משנה ראש השנה ג ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת ראש השנה · פרק ג · משנה ה | >>
שוה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות.
רבי יהודה אומר, בראש השנה תוקעין בשל זכרים, וביובל בשל יעלים.
שָׁוֶה הַיּוֹבֵל לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה לִתְקִיעָה וְלִבְרָכוֹת.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה תּוֹקְעִין בְּשֶׁל זְכָרִים,
- וּבְיוֹבֵל בְּשֶׁל יְעֵלִים:
שוה היובל - לראש השנה,
- בתקיעה,
- ובברכות.
- רבי יהודה אומר:
- בראש השנה - תוקעים בשל זכרים.
- וביובל - בשל יעלים.
רוצה לומר בתקיעה - מנין התקיעות.
ובברכות - מנין הברכות שבתפלה. ועוד יתבאר עניינם.
ואמר במה שקדם כי שופר של ראש השנה צריך שיהיה מקרן היעלים, אינה הלכה.
ואין הלכה כרבי יהודה.
אבל פסק הלכה, ששופר של יובל ושל ראש השנה של זכרים כפופים:
שוה היובל לר"ה לתקיעה - בפשוטים. ואע"ג דתקיעה ביובל לא לתפלה ולא לזכרון אלא לסימן שילוח עבדים וחזרות שדות לבעליהן, אפילו הכי כעין ראש השנה בעי, דגמרינן בגזירה שוה משביעי שביעי, שיהיו כל תקיעות שבחדש השביעי שוות זו כזו. פ"א לתקיעה, למנין התקיעות. ולברכות, למנין הברכות. דבעי למימר מלכיות זכרונות ושופרות ביום הכיפורים של יובל כמו בראש השנה:
רבי יהודה אומר כו' - ואין הלכה כרבי יהודה ולא כתנא קמא. אלא הלכה בין ראש השנה בין יום הכיפורים של יובל, שניהם בשל זכרים כפופים:
שוה היובל לר"ה כו'. כתב הר"ב דגמרינן בג"ש משביעי שביעי עיין סוף מכילתין:
בראש השנה תוקעין בשל זכרים כו'. דס"ל כמה דכייף איניש דעתיה שיהו פניו כבושין לארץ טפי עדיף. ויובלות שהן לקרות דרור פשוטים עדיף לסימנא דחירות. ובהא לא דיינינן ג"ש אלא האי כדיניה והאי כדיניה. תוס' והר"ן:
.אין פירוש למשנה זו
שוה היובל. וכו': פ"ק דהלכות תפילה סימן ח' ורפ"א דהלכות שופר ובפ"י דהלכות שמיטה ויובל סי' י' י"א ובגמ' בלשון שני רב שישא בריה דרב אידי מתני הכי אמר רב שמואל בר רב יצחק הא דתנן שוה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות כמאן דלא כר' אליעזר דאי ר' אליעזר כיון דאמר בתשרי נברא העולם הא איכא זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון דבראש השנה איתיה וביובל ליתיה כי קתני אשארא: (הגהה הקשו התוס' ז"ל דאמאי קאמר דלא כר' אליעזר ה"ל לשנויי דזה היום תחלת מעשיך לאו אבריאת עולם קאי אלא משום תחלת מעשה דין שהעולם נידון בו להתקיים או לאו עד כאן):
ולברכות: בין לפי' ראשון שהביא ר"ע ז"ל שהוא לשון רש"י ז"ל בין לפי' שני שהוא להרמב"ם ז"ל ליכא פלוגתא בינייהו רק בפי' לתקיעות אכן בלברכות כולהו צריכין לפרש דהיינו למנין התשע ברכות כדמפורש בדבריהם ונראה דהני ט' ברכות של יובל היינו דוקא בבית ראשון אכן בבית שני אין כאן ברכות דהא אין שם יובלות דהא קיימא לן בפרק בתרא דערכין והביאו הרמב"ם ז"ל שם בפרק עשירי בהלכות שמטה ויובל דמשגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה בטלו היובלות שנאמר וקראתם דרור בארץ לכל יושביה והוא שלא מעורבבין שבט בשבט אלא כולן יושבין כתקנן ע"כ:
ר' יהודה אומר בר"ה וכו': לית ליה לר' יהודה שוה היובל לר"ה והא דבעינן שופר בר"ה לאו משום דילפינן מיובל אלא כאידך תנא דיליף בפ' בתרא מדכתיב תקעו בחדש שופר תוס' ז"ל: ובתוספתא מסיים במילתיה דר' יהודה נתנו חכמים את המצוי למצוי ואת שאינו מצוי לשאינו מצוי. ונלע"ד שזה מכריח כפי' רש"י ודלא כפי' הערוך שכתבתי לעיל סימן ג': ובגמ' במאי קמיפלגי ת"ק ור' יהודה מר סבר בראש השנה כמה דכייף איניש דעתיה טפי עדיף (הגהה הגרסא שנמצאת בגמ' מדוייקת מ"ס כמה דכייף איניש דעתיה טפי מעלי ומ"ס כמה דפשיט איניש דעתיה טפי מעלי): משום דלתפלה ולהזכיר עקידת יצחק בא בעינן כפופים וביום הכפורים דהיינו יובלות שהן לקרא דרור בעינן פשוטים לסימנא דחירות וג"ש לית ליה ומ"ס בר"ה כמה דפשיט איניש טפי מעלי משום נשא לבבנו אל כפים הלכך בר"ה בפשוטים דלתפלה הוא ודיום הכפורים נמי משום ג"ש ובתעניות דלכנופיא לא איכפת לן ועבדינן כפופין להכרא: וכתב הר"ן ז"ל ואפסיקא הלכתא בר"ה כר' יהודה וכדא"ר לוי שופר של ר"ה ושל יה"כ בכפופין והוי יודע דיעל פשוט וזכרים כפופים לאו דוקא דת"ק ור' יהודה לא פליגי אלא אי כל מאי דפשיט איניש טפי עדיף אי כל מאי דכאיף איניש טפי עדיף ולרבנן דאית להו כל מאי דפשיט איניש טפי עדיף מה לי יעל פשוט מה לי שאר חיות שקרניהם פשוטים אלא ודאי לת"ק יעל לאו דוקא ולר' יהודה נמי של זכרים לאו דוקא אלא ה"ה בכל שאר קרני הבהמות הכפופים וכל חד וחד אורחא דמילתא נקט ולדידן דקיימא לן כר' יהודה בעינן כפופים ומיהו איכא לעיוני אי בעינן כפופין לעכובא או למצוה בלחוד שיש מי שאומר דכי היכי דת"ק דמתני' דלעיל ור' יוסי פליגי לעכובה דת"ק ס"ל דכל השופרות כשרין חוץ משל פרה כלומר דבשל פרה אפי' בדיעבד פסול ה"נ פליגי בהך מתני' ת"ק ור' יהודה דת"ק ס"ל דשופר של ר"ה דוקא פשוט אבל כפופין אפי' בדיעבד פסולין ור' יהודה ס"ל דכפופין דוקא אבל פשוטין אפי' דיעבד פסולין ולפי זה כיון דאפסיקא הלכתא כר' יהודה נקטינן דמצות ר"ה בכפופים אבל בפשוטין לא יצא וזהו דעת הרמב"ם ז"ל והוא מוסיף עוד שלא כל הכפופים הוכשרו אלא של זכרים בלבד דהיינו אילים כפשטא דמתני' שכך כתב בפ"א מהלכות שופר ושופר שתוקעין בו בין בר"ה בין ביובל הוא קרן הכבשים הכפוף וכל השופרות פסולין חוץ מקרן הכבש ע"כ. ודבריו תמוהין חדא דהא כתיבנא לעיל דלר' יהודה זכרים כפופין לאו דוקא דה"ה לשאר הכפופים ועוד דכפופין משמע דלאו לעכב קאמר אלא למצוה דאי לעכב פליגי היכי סתים מתני' ותני שופר של ר"ה של יעל פשוט דמשמע דר' יוסי ות"ק דידיה מודו בה (הגהה לשון תוס' והרא"ש ז"ל ועוד דמשמע מילתייהו דרבנן ור' יהודה מחלוקת בפני עצמה ולא קיימא אפלוגתא דת"ק ור' יוסי ואת"ל דוקא קאמר ת"ק ור' יהודה לעיכובא א"כ הויא חדא פלוגתא דלת"ק כל השופרות כשרין בין בר"ה בין ביום הכפורים בין בתעניות חוץ משל פרה ולר' יוסי אף בשל פרה ולת"ק דר' יהודה ר"ה ויה"כ בשל יעל ותעניות בשל זכרים ולר' יהודה בר"ה בשל זכרים וביובלות בשל יעלים אלא ודאי ר' יהודה ורבנן בר פלוגתיה דוקא למצוה פליגי ע"כ בקיצור) ה"ל למיתני בלישנא דפלוגתא ולמימר ואחרים אומרים שופר של ר"ה של יעל פשוט ועוד לעכובא מנלן הא בקרא אינו כתוב לא כפוף ולא פשוט אלא תעבירו שופר הוא דכתיב וכולהו איקרו שופר ור' יהודה נמי היכי אמר דשל ר"ה לא מכשרינן ביובל ושל יובל לא מכשרינן בר"ה והא מיובל גמרינן ליה כדאיתא באידך פירקין בגמ' אלא ודאי האי פלוגתא לא שייכא כלל בפלוגתייהו דת"ק ור' יוסי דאינהו פליגי לעכב אבל הני תנאי למצוה הוא דפליגי ותדע לך דלמצוה קאמרינן מדא"ר לוי בגמ' מצות שופר של ר"ה ושל יה"כ בכפופים אלמא כולה מילתא למצוה קאמרינן ולא לעכובא הלכך כיון דקיי"ל כר' יהודה נקטינן דשופר של ר"ה מצותו בכפופין ע"כ. וגם תוס' והרא"ש ז"ל האריכו על זה ע"ש ומ"מ לפי דרכנו למדנו דהר"ן ז"ל פליג אתוס' במה שכתבתי בשמם שכתבו דר' יהודה לית ליה ג"ש דשביעי שביעי אנא נפקא ליה שופר בר"ה מתקעו בחדש שופר וגומר ומשמע דרש"י ז"ל ס"ל כדעת הר"ן ז"ל ממה שכתבתי בשמו לעיל ריש סימן ד' כפופין שסתמן כפופין ע"כ: וכתב עוד הר"ן ז"ל וז"ל ונמצינו למדין שלשה דינים בשופר דדיעבד כל השופרות כשרין חוץ משל פרה דאפילו דיעבד פסול ואין צ"ל אותן קרניים שכולן זכרות שהן פסולין דלאו שופר מיקרו אלא קרן ולמצוה בעינן כפופין והיינו דתנן בראש השנה תוקעין בשל זכרים ומיהו כל הכפופים כשרין וכמו שכתבנו למעלה אבל למצוה מן המובחר בעינן של איל וכדאמר ר' אבהו לעיל למה תוקעין בשופר של איל וכמו שכתבתי שם בס"ד וליכא למימר בשל זכרים דקאמר ר' יהודה היינו של איל בלבד משום עקידת יצחק בן אברהם דאי הכי כי אמרינן בגמ' מ"ס דהיינו ר' יהודה כל דכאיף טפי עדיף הוה לן למימר ר' יהודה סבר כל איל טפי עדיף משום עקידת יצחק בן אברהם אלא ודאי כדאמרן ומיהו אע"ג דמסקינן חוץ משל פרה אפשר דדוקא בטהורים אבל בטמאים לא דהא אמרינן בפ' במה מדליקין לא הוכשרו למלאכת שמים אלא של בהמה טהורה ושופר מלאכת שמים היא דהא אמרינן לעיל כיון דלזכרון קאתי כלפנים דמי ומיהו לאו ראיה גמורה היא דהתם בפ' במה מדליקין משמע וכו' עד לפיכך צ"ע: לשון ספר לבוש החור בסי' תקפ"ו ושל פרה קרן איקרי שופר לא מיקרי דכתיב בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו פי' קרניו של בכור שור הם כקרני ראם ש"מ דשל שור איקרי קרן דוקא דומיא דקרניו של ראם שהם עצם אחד ולא חלול ואע"ג דשל שור חלול הוא ולכך אפילו בדיעבד או שאין לו שופר אחר אינו יוצא בשל פרה ואצ"ל בקרני רוב החיות שאינם חלולים אלא הם עצם אחד שאינו יוצא בהם אפי' בדיעבד ע"כ וע"ש עוד. ומתני' מייתי לה בפ"ק דערכין דף ג' ובטור א"ח סי' תקפ"ו:
יכין
כא) שוה היובל יו"כ של יובל, גם בו תוקעים מדאורייתא.
כב) לתקיעה שיתקעו בהן בשל יעל פשוט כמניין תקיעות דר"ה.
כג) ולברכות בתפלת י"ח יאמרו בשניהן מלכיות זכרונות שופרות.
כד) וביובלות בשל יעלים וקיי"ל דבר"ה קרן פרה פסול. וכמו כן קרני רוב החיות פסולין, מדאינן חלולים דשופר כתיב לשון שפופרת, להכי פסולים אפילו בדיעבד. ובשאר מינין אפילו פשוטין כשרים בדיעבד, ורק לכתחילה מצוה בכפופין. אבל מצוה מהמובחר בשל איל כפוף (תקפ"ו). וכן הדין בתעניות. ולרשב"א בתעניות יוצא נמי בחצוצרות מתכות (תקע"ט).
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת