ברכות כו ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
תנו רבנן אטעה ולא התפלל מנחה בערב שבת מתפלל בליל שבת שתים בטעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל במוצאי שבת שתים של חול מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה ואם הבדיל בשניה ולא הבדיל בראשונה שניה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו למימרא דכיון דלא אבדיל בקמייתא כמאן דלא צלי דמי ומהדרינן ליה ורמינהו טעה גולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים דושאלה בברכת השנים מחזירין אותו ההבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס קשיא איתמר רבי יוסי ברבי חנינא אמר תפלות אבות תקנום רבי יהושע בן לוי אמר ותפלות כנגד תמידין תקנום תניא כוותיה דר' יוסי ברבי חנינא ותניא כוותיה דרבי יהושע בן לוי תניא כוותיה דרבי יוסי בר' חנינא אברהם תקן תפלת שחרית שנא' (בראשית יט, כז) וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפלה שנאמר (תהלים קו, ל) ויעמד פינחס ויפלל יצחק תקן תפלת מנחה שנאמר (בראשית כד, סג) ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב ואין שיחה אלא תפלה שנאמר (תהלים קב, א) תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפוך שיחו יעקב תקן תפלת ערבית שנאמר (בראשית כח, יא) ויפגע במקום וילן שם ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר (ירמיהו ז, טז) ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי ותניא כוותיה דר' יהושע בן לוי מפני מה אמרו תפלת השחר עד חצות שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד חצות ורבי יהודה אומר עד ארבע שעות שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד ארבע שעות ומפני מה אמרו תפלת המנחה עד הערב שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד הערב רבי יהודה אומר עד פלג המנחה שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד פלג המנחה ומפני מה אמרו תפלת הערב אין לה קבע שהרי אברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב קרבים והולכים כל הלילה ומפני מה אמרו של מוספין כל היום שהרי קרבן של מוספין קרב כל היום רבי יהודה אומר עד שבע שעות שהרי קרבן מוסף קרב והולך עד שבע שעות זואיזו היא מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה ואיזו היא מנחה קטנה מתשע שעות ומחצה ולמעלה איבעיא להו רבי יהודה פלג מנחה קמא קאמר או פלג מנחה אחרונה קאמר תא שמע דתניא ר' יהודה אומר חפלג המנחה אחרונה אמרו והיא י"א שעות חסר רביע נימא תיהוי תיובתיה דר' יוסי בר' חנינא אמר לך ר' יוסי בר' חנינא לעולם אימא לך תפלות אבות תקנום ואסמכינהו רבנן אקרבנות דאי לא תימא הכי תפלת מוסף לר' יוסי בר' חנינא מאן תקנה אלא תפלות אבות תקנום ואסמכינהו רבנן אקרבנות:
רבי יהודה אומר עד ארבע שעות:
איבעיא להו עד ועד בכלל או דלמא עד ולא עד בכלל תא שמע ר' יהודה אומר עד פלג המנחה אי אמרת בשלמא עד ולא עד בכלל היינו דאיכא בין ר' יהודה לרבנן אלא אי אמרת עד ועד בכלל ר' יהודה
רש"י
[עריכה]
מבדיל בראשונה - פעם ראשונה מתפלל בשביל תפלה של עכשיו לפיכך אומר בה הבדלה בחונן הדעת והשניה היא בשביל תשלומי תפלת שבת אינו מבדיל בה:
שניה עלתה לו - בשביל תפלת מ"ש וראשונה לא עלתה לו שאינה כלום שאין לו להקדים תפלה שעבר זמנה לתפלה שזמנה עכשיו והשניה נמי לא עלתה לו לשל שבת הואיל והבדיל בה גילה דעתו שאינה של שבת והיא תחשב לשל ערבית:
אבות תקנום - כדקתני בברייתא לקמיה:
כנגד תמידים תקנום - אנשי כנסת הגדולה:
רבי יהודה - ס"ל שאין תמיד של שחר קרב אלא עד ארבע שעות:
אברים - של עולות:
ופדרים - של שאר קרבנות שנזרק דמן קודם שקיעת החמה קרבין כל הלילה וכנגדן תקנו תפלת ערבית:
מנחה גדולה - אם בא להקדים תמיד של בין הערבים אינו יכול להקדימו קודם שש שעות ומחצה דבין הערבים כתיב ביה מכי ינטו צללי ערב משהחמה נוטה למערב דהיינו משש שעות ומחצה ולמעלה דאמר מר חצי שש וחצי שבע חמה עומדת בראש כל אדם באמצע הרקיע (פסחים דף צד.):
מנחה קטנה - זמן תמיד של בין הערבים בכל יום מתשע שעות ומחצה ולמעלה כדתנן בתמיד נשחט (ד' נח.) נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשע ומחצה והתם מפרש טעמא:
פלג מנחה אחרונה - חלק את ב' שעות ומחצה הנותרים ביום ותמצא פלג אחרון של מנחה מי"א שעות חסר רביע ולמעלה:
דאי לא תימא הכי - דמודה רבי יוסי ברבי חנינא דרבנן אסמכינהו אקרבנות:
תפלת המוספין מאן תקנה - אלא ע"כ רבנן אסמכינהו אקרבנות וכי עיינו במוספין ולא מצאו תפלה כנגדה עמדו הם ותקנוה:
עד ועד בכלל - לרבי יהודה הוא דקא בעי דאילו לרבנן עד ולא עד בכלל:
תוספות
[עריכה]
טעה ולא התפלל מנחה בע"ש וכו' טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל ערבית שתים. דהיינו של מוצאי שבת ומבדיל בראשונה וכו'. כתב רבינו יהודה אם טעה ולא הזכיר ר"ח במנחה לא יתפלל עוד בלילה דלמה יתפלל עוד הרי כבר התפלל כל תפלת המנחה מבעוד יום לבד ר"ח שלא הזכיר א"כ אין מרויח כלום אם יחזור ויתפלל במוצאי ר"ח הרי לא יזכיר עוד תפלת ר"ח וי"ח כבר התפלל ולא דמי להא דאמר הכא טעה ולא התפלל מנחה בשבת דמתפלל ערבית בחול שתים פירוש של חול משום שלא התפלל כלל א"כ ירויח תפלת י"ח כשמתפלל במ"ש אע"פ שלא יזכיר של שבת וא"ת והלא הוא מתפלל יותר ממה שהוא חייב להתפלל שלא היה לו להתפלל כי אם ז' ברכות והוא מתפלל י"ח בכך אין לחוש שגם בשבת היה דין שיתפלל כל י"ח רק שלא הצריכוהו מפני הטורח נמצא שמרויח כל תפלתו אבל כשטעה ולא הזכיר של ר"ח כבר התפלל א"כ לא ירויח כלום אם יתפלל במוצאי ר"ח (דהא) [וה"ה] נמי אם התפלל במנחה בשבת י"ח שלמות ולא הזכיר של שבת נראה דלמ"ש לא יתפלל שתים דכבר התפלל י"ח ברכות ומיהו ברב אלפס לא משמע כן דאפי' היכא דאינו מרויח כלום מצריך להתפלל פעם אחרת וזה לשונו שכתב אהא דקאמר שמבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה ואם לא הבדיל בראשונה והבדיל בשניה שניה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו דאיבעי ליה לאקדומי תפלת שניה ברישא (דהכי) [דהיא] חובה וכיון דלא אבדיל ברישא ואבדיל בבתרייתא גלי דעתיה דהך בתרייתא היא חובה הלכך בעי למהדר ולצלויי זימנא אחריתי כדי להקדים חובת שעתיה ברישא ואי אבדיל בתרוייהו אע"ג דלא מיבעי ליה למעבד הכי לא מחוייב לאהדורי ואי לא אבדיל אפילו בחדא מנהון לא מהדרינן ליה דתניא טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס עכ"ל אלמא דמצריך להתפלל זימנא אחריתי אע"ג שלא יחזור ויתפלל פעם שניה יותר מבראשונה. כך היה נראה לה"ר משה מאלאוו"ר מתוך לשון האלפסי:
קשיא. תימה אמאי לא משני דמיירי קודם שהעשירו דאמרינן לקמן בפרק אין עומדין (דף לג.) העשירו קבעוה על הכוס וי"ל דלא אשכחן ברייתא דנשנית בין שתי תקנות:
יצחק תקן תפלת המנחה. ואע"ג דאמרינן (יומא כח:) צלותא דאברהם מכי שחרי כתלי וי"ל היינו אחר שתקנה יצחק:
ואין שיחה אלא תפלה שנאמר תפלה לעני כי יעטוף. תימה דבפ"ק דע"ז (ד' ז: וע"ש) מוכיח דשיחה [זו] תפלה מויצא יצחק לשוח בשדה י"ל דכיוצא בו מצינו במגילה (פ"ק ד' יג.) ויהי אומן את הדסה ואין הדסים אלא צדיקים דכתיב והוא עומד בין ההדסים ובפרק חלק (סנהדרין דף צג.) הוא אומר להיפך:
יעקב תקן תפלת ערבית. תימה דאמר בפרק גיד הנשה (חולין דף צא:) וילך חרנה כי מטי לחרן בעי למיהדר אמר אפשר שעברתי במקום וכו' אלמא דהתם מוכח דהתפלל ערבית ביום מאחר שהתפלל כבר והוה דעתיה למהדר וקשה למתניתין דפרק קמא דקאמר שאינו זמן תפלה עד צאת הכוכבים ולפי מה שפירשנו דקי"ל כר' יהודה דאמר עד פלג המנחה ניחא ויפה מנהג שלנו דאדרבה טוב להתפלל מבעוד יום קצת:
עד פלג המנחה. תימה מנא ליה הא בשלמא עד תשע שעות ומחצה דעד אותו זמן הוי תפלת המנחה ניחא דהיינו מנחה קטנה אבל הא מנא ליה וי"ל דר' יהודה ס"ל דתפלה כנגד קטרת תקנוה דכתיב תכון תפלתי קטרת לפניך (תהלים קמא):
איבעיא להו עד ועד בכלל וכו'. תימה דאמר בנדה פרק הרואה כתם (ד' נח:) כל שיעורי חכמים להחמיר חוץ מכגריס של כתמים אלמא עד ולא עד בכלל וי"ל אי אמרי' עד ועד בכלל יש בו גם חומרא שיתפלל ולא אמרי' עבר זמנו בטל קרבנו ואפי' במזיד:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק ד (עריכה)
ז א מיי' פ"י מהל' תפלה הלכה ט"ו, סמג עשין יט, טור ושו"ע או"ח סי' ק"ח סעיף ט':
ח ב מיי' שם, טור ושו"ע או"ח סי' ק"ח סעיף י':
ט ג מיי' פ"י מהל' תפלה הלכה ח', סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' קי"ד סעיף ה':
י ד מיי' פ"י מהל' תפלה הלכה ט', סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' קי"ז סעיף ד':
יא ה מיי' פ"י מהל' תפלה הלכה י"ד, טור ושו"ע או"ח סי' רצ"ד סעיף א':
יב ו מיי' פ"א מהל' תפלה הלכה ה' והלכה ו, טור ושו"ע או"ח סי' צ"ח סעיף ד' [ רב אלפס ברכות פ"ג דף יד ב ]:
יג ז ח מיי' פ"ג מהל' תפלה הלכה ד', סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' רל"ג סעיף א':
ראשונים נוספים
ואם הבדיל בשנייה ולא בראשונה שנייה עלתה לו, ראשונה לא עלתה לו: והכין קיימא לן. ואף על גב דאקשינן עלה מדתניא "טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו" וסלקא בקושיא - כיון דלא סלקא בתיובתא לא מדחיא מחמת כך; דדילמא אי אשגחו בה הוו משכחי לה פירוקא והלכך קיימא לן כי באי וכי הדה בדוכתא והדא בדוכתא[?], וכן כתב רבינו האי גאון ז"ל.
ואיכא למימר דהוי טעמא דכיון דאבדיל בשנייה, גלי דעתיה דראשונה צלי אדעתא דתשלומין ושנייה משום חובתו, ולא איבעי ליה לאקדומי תשלומין לשל חובת היום, והלכך שנייה עלתה לו משום חובתו אלא שצריך לחזור ולהתפלל שלישית משום תשלומין, והאין את הראשונה כמי שאינה כדי שלא תקדים של תשלומין לשל חובת היום. ומיהו אם לא הבדיל באחת מהן או שהבדיל בשתיהן- אין מחזירין אותו, דהא לא גלי דעתיה דראשונה לא תהא משלם חובתו, דשמא אע"פ שלא הבדיל טועה היה, ואין מחזירין אותו. וכן כשהבדיל אף בשניה, אפשר דטעה בשנייה ושלא מדעת הבדיל בה. וכן כתב הגאון ז"ל וכתב בתוספות שאם שכח במנחה בראש חדש, שלא הזכיר בה של ראש חדש, אינו חוזר ומתפלל ערבית, דמה ירויח בחזרתו, דאף בתשלומיו אינו מזכיר של ראש חדש! הוא הדין למי שהתפלל במנחה בשבת י"ח ברכות ולא הזכיר של שבת. ודבר ברור הוא דהא "טעה ולא התפלל בשבת במנחה" קאמר, כלומר שלא התפלל כלל - הא התפלל, ואע"פ שלא הזכיר של שבת, לא. וטעמא דידהו טעמא דמסתבר הוא, דכיון שהוא מתפלל בתשלומיו שתים של חול.
ת"ר טעה ולא התפלל מנחה בע"ש מתפלל ערבית שתים של שבת: דכי היכי דלא אטרחוה בתפלת שבת הכי נמי לא אטרחוהו בתשלומין. טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל ערבית שתים של חול דמחוייב הוא בכל הברכות בשבת נמי ורבנן הוא דלא אטרחוה משום כבוד שבת אבל כיון שעברה שבת חוזר לדינו:
מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה ואם הבדיל בשניה ולא הבדיל בראשונה שניה עלתה לו לחובת היום ראשונה לא עלתה לו: מדקתני מבדיל בראשונה משמע דקסבר האי תנא דלעולם אין לו להקדים תפלת תשלומין לתפלה הבאה בזמנה. ומדקאמרינן ואם הבדיל בשניה עלתה לו משמע דסבר דטעה ולא הבדיל במוצאי שבת מחזירין אותו דאי הוה ס"ל דאע"ג דלא הבדיל יצא הוה ליה לאשמעינן רבותא טפי וליתני הכי אם טעה ולא הבדיל בשתיהם ונתכוין בראשונה לשם תשלומין שניה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו והוי רבותא טפי דמשכחת לה אפי' בלא הבדיל בשתיהם, והיינו דאקשינן למימרא דכיון דלא אבדיל בקמייתא כמאן דלא צלי דמי ורמינהו וכו', ואף על גב דסלקא בקושיא הכי הלכתא דאם לא הזכיר הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו:
ומפני מה אמרו תפלת הערב אין לה קבע: פיר' שהוא רשות כדמפרש לקמן, שהרי אברים ופדרים קרבים כל הלילה, כלומר בשלא נתעכלו מבעוד יום ומשום דלפעמים דליכא איברים כלל שכבר נתעכלו מבעוד יום ומפני כך אמרו דתפלת ערבית רשות:
איזו היא מנחה קטנה: שהיא זמן הקרבת התמיד מט' שעות ומחצה ולמעלה, ובזמן מנחה גדולה דהיינו משש שעות ומחצה ולמעלה היה זמן שחיטת התמיד ולא היה להם רשות להקדים קודם לכן:
אבות תקנום ואסמכינהו רבנן אקרבנות: פירוש ודאי אבות תקנום אבל מפני תקנתם לא היינו מחויבים לאומרם ואתו רבנן ואסמכינהו אקרבנות כדי שיהו חובה:
[פיסק'] ר"י אומר עד ד' שעות: איבעיא להו עד ועד בכלל. פי' עד שעה רביעית ושעה רביעי' בכלל וכל ד' שעות הוא בקר או דילמא עד ולא עד בכלל ולא הוי שעה רביעית בכלל. ת"ש תפלת המנחה עד הערב ר' יהודה אומר עד פלג המנחה וס"ד דעד פלג האחרון קאמר. אלא אי אמרת עד ועד בכלל מאי איכא בין ר' יהודה לרבנן דר' יהודה נמי הכי אמר דכל פלג אחרון שבמנחה יתפלל. אלא מאי עד ולא עד בכלל ואלא הא דתניא ושל מוספין כל היום וכו' אי אמרת בשלמא עד ועד בכלל וכו' אלא אי אמרת עד ולא עד בכלל דתפלת מוספין דקאמר ר' יהודה עד ז' שעות ולא שעה שביעית בכלל וא"כ לא הוי זמנה אלא שש שעות. אי הכי היכי משכחת תפלת מוספין ומנחה בהדי הדדי דבהתחלת שעה שביעית עבר זמן מוסף ותפלת מנחה לא מטי זימנה אלא בחצי שעה אחרונה שבשעה שביעית וא"כ הא עבר זמן מוסף כבר חצי שעה. לא מאי פלג ראשון ועד בכלל ואיכא בינייהו פלג אחרון וה"ק. פירוש משום הכי איצטריך ליה לתרוצי ברייתא דלא תימא דפלג המנחה דקאמר ר' יהודה הוא דמפרש ואזיל והוא פלג אחרון דהכי קאמר אימת נפיק פלג ראשון פירוש דמהתחלת פלג אחרון אתה למד אימת הוי סוף פלג ראשון דר' יהודה:
טעה ולא התפלל מנחה בשבת. נראה דאם שכח ולא התפלל יעלה ויבא במנחה בר"ח לא יתפלל במוצאי ר"ח שתים כיון שאין לו להזכיר של ר"ח למה יחזור ויתפלל י"ח ברכות כיון שכבר התפלל אותם, ולא דמי להא דאמרינן הכא שמתפלל במוצאי שבת שתים של חול ויצא בה בשל שבת דשאני הכא דאף בשבת ראוי להתפלל י"ח אלא שמפני הטורח תקנו ז' ברכות הילכך כשלא התפלל במנחה ז' יוצא באותם י"ח ברכות שמתפלל במוצאי שבת דאינון נמי שייכי בשבת, וה"ה נמי אם התפלל במנחה בשבת י"ח ולא הזכיר של שבת אע"פ שלא יצא באותה תפלה ואם היה נזכר מבעוד יום היה צריך להתפלל שבע ברכות אפי' הכי לא יתפלל במוצאי שבת שתים כיון שהתפלל כבר י"ח.
מפני שיכול לאומרה על הכוס קשיא. וא"ת אמאי לא משני הך ברייתא דשוכח קודם שהעשירו וקבעוה על הכוס כדאיתא לקמן בפ' אין עומדין {דף לג.}, וי"ל דלא מצינו ברייתא שנשנית באותם ימים בין שתי התקנות בתפלה ועל הכוס, אע"ג דאותה ברייתא דשניה עלתה לו נשארה בקושיא כיון דלא קאמר תיובתא לא משבשתא היא כך כתב רב האי גאון, וטעמא דמסתבר הוא דכיון דאבדיל בשניה גלי אדעתיה דכיון בראשונה לשם תשלומין ושניה משום חובתו ואין להקדים של תשלומין לחובת הזמן וצריך להתפלל אותה של תשלומין פעם שנית, ומיהו אם לא הבדיל באחת מהן או שהבדיל בשתיהן אין מחזירין אותו דאין כאן גלוי דעת דראשונה לתשלומין, וכן משמע דפריך למימרא כיון דלא אבדיל בקמייתא כמאן דלא צלי דמי וכו' דמשמע דבעי למימר אע"פ שלא הבדיל בראשונה והבדיל בשנייה ראשונה עלתה לו לשם חובה ושניה עלתה לו לשם תשלומין.
יצחק תקן תפלת המנחה. וא"ת והא אמרינן ביומא {דף כח:} בפ' אמר להם הממונה דצלותיה דאברהם אבינו מכי משחרי כותלי, וי"ל דלאחר דתקנה יצחק היה אברהם אומרה, אי נמי גם מתחלה אמרה דאפילו עירובי תבשילין קיים אברהם אבינו כדאיתא בפ' אמר להם הממונה אלא שלא עשה קבע לכל בני ביתו עד שתקנה יצחק.
ואין שחה אלא תפלה שנאמר ולפני ה' ישפוך שיחו. וא"ת והא בפ"ק דעבודת כוכבים {דף ז.} אמרי' איפכא דמייתי קרא דלפני ה' ישפוך שיחו וקאמר אין שיחה אלא תפלה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה, וי"ל דתרוייהו ילפי מהדדי דהכא ילפי דויצא יצחק לשוח זו הוא תפלה ולא נימא שיצא לטייל או לדבר עם איש או לתקן אילנות כמו תחת [אחד] השיחים {בראשית כ"א, ט"ו} ומ"מ אותו פסוק דלפני ה' ישפוך שיחו לא משמע תפלה קבוע אי לאו דשמעינן ליה מקרא דויצא, ומיהו כיוצא בזה במגלה {דף יג.} גבי ויהי אומן את הדסה דקאמר אין הדסה אלא צדיקים שנאמר והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה ובאגדת חלק {סנהדרין דף צג.} קאמר על קרא דוהוא עומד בין ההדסים אין הדסים אלא צדיקים וכו' שבא זה ולמד על זה וזה על זה.
שהרי קרבן מוסף קרב והולך עד שבע שעות. תימא אמאי נקט שבע הוה ליה למימר שש או שש ומחצה דאין זמן המוספין אלא עד שש ומחצה שהוא עצומו של יום כדמוכח בפסחים בריש תמיד נשחט, וי"ל לפי שאין העולם בקיאין לכוין חצי שעה להכי נקט שבע. א"נ חצי שעה היו שוהין להתפלל על הקרבן אחר שהקריבו שיתקבל ברצון.
מתוך: מאירי על הש"ס/ברכות/פרק ד (עריכה)
שכח תפלת מנחה בערבי ימים שנוסח התפלה מתחלף, כגון ערב שבת כשהוא מתפלל ערבית פעם שניה לתשלומי מנחת חול ששכח אינו מתפלל כנוסח מה ששכח אלא כנוסח שהוא בו עכשיו, טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת מתפלל ערבית שתים של שבת, טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל מנחה במוצאי שבת שתים של חול, אלא שאינו מבדיל בתפלה של תשלומין והילכך מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה, הבדיל בשניה ולא הבדיל בראשונה גלה בדעתו שאותה של תשלומים הקדים וחוזר ומתפלל של תשלומים בלא הבדלה, אבל אם הבדיל בשניהם אע"פ שלא היה לו להבדיל בראשונה אין צריך לחזור ולהתפלל שהרי כל עצמה של תפלת ערבית במוצאי שבת אם טעה ולא הזכיר בה הבדלה בחונן הדעת אין מחזירים אותו מפני שיכול לאמרה על הכוס, ומכל מקום כתבו בתוספות שאם שכח במנחה של שבת והתפלל בו י"ח ולא הזכיר של שבת שצריך לחזור ושכח ולא חזר שאינו מתפלל ערבית שתים שהרי מה שהוא חוזר עליו אינו יכול להזכירו וכן בראש חדש שטעה במנחה ולא הזכיר של ר"ח הואיל ובלילה כבר עבר החדש ואין יכול להזכירו ויפה כתבו, ויש חולקים לומר שכל שצריך לחזור הרי הוא כמי שלא התפלל ומתפלל ערבית שתים, ואין דבריהם נראין:
טעה ולא הגיע עדיין זמן תפלה הסמוכה לה אע"פ שעבר זמן תפלה הראשונה כגון שכח של שחרית ועבר חצות ולא הגיע לחצי שעה שביעית מתפלל של תשלומין תחלה אחר שלא הגיע זמן האחרת כמו שכתבנו, וכן פירשו הגאונים בתפלת ערבית שנזכר בה קודם הנץ החמה:
כל מה שביארנו עליו תורת תשלומין לא נאמרה אלא לתפלה אבל ק"ש וברכותיה כבר כתבנו שאין להם תשלומים ומה שאמרו הקורא מכאן ואילך לא הפסיד הקורא אף בברכות כבר יעדנו בזה זמן עד ד' שעות ואם כן של ערבית בשחרית לא יקרא, ומכל מקום לדעת גדולי הרבנים שכתבו שאין בזה זמן יש אומר שקורא מתורת תשלומין, וממה שאמרו בסוגייא זו בטל ק"ש שחרית וערבית בטל תפלה שחרית וערבית הרי זה מעוות לא יוכל לתקום אלמא דוקא בטל הא שכח לא אף בק"ש, ולדעתי אין זה ראה אדרבה תשמע מקמא דאמר טעה ולא התפלל ולא אמר טעה ולא קרא ובזה לא הזכיר לשון בטול אלא משום תפלה, וכן שיש לדון אם נעתק משחרית לערבית ומערבית לשחרית היאך יברך יוצר אור בערב או מעריב בשחרית ואם תאמר שיברך ברכות דהשתא כדין של ערב שבת בשבת או של שבת במוצאי שבת בזו אין הטעם אלא שחיוב י"ח אף בשבת הוא אלא שכבוד שבת מפקיעו, וכן יש באים בהפקעתה בשל שחרית לערבית מפני שהמנחה הפסיקה, אלא שזו לדעתי אינה ראיה הואיל ולא הפסיק זמן ק"ש אחר בנתים, ואין אומר שיהא הפסק אלא לתפלה אבל מנוסח הברכות מיהא יש לדון ומתוך כך אני מפקפק לומר שמשהגיע זמן האחרת אינו קורא אלא שבפרק ראשון במשנה ראשונה כתבנו שקורא ונסח הברכות אפשר לסמוך מפני שהם כלליות למציאות יום ולילה כמו שאמרו להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום, ומכל מקום אף לדעת זה מכל מקום (מכל מקום שני נראה מיותר, המעתיק) קורא הוא מתורת רשות ולא מתורת תשלומים וכבר כתבנו בענינים אלו בפרק ראשון:
תפלת ערבית אע"פ שכללוה בתורת תשלומים לא מפני שעיקר הדין עליה שהיא חובה אלא רשות היא ומכל מקום עכשיו הוקבעה על כל העולם בחובה, ואחר שכן ישנה בדין תשלומין וכן בדין שאם טעה חוזר חוץ מיעלה ויבא של ר"ח כמו שיתבאר:
מה שכתבנו שמסוף י"א פחות רביע עד שקיעת החמה מי שהתפלל בו מנחה יצא ומי שהתפלל בו ערבית יצא, באמת כך יצא לנו ממה שאמרו דעבר כר' יהודה עבד דעבד כרבנן עבד כלומר דעבד כר' יהודה להתפלל בו תפלת הערב עבד, דעבד כרבנן להתפלל בו תפלת המנחה עבד, ומכל מקום כתבו הגאונים שאין לאדם אחד להתפלל מנחה וערבית בזמן זה, מה נפשך אם יום אין לילה אם לילה אין יום, ויש אומרים ששעה ורביע זה משמש ליום ולילה לענין תפלה ובדיעבד ואם התפלל בו מנחה וערבית יצא ונראה כדעת ראשון, ומכל מקום הרי מוסיפים לומר שאם התפלל בו פעם אחת מנחה שוב לא יתפלל בה ערבית שכבר קבלו עליו ביום וכן בהפך, ולמדו מכאן שמאחר שאנו נוהגים להתפלל מנחה בערב אין לנו להתפלל ערבית בפלג המנחה, ואותם שהיו מתפללים של שבת בערב שבת לא היו מאחרים מנחה לעולם עד זמן זה ואינו נסכם לדעת זה כלל אלא ביום אחד אין ראוי לו להתפלל בו מנחה וערבית, אבל מיום ליום אין לחוש כלל ואין כאן משום תרתי דסתרן אהדדי דבדרבנן לא חיישינן והרי זה כשני שבילים אחד טמא ואחד טהור והלכו שני בני אדם זה באחת וזה באחרת שאם באו לישראל בבת אחת שניהם טמאים ובזה אחר זה שניהם טהורים ומכל מקום דוקא לתפלה אבל לק"ש לא יקרא בתחום חמה לעולם כמו שביארנו בפרק ראשון:
מאחר שביארנו שאדם יכול להתפלל ערבית בפלג המנחה אם התפלל בו בערב שבת מתפלל בו ערבית של שבת ומקדש על הכוס ואסור במלאכה וכן מתפלל של מוצאי שבת בשבת ומבדיל על הכוס, ויש אומרים שלא הותר לעשות כן בשבת אלא למי שרצה להחשיך על התחום לדבר מצוה או להציל מן הגייס וכיוצא בו שהרי על כל פנים הבדלה על הכוס סימן להיתר מלאכה וזו ודאי אסור הוא במלאכה עד הלילה ואף בשל סופרים לדעתי, ואף כאן תמהו רבים היאך נעשה קודש שבידינו חול ואם אמרו של שבת בערב שבת שהוא מתוספת חול על הקודש, של מוצאי שבת בשבת למה, ומכל מקום יש לסמוך שאף ההבדלה קדוש הוא לשבת ואחר שלא הגיע לו ממנה היתר מלאכה אין לנו, ומכל מקום קודם זמן זה אף בערב שבת אין ראוי לעשות כן מי"א שעות פחות רביע ולמעלה חמה מתחלת להשתקע ואינה נראית לרוב בני אדם אבל קודם לכן אין שם סרך לילה כלל:
התפלל של שבת בערב שבת קודם לכן אם בטעות היה כגון שהיה יום המעונן וחזרה חמה להראות ונמצא שהתפלל קודם זמן זה, יחיד חוזר ורשאי לחזור למלאכתו ויש לו לחזור ולהתפלל וצבור ראשין לחזור למלאכתן אבל אין חוזרין ומתפללים מפני הטורח, כך כתבוה גדולי המחברים וכן גדולי המפרשים בשם גאון, ומכל מקום יש חולקים לומר שמאחר שאין חוזרין להתפלל אסורין במלאכה ואם מדעת קבלוהו אסורין במלאכה בין יחיד בין צבור אבל מכל מקום יחיד חוזר ומתפלל מי"א שעות פחות רביע ולמעלה (נראה שצריך להוסיף "וציבור", המעתיק) אע"פ שבטעות קבלוהו אף יחיד אין חוזר ומתפלל ומכל מקום יש מתירים לו לחזור ואין נראה כן, ויש מפרשים שכל סוגיא זו בפלג המנחה אבל קודם לכן חוזרים ומתפללים אף צבור:
כשם שאמרנו בתפלה כן הדין בכל הדברים שהם מראים קבלת שבת כגון הדלקת הנר לנשים שנקראת קבלה על דעת קצת, אלא שיש אומרים שאין הדלקת הנר קבלה כלל ממה שאמרו במסכת שבת הדליק המדליק ושוהה כדי לצלות בו דג קטן, ומכל מקום של מוצאי שבת בשבת אפילו הבדיל על הכוס אין מותר במלאכה עד הלילה:
לעולם אל יתפלל אדם אחורי רבו יש מפרשים הטעם שלא יראה כמשתחוה לרבו, ויש מפרשים שלא יראה כמדקדק בתפלת רבו ולפירושים אלו אפילו ברחוק כמה, ויש מפרשים שלא יטריח את רבו לעמוד אם סיים קודם לו ולפיכך זה אינו אסור אלא בשיעור ג' פסיעות של רבו ואם אירע לו כן הן עם רבו הן עם אחר יזהר הרב או האחר העומד לפניו שאם סיים קודם לשל אחריו לא יעשה ג' פסיעות עד שיסיים זה שאחריו כדי שלא יפסיקהו, וכן יזהר התלמיד שלא יתפלל כנגד רב ר"ל בצדו לגמרי שנראה כמשתחווה עמו אלא יתפלל רחוק ממנו ולא ישוה רבו עם שאר בני אדם בנתינת שלום ובהחזרת שלום אלא שיפליג בכבודו, ויש אומרים שאך להקדים לו שלום אף בלשון כבוד אסור אלא שיעמוד לפניו באימה עד שיתן הרב לו שלום והוא ישיבנו דרך כבוד, וראיה לדעתי בזו ממה שהביאוהו בתלמוד המערב מדכתיב ראוני נערים ונחבאו, ומה שאמרו בפרק שני פגע בו רבו וכו' בפרקים שואל אפשר בתלמיד חבר או שמא בזו אמרו שהרב נמנע שלא לקורא לו בשלום מצד שלא יפסיקהו ואמרו עליו שיפסיק הוא לכבודו לשאול, וכן יזהר התלמיד שלא יחלוק על ישיבתו ולא יאמר דבר בשמו שלא שמע מפיו, ומכל מקום בבית הכנסת יכול הוא להתפלל אחורי רבו וכנגדו, כל אימה בטלה במקום צבור שאימת הצבור גדולה מכלן וכן כתבו הגאונים ולעולם לא יעבור אדם לפני המתפלל בעמידה, ויש מתירים ברחוק ד' אמות מכח סוגיא זו:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה