בפולין, עלתה לישראל וגדלה בלוד. סיימה את לימודיה בסמינר למורים ושירתה בצה"ל כמורה חיילת.[2] הודות להכשרתה החינוכית נשלחה ב-1968 כקצינה בדרגת סגן לניז'ר שבאפריקה בשליחות המחלקה לשיתוף פעולה בינלאומי (מש"ב) של משרד החוץ, שם שהתה למעלה משנה ועסקה בהכשרת נערות כאמהות.[2] בהמשך דרכה סיימה לימודי תואר בוגר במדע המדינה וסוציולוגיה ותואר מוסמך במשפטים, שניהם מאוניברסיטת בר-אילן.
את עבודתה העיתונאית החלה פרימור בשנות ה-60 בעיתון "למרחב",[3] והייתה אחת העיתונאיות הישראליות הראשונות ששימשו ככתבות שטח. ב-1968, בעת שהותה באפריקה, החלה לכתוב לעיתון "מעריב", ועם שובה ב-1969 הצטרפה לעיתון והייתה כתבת "מעריב" במשך כ-20 שנה. תחילה הייתה כתבת העיתון לענייני תעופה, ומראשית שנות ה-70 שימשה כסופרת העיתון בלונדון. ב-1976 סיקרה את חטיפת מטוס "אייר פראנס" (מבצע אנטבה) והייתה העיתונאית הראשונה שהצליחה להביא לעולם תמונת מצב ראשונה על החוטפים ובני הערובה, לאחר שראיינה בלונדון את בת הערובה הראשונה ששוחררה מהמטוס, שהגיעה ללונדון.[4] בהמשך ייסדה וערכה את המדור "אנשים", שעסק באחורי הקלעים של העולם הפוליטי. כמו כן כיהנה כחברת מערכת "מעריב" ושימשה כעורכת בעיתון עד לפרישתה ב-1990. בנוסף לעבודתה המקצועית, כיהנה כיו"ר ועד עיתונאי "מעריב" וכרכזת מקצועית של אגודת העיתונאים בתל אביב.
מאז פרישתה מ"מעריב" כיהנה כדוברת חברת הדיור הציבורי "עמידר" ונציבת קבילות הציבור של החברה במשך קרוב לשני עשורים, עד 2008.[5]
פרימור כיהנה כחברת מועצת הרשות השנייה מאז ראשית ימי ערוץ 2 המסחרי (שתי קדנציות: 1994–1998, 2006–2009), כחברת דירקטוריון חברת החדשות של ערוץ 2 (שתי קדנציות) וכחברת מליאת רשות השידור (שתי קדנציות).
כמו כן, שימשה כחברת דירקטוריון של החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות, של חברת האינטרנט "נטקס", של בנק טפחות ושל חברת עוז הידראוליקה.
בעבודתה במועצת הרשות השנייה עיצבה את מכרזי הטלוויזיה והרדיו והנחילה אמות מידה של עבודת התקשורת בישראל.[3]
בתפקידה האחרון, כיו"ר ועדת הכספים של הרשות השנייה, הייתה שותפה למהלך של קיצוץ התקציב השנתי של הרשות ולקבלת המלצות דו"ח שטרום בנושא עמלות המפרסמים.[6]
רחל פרימור נפטרה ב-2009 כתוצאה מסיבוך רפואי, בגיל 62. נקברה בבית העלמין הישן בלוד. הותירה בת.
פרימור ביטאה בפעילותה הציבורית רגישות לצורכי הפרט והציבור ואת חשיבות הקידום של נושאים חברתיים. מספר חודשים לאחר מותה קבעה הרשות השנייה פרס על שמה על תחקיר עיתונאי בנושאים חברתיים, המוענק מדי שנה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרס ע"ש רחל פרימור ז"ל לתחקיר עיתונאי או כתבה בנושא חברתי לשנת תשע"א, באתר הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו
- ברוך דגון, רחל פרימור – שליחת רצון טוב לאפריקה, דבר, 30 ביוני 1969
- לי-אור אברבך, העיתונאית רחל פרימור הלכה לעולמה בגיל 63, באתר nrg, 7 במרץ 2009
- ענת קם, הלכה לעולמה רחל פרימור, באתר וואלה, 7 במרץ 2009
- לי-אור אברבך, דיווחים ראשונים מאנטבה, באתר nrg, 9 במרץ 2009
- רחל פרימור, דוח 2008 (הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו), עמ' 10 (הספדים)
ממאמריה:
- לוד – עיר מודרנית ומרכז תעסוקה חשוב, מעריב, 9 ביולי 1969
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ נתוני פתיחה לדירקטור (שאינו תאגיד) או יחיד המכהן מטעם תאגיד שהוא דירקטור, נטקס (נט אקספרס), 20 באוגוסט 2006.
- ^ 1 2 ברוך דגון, רחל פרימור – שליחת רצון טוב לאפריקה, דבר, 30 ביוני 1969.
- ^ 1 2 לי-אור אברבך, העיתונאית רחל פרימור הלכה לעולמה בגיל 63, באתר nrg, 7 במרץ 2009.
- ^ לי-אור אברבך, דיווחים ראשונים מאנטבה, באתר nrg, 9 במרץ 2009.
- ^ שי ניב, דדי גולן, דובר חברת החשמל, שיאן השכר של הדוברים הרוויח 42 אלף ש' בחודש, באתר גלובס, 12 בפברואר 2008.
- ^ ענת קם, הלכה לעולמה רחל פרימור, באתר וואלה, 7 במרץ 2009.