המסמך המודלף הוליד לופ של פרשיות - חשד להתערבות במסמכים רגישים; פיטורי גלנט ומי יודע מה עוד. ועדיין, ישנה תחושה שההסבר הלא-משכנע מצד רה"מ - יצליח לאפשר לגל הגדול לעבור מעליו, כאילו אי ידיעה היא טיעון מזכה יהיו האישומים אשר יהיו. המדליף, הוא שישלם את המחיר
בתוך המלחמה, קשה לגבש דעה ולמצוא רגע לחשוב בצלילות. אבל כשאני פותח טלפון בימים האחרונים, כואבת לי הבטן, יש מחנק בגרון. יש תחושה שמשהו מאוד לא טוב קורה הרחק-הרחק מהלב ומהתודעה של כולנו | אריאל שורץ, מילואימניק, כותב מגבול הצפון על תוכנית האלופים
החשד לפיו לשכת נתניהו סחטה קצין בכיר בצה"ל צריך לגרום לכל אזרח להתחלחל, גם אם הוא תומך נאמן של ראש הממשלה. בלשכה טוענים ש"ההר לא יוליד אפילו עכברון". הכחשה מחוסר אשמה או שהם פשוט בונים על המינויים החדשים של בן גביר במשטרה?
הולנד האהובה היא קורבן של עצמה ובעיקר קרבן של חמלה, גמישות - ויש שיגידו אדישות. כך או כך, הגולם קם על יוצרו והמסות יצאו משליטה - ובמאה ה-21 המדינה משלמת את המחיר. אחרי עשורים של מדיניות הכלה - ראש ממשלת הולנד הגדיר התקיפה כ"נקודת מפנה". נחייה ונראה
הזמן החולף והשגרה רק מנכיחים את חסרונו של עופר ושל 100 חטופים נוספים בחיינו. הילדים גדלים, חיים, לומדים ועובדים, ארז אפילו עלה לתורה, אבל הלב שלנו נמצא בעזה. כך נראים חיי משפחה שבה אף חג או שמחה אינם שלמים כבר ארבע מאות ימים | הדס קלדרון במכתב לעופר החטוף
קראתי שוב ושוב את דבריו של מו"ל הארץ ואני מסכים לגמרי עם האמירה: "טרוריסט של האחד הוא לוחם החופש של אחר". היינו רוצים מלחמה שבה מותר לנו להרוג כמה שיותר מהם, ולהם אסור אפילו להרהר בלהרוג אחד משלנו, אבל מה בעצם מותר לנכבש, המדוכא והמושפל לעשות?
כתושב אמסטרדם הזדעזעתי מהתקיפה האנטישמית אך לא הופתעתי. ראיתי את קבוצות המפגינים משתלטות על רחובות העיר ואיש לא הפריע להם לקרוא להשמדת ישראל. המהלך נגד אוהדי מכבי ת"א החל כבר לפני שבוע, כשנתלו שלטים שקראו להעיף את "החוליגנים הציונים". משם הסיפור החריף
מאז פרוץ המלחמה מתנהלת בלשכת רה"מ אופרציה של איסוף מידע ביטחוני שנועד להנדס את התודעה על האחריות ל-7 באוקטובר. כעת, כשהחשדות החמורים מתחילים לצוף, נתניהו חזר לקו ההגנה שלו מפרשות עבר: מסע ציד פוליטי, ניסיון הפיכה שלטונית, ומסע דה לגיטימציה לצה"ל ולשב"כ
הקורבן האמיתי של שבעה באוקטובר, ניחשתם נכון, זה הוא. מדובר במזימה של השמאל, המחאה, ג'ורג' סורוס והבעל של שקמה ברסלר להפילו
לפני 25 שנים ההולנדים אירחו אותנו למופת, אבל אז המוסלמים באירופה עוד ביקשו להשתלב ולא להשתלט. על כדורגל, פונדמנטליזם והלינץ' באוהדי מכבי תל אביב
ביום הבחירות, אמריקה הראתה שאפשר להתגבר על טבעת החנק של הפרקליטות, התקשורת והפקידות ולתת חמצן לדמוקרטיה. אצלנו בישראל אהרן ברק משמר את ההפיכה השיפוטית ואת העמדות השליטות, הרבה יותר מאשר בארה"ב. מתי אנחנו נזכה לחירותנו? | טור דעה
הפחד מחזרת טראמפ אינו קשור לזירת המלחמה בישראל אלא לכוונותיו הלא מוסתרות לרסק את ה"דיפסטייט" האמריקני. זה יבהיר לנתניהו שהוא לא צריך לפחד יותר ולהוציא לפועל את תוכניותיו ההרסניות - וזה צריך להפחיד את כולנו
בשבוע שבו מתברר שהמלחמה שנמשכת כבר 13 חודשים, אינה אלא הפוגה ממלחמת האזרחים הקרה שמתנהלת כבר כמעט שנתיים, אין כמו שהות בחו"ל כדי להיזכר עד כמה בכל פעם שאנחנו נקרעים במאבקים על הזהות הפנימית שלנו, דווקא אויבינו מזכירים לנו שלפחת בעיניהם אנחנו עם אחד
עד שטראמפ ייכנס לבית הלבן, לארה"ב יש רק נשיא אחד: ג'ו ביידן, שכעת משוחרר מכל אילוצי הבחירות. המשמעות: סיכוי גובר ללחץ חסר תקדים על ישראל לסיים את המלחמה, להחזיר את החטופים - ולקדם נורמליזציה עם סעודיה
תופעת האינסלים ממשיכה בלבלוב הרעיל, הגבר האמריקאי חש באיום הנשי והשאלה בבחירות הללו הייתה מי ישלוט בעתיד, הבנים או הבנות. אמריקה אמרה את דברה, ונתנה למיזוגניה הטבעית שלה לנצח בגדול
האינפלציה, משבר ההגירה וחוסר היציבות בעולם תרמו לתבוסתה של האריס, ולגל האדום ששטף את ארה"ב. מבחינת נתניהו, מדובר בחדשות טובות - אבל עד שטראמפ ייכנס לחדר הסגלגל הוא יצטרך להתמודד עם ביידן, שאולי יחפש דרכים לסגור איתו את החשבון בחודשיים שנותרו
כישלון הקמפיין הדמוקרטי, שהיה מבוסס על דה-לגיטימציה של טראמפ ועל הלך רוח אופטימי בלי הצעות מדיניות של ממש, מעיד על כשל עמוק בחזון של המפלגה הדמוקרטית. השתלטות של זרמים פרוגרסיביים והלכי מחשבה אוטופיים הביאו לעלייתה של פוליטיקת זהויות מפלגת
למרות שנראה כאילו גלנט פוטר מפני שהעז לשלוח צווי גיוס לישראלים בני 18, הרי שהעיתוי נבחר בקפידה והמטרה היא מרחיקת לכת הרבה יותר מאשר מיסוד ההשתמטות המאורגנת משירות בכוחות הביטחון
נוכח הקיטוב הפוליטי, יהודי ארה''ב, המשתייכים באופן מסורתי למפלגה הדמוקרטית, נתונים במלכוד. הם מזדהים עמוקות עם מערכת הערכים הליברלית של המפלגה, וסולדים מטראמפ וממצביעיו. עם זאת, התגברות האנטישמיות בקרב ציבורים ומעוזי תרבות ליברליים מעוררת סימני שאלה
מדיניותה של האריס היא פחות או יותר צפויה, לפי התקדים של הנשיא ביידן. טראמפ, מנגד, הוא מנהיג בלתי צפוי וקיימים סימני שאלה לגבי המחויבויות הבינלאומיות של ארה"ב, כולל באזורנו, אם הוא ייבחר לנשיא. היכן תורגש ההשפעה הגדולה ביותר?
מי שעוקב מקרוב אחר הנשמע והנכתב בתקשורת הערבית במזה"ת, מודע היטב לקולות החדשים שנשמעים בארה"ב בשנים האחרונות. רבים מהמוסלמים בארה"ב מאמינים שמדובר בבחירה בין "שתי רעות חולות", אך אחרים רואים בבחירות הזדמנות להטות את הכף: "הכוח האמיתי שלנו הוא בקלפי"
הסתנוורנו מזוהר ההישגים הצבאיים האדירים. אזנינו נחרשו מרעש הפצצות של ביפרים ושל חיסולי הבכירים. תשומת לבנו נחטפה שוב ושוב. זה לא מה שחשוב: צריך לעזוב הכל - ולשחרר את כל החטופים
שתי מלחמות על שתי יבשות, חוסר ודאות כלכלי ופוליטי בזמן שסין ורוסיה ממתינות מעבר לפינה. איך ישפיעו הבחירות בארצות הברית על בנות בריתה ואויביה של אמריקה? הניתוח של ניק רוברטסון, הפרשן הבכיר של רשת CNN
כשאני מדבר עם חבריי ליחידה בלבנון המציאות העצובה נחשפת: בישראל של היום משתלם יותר לפגוע באזרחים מלהגן עליהם. אפשר להפוך את שירות המילואים למשתלם - ליצור מצב בו אלו שרוצים לתרום יוכלו לעשות זאת מבלי להיפגע, אבל המדינה בוחרת לפגוע במי שמבקש להגן עליה
במציאות כזו, הממשלה מנסה להבין את ההזדמנויות הטמונות בתוך השבר הנורא, ומגבשת מדיניות לקראת הימים הבאים. המדיניות הישראלית המדומיינת תראה כאילו ראשי המדינה ומערכות הבטחון לקחו אחריות, תגבש תוכנית המעדיפה את שחרור החטופים ושיקום העוטף ורצועת עזה | דעה
לאט־לאט, בעזרת מכונת הרעל האימתנית שלו, הצליח איש הקאמבק, שהיה מחוסל פוליטית לאחר 7 באוקטובר, לגלגל את האשמה לכתפיים אחרות - למשפטנים, לבג"ץ, לבכירי צה"ל ושב"כ, ובעצם למי לא
ההבטחות לשיקום הופרו במהירות, מיסים הוטלו על האזרחים והסיוע למעמד הביניים בוטל. זאת, בזמן שמשרדים ממשלתיים מיותרים לא נסגרו, הכספים הקואליציוניים ממשיכים לזרום וחוקי ההשתמטות מקודמים במהירות. הציבור מבין מה הוא רואה, והתוצאה - משבר אמון
תקציב 2025, שכולל גזירות קשות, לא מפריע לממשלת הימין על מלא להמשיך לדאוג לעצמה עם כספים קואליציוניים ומשרדים מיותרים. גם החזרה מפגרת הכנסת מעידה: אחרי שנה של מלחמה באויבים החיצוניים, ממשלת נתניהו-בן גביר-סמוטריץ' חזרה בכל הכוח למלחמות באויבים הפנימיים
מכתבה האחרון של היועמ"שית, שהיה מנוסח כמו "מיצוי הליכים", הבהיר לרנ"צ דני לוי שהוא הזרוע המרכזית של האכיפה בישראל אבל הוא לא פרשן החוק. לוי ירד מהעץ בנוגע להדחת יועמ"ש המשטרה, אבל סערה חדשה בפתח ולוי יצטרך להכריע אם הוא עומד לצד השר העבריין או לצד החוק
