אדרת

אַדֶּרֶת

לשון המקרא לבוש שרד, מעיל עליון מהודר שהיה אחד מסמלי הנביאים בתקופת המקרא.
- ”וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו.“ (בראשית כה, פסוק כה)
- ”וַיִּקַּח אֶת אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ אֲשֶׁר נָפְלָה מֵעָלָיו וַיַּכֶּה אֶת הַמַּיִם.“ (מלכים ב׳ ב, פסוק יד)
- ”וַיִּגַּע הַדָּבָר אֶל-מֶלֶך נִינְוֵה וַיָּקָם מִכִּסְאוֹ וַיַּעֲבֵר אַדַּרְתּוֹ מֵעָלָיו וַיְכַס שַׂק וַיֵּשֶׁב עַל-הָאֵפֶר.“ (יונה ג, פסוק ו)
תפארת, הדר, יופי.

שומרית: אדר adar , בהוראת "מן המבחר והמבוקש"^[1]. אכדית-עתיקה כשם תואר: (אַדרֻ ảdru), בהוראת - מרהיב, איכותי.

עפ"י רש"י אדרת נחשבה למלבוש יקר ערך. האדרת מופיעה במקרא ארבע פעמים כמלבוש מלכים, וחמש פעמים כמלבוש נביאים.

ערך בוויקיפדיה: אדרת

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אדרת

↑ A Dictionary of the Ugaritic Language in the Alphabetic Tradition" - Brill Academic Publishers" ;2003,עמ' 21