תשלומי כפל
תשלומי כפל בהלכה, הם תשלומי קנס בהם מחויב גנב, או שומר פיקדון שטען בשבועת שקר שנגנב, על מנת להיפטר - והוכח שהחפץ עודנו ברשותו. במקרה כזה בתוספת להחזרת עצם הגנבה עליו לשלם שנית כפי ערכה. מודה בגנבה פטור מתשלומי כפל, ככל מודה בקנס.
הרמב"ם מסביר במורה נבוכים את דין כפל כמידה כנגד מידה – ראוי שייגרם לגנב אותו הפסד שרצה לגרום לזולת.[1] ובמשנה תורה בהלכות גניבה הרמב"ם מסביר את דין כפל כמידה כנגד מידה – ראוי שייגרם לגנב אותו הפסד שרצה לגרום לזולת[2].
היחס בין גנב לגזלן
[עריכת קוד מקור | עריכה]תשלומי כפל הם דווקא לגנב ואילו גזלן, שעושה זאת בגלוי ובזהות ידועה, אינו משלם אלא קרן. הגמרא במסכת בבא קמא מנמקת זאת בכך שגנב הגונב בחשאי כדי שלא יראוהו, מחשיב בכך את כבודו בעיני הבריות יותר מכבוד הקדוש ברוך הוא, שכן הוא מראה שהוא מפחד מהבריות, ואילו מבוראו אינו ירא, ועל כן עונשו גדול יותר, מגזלן שאינו ירא גם מהבריות.
הרמב"ם מבאר שהיות והגזל נדיר יותר - ששייך רק בתוך העיר ואינו שייך אלא בדברים הגלויים, ועוד שהגזלן ידוע וניתן להשתדל להשיב גזילתו, לא ראתה התורה צורך ליצור הרתעה חמורה כבדין גניבה[3].
סכום הכפל
[עריכת קוד מקור | עריכה]סכום הכפל נקבע לפי שווי החפץ הנגנב בזמן המשפט. ולא לפי שוויו בזמן הגנבה[4]. בגמרא[5] מובא כי לפי רב יש לשלם ”טלאים כדמעיקרא, תשלומי ארבעה וחמשה כשעת העמדה בדין”.
פירוש המילים לפי שיטת רש"י הוא, שחלוק הדבר אם הוא משלם טלאים - כלומר בהמות במקום בהמה שלקח, שאז עליו לשלם כעין שגנב, בעוד שאם משלם ממון עליו לשלם כשעת העמדה בדין. יש המסבירים זאת בכך שתשלום על ידי שמשלם בהמה דומה לזו שנגנבה, נחשב ל"החזרה" שהרי הוא מחזיר את מה שגנב, ולכן אם מחזיר כמו שהיה שווה בשעת הגנבה יצא ידי חובתו למפרע כאילו לא הייתה גנבה, ותשלום ממוני אינו החזרה מליאה, אלא שהוא משלים את חסרונו הממוני, ואם כן עליו לשלם כפי שבהמה זו שווה בשעת הדיון.
לפי דעת התוספות והרבה מהראשונים, הפירוש הוא כך: לעניין השתנות גוף בהמה מכבש לאיל, עליו לשלם כעין שגנב, ואילו לעניין הממון - השתנות המחירים, עליו לשלם כמו המחיר של שעת העמדה בדין.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הערך "תשלומי כפל", באתר ויקישיבה (מתוך ספרו של אחיקם קשת קובץ יסודות וחקירות השלם)
- מאמרים בנושא תשלומי כפל, באתר ספריית אסיף
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ רמב"ם, א, ד, משנה תורה, הלכות גניבה
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר נזקים, הלכות גניבה, פרק א', הלכה ד'
- ^ רמב"ם, מא, מורה נבוכים, כרך ג
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ס"ה, עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ס"ו, עמוד א'.