תה עם מוסוליני

תה עם מוסוליני
Tea with Mussolini
מבוסס על	האוטוביוגרפיה של פרנקו זפירלי
בימוי	פרנקו זפירלי
הופק בידי	קלייב פרסונס; ריקרדו טוצי; ג'ובנלה זנוני; פרדריק מולר; Marco Chimenz
תסריט	ג'ון מורטימר
עריכה	טאריק אנוור
שחקנים ראשיים	שר; ג'ואן פלורייט; ג'ודי דנץ'; מגי סמית'; לילי טומלין
מוזיקה	סטפנו אמלדי; אלסיו ולאד
צילום	דייוויד ווטקין
מדינה	הממלכה המאוחדת; איטליה
חברת הפקה	Medusa Film
חברה מפיצה	G2 Films
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	26 במרץ 1999 (איטליה); 2 באפריל 1999 (הממלכה המאוחדת); 14 במאי 1999 (ארצות הברית וקנדה)
משך הקרנה	117 דקות
שפת הסרט	אנגלית; איטלקית
סוגה	סרט דרמה, סרט מלחמה
תקציב	12 מיליון דולר
הכנסות באתר מוג'ו	teawithmussolini
	דף הסרט ב־IMDb

תה עם מוסוליני (באנגלית: Tea with Mussolini) הוא סרט קולנוע משנת 1999 בהפקה משותפת אנגלית-איטלקית. שביים פרנקו זפירלי וכתב ג'ון מורטימר. הסרט המבוסס בחלקו על האוטוביוגרפיה של זפירלי מספר את סיפורו של לוקה, ילד איטלקי שגדל בחסות נשים בריטיות ואמריקאיות בתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה ובמהלכה^[1].

תקציר עלילה

תחילת הסרט בשנת 1935 בפירנצה שבאיטליה, שם חיה חבורה של נשים אנגליות גולות, ששכניהן האיטלקים מכנים אותן "העקרביות". מדי יום הן נפגשות לשתות תה בצוותא. הילד לוקה (צ'ארלי לוקה) הוא בן לא חוקי של איש עסקים איטלקי (מסימו גיני), שמגלה עניין מועט בחינוכו של בנו. אמו של לוקה שהייתה תופרת מתה לאחרונה. מרי וולאס (ג'ואן פלורייט), שעובדת כמזכירה אצל אביו של לוקה, נחלצת לעזרת הילד ופונה לחברותיה העקרביות ומבקשת את תמיכתן. אחת החברות היא ארבלה (ג'ודי דנץ') אישה אקסצנטרית ששואפת להיות אמנית. יחד הן מעבירות ללוקה שיעורים על החיים ובעיקר שיעורי אמנות. אלזה מורגנטל (שר) היא אלמנה אמריקאית עשירה, שליידי הסטר (מגי סמית') העומדת בראש העקרביות בקושי סובלת. כשנודע לאלזה על מות אמו של לוקה שהייתה חביבה עליה מאוד, היא פותחת עבורו קרן נאמנות בשביל לימודיו, ומשלמת בכך כספים שהייתה חייבת לאם על עבודתה כתופרת.

יום אחד כשהנשים יושבות במסעדה ושותות תה, נכנסים פשיסטים ומשחיתים את המקום. מעשה זה משקף את מצבה הרעוע של הקהילה הגולה. ליידי הסטר, שהיא אלמנת מי שהיה שגריר בריטניה באיטליה, שמה מבטחה בבניטו מוסוליני (קלאודיו ספרדו) ומחליטה לבקר אצלו. מוסוליני מפזר הבטחות שהוא ערב לשלומן, והיא מספרת בגאווה על כך ששתתה "תה עם מוסוליני". אך המצב הפוליטי הולך ומדרדר ו"העקרביות" מגלות שמעמדן והחירויות שלהן הולכות ופוחתות. אביו של לוקה, שרצה בעבר שבנו יהיה ג'נטלמן אנגלי, מחליט שעתידה של איטליה עם הגרמנים, ושולח את לוקה לפנימיה באוסטריה.

אחרי חמש שנים לוקה (מבוגר יותר בגילומו של באיר וולאס) חוזר לפירנצה ומתכנן להשתמש בכספי קרן הנאמנות של אלזה וללמוד אומנות. הוא מגלה שרוב האזרחים הבריטים נמלטים בציפייה שמוסוליני יכריז מלחמה על בריטניה. עוד מתברר לו שמרי ושאר חברותיה האנגליות עברו להתגורר בביתה של ליידי הסטר. כשלוקה מגיע לבית, הוא מוצא אותן (יחד עם וילפרד הנכד של הסטר המחופש לאישה) עסוקות בהכנות להעברתן במשאית למעצר. לוקה עוקב אחרי המשאית והם מגיעים לסן ג'ימיניאנו, עיירה טוסקנית סמוכה. מכיוון שארצות הברית אינה במצב מלחמה עם איטלה, אלזה ובת ארצה ג'ורג'י רוקוול (לילי טומלין), ארכאולוגית לסבית, נשארות חופשיות. אלזה, בעזרתו של לוקה, דואגת להעביר את הנשים האנגליות ממגורי החיילים שבהם שוכנו לבית מלון. ליידי הסטר שמאמינה שהמעבר נעשה לפי הוראותיו של מוסוליני עצמו, מנופפת בגאווה בתמונה מתוך העיתון בו היא שותה תה בחברתו של הדוצ'ה.

ככל שנמשכת המלחמה גובר דיכויים של היהודים. באוקטובר 1943 מתחילים הגרמנים לרכז את היהודים שבאיטליה הכבושה. אלזה היהודיה, עדיין מרגישה מוגנת בזכות אזרחותה האמריקאית והונה הרב. היא מספקת דרכונים מזויפים ליהודים איטלקים, ומגייסת לעזרתה את לוקה, שכעת מאוהב בה. קנאתו של לוקה מתעוררת כשהוא רואה את מערכת היחסים בין אלזה לוויטוריו (פאולו סגנטי), עורך דין איטלקי ערמומי.

בשנת 1941 ארצות הברית מצטרפת למלחמה, אלזה וג'ורג'י נכלאות אף הן עם הנשים הבריטיות. אלזה מתפתה לתוכניתו של ויטוריו, להבריח את רכושה ואוצרות האמנות שלה, וכך להציל אותם. אבל היא אינה מודעת לכך שהוא מתכנן להסגיר אותה לגסטפו במסווה של בריחה לשווייץ. לוקה היה מודע לכך, אך אינו אומר דבר בגלל קנאה ונקמנות. סוחר האמנות של אלזה (מינו בלאי) מספר על כך למרי, והיא נוזפת בלוקה על שתיקתו. לוקה נותן את כספי קרן הנאמנות לחברי תנועת ההתנגדות האיטלקית, שאליה הצטרף וילפריד. אלזה מסרבת להאמין בבגידה של ויטוריו, ומשתכנעת רק אחרי שליידי הסטר מציעה את עזרתה. כאשר מרי ולוקה מבהירים לליידי הסטר שאלזה היא זו שממנת את שהותם במלון, ליידי הסטר משנה את דעתה על אלזה ומביעה את תודתה. אלזה מופתעת, אך מאמינה לדבריה של ליידי הסטר ומסכימה לתוכנית הבריחה של מרי. לפני שהיא נפרדת מלוקה היא מספרת לו שאימו חשבה להפיל את עוברה, וזו היא אלזה שעזרה לה אז ועודדה אותה להמשיך בהיריון. בזכותה לוקה יכול לעמוד היום לצידה.

ביולי 1944 התקדמו לעבר סן ג'ימיניאנו חיילים סקוטים מהצבא הבריטי. ארבלה מנסה נואשות להציל את ציורי הפרסקו האהובים עליה. יחד עם ג'ורג'י ושאר הנשים האנגליות, ובהן ליידי הסטר, הן מגינות בגופן על הקירות מפני אש הגרמנים. הן ניצלות מכיוון שהגרמנים מקבלים הוראה לסגת מהעיר, הנשים והמגדלים נותרים ללא פגע. החיילים הסקוטים נכנסים לעיר, ולוקה משמש מתורגמן למפקד. המפקד מקבל הוראות לפנות את הנשים, אך ליידי הסטר מסרבת לשתף פעולה, והן מחליטות לחדש את אורח חייהן הקודם באיטליה. מרי מאושרת לראות את לוקה הלבוש במדי הצבא הבריטי, ואומרת שאחרי הכל הוא הפך להיות ג'נטלמן בריטי כפי שאביו רצה.

בכתוביות בסיום הסרט מסופר על גורלן של הדמויות, ומסתיים בהערה שלוקה הפך להיות אמן ועזר בעשייתו של הסרט, כלומר כתסריטאי וכבמאי.

צוות השחקנים

ג'ואן פלורייט - מרי וולאס, גולה בריטית שלוקחת את לוקה תחת חסותה
מגי סמית' - ליידי הסטר רנדום, אלמנת השגריר הבריטי באיטליה
שר - אלזה מורגנטל שטראוס-ארמיסטאן, אשת חברה אמריקאית עשירה
ג'ודי דנץ' - ארבלה, אוהבת אמנות ושואפת להיות אמנית בעצמה
לילי טומלין - ג'ורג'ינה (ג'ורג'י) רוקוול, ארכאולוגית אמריקאית ולסבית
טסה פריצ'רד - עיתונאית, כותבת בעיתון "The Morning Post"
באירד וולאס - לוקה אינוצ'נטה בגיל העשרה
צ'ארלי לוקה - לוקה אינוצ'נטה כילד
פול צ'קר - וילפרד 'לוסי' רנדום, הנכד של ליידי הסטר
פאולו סגנטי - ויטוריו פנפאני, עורך דין ומאהבה של אלזה
מינו בלאי - צ'זרה, סוחר אומנות וחבר טוב של אלזה
מסימו גיני - פאולו אינוצ'נטי, אביו של לוקה
מייקל ויליאמס - השגריר הבריטי
קלאודיו ספרדו - בניטו מוסוליני
פינו קוליצי - דינו גראנדי

מייקל ויליאמס, שהיה נשוי לג'ודי דנץ', נפטר זמן קצר אחרי תום הצילומים. סרט זה היה הופעתו האחרונה על המסך.

הפקה

דמותה של ליידי הסטר רנדום מבוססת על אישה תושבת פירנצה שזפירלי הכיר בילדותו. הוא מזכיר אותה ועוד כמה נשים מה"עקרביות" באוטוביוגרפיה שלו. הוא אומר: "איני זוכר אם קראו לה הסטר, אבל אני זוכר אישה נוראה ופנטסטית זו. היא הייתה האלמנה של הקהילה. אני זוכר דברים שערורייתיים שעשתה כי היא יכלה להרשות לעצמה להיות יהירה ושתלטנית"^[2].

פרסים

זכייה

2000 - פרס באפט"א לשחקנית המשנה הטובה ביותר - מגי סמית'
2000 - פרס גילדת אמני האיפור ומעצבי השיער של הוליווד - ויוויאן מקאטיר על עיצוב שיער הטוב ביותר
2000 - סינדיקט עיתונאי הקולנוע הלאומי של איטליה - עיצוב התלבושות הטוב ביותר