שמחה, אמנות וגעגועים: המלצות לבילויים במדריד

סרטיו של הבמאי והתסריטאי הספרדי המוערך פדרו אלמודובר מרגישים כמו החיים ולא כמו סרט. לעומת זאת, החיים עצמם ברחובות מדריד מרגישים לתייר ישראלי כמו סרט ולא כמו החיים. אנחות של זקנה ספרדייה היוצאת מהסופר נשמעות כמו שיר קצר, תנועות הידיים של נהג מקומי עצבני נראות כמו פלמנקו, וקבצנית אחת נראית לי כמו נשלפה מציור של פיקאסו.

שוטטות ברחובות מדריד בסוף חורף 2018 מבהירה שהיא פחות יפה מערים אחרות באירופה. אבל יש בה משהו שעולה על אחרות: שמחת חיים אמיתית. במסעדות, במועדונים, במוסדות האמנות ואיפה לא, תמצאו שמחה כה רבה שתצליח לגרש אפילו מארקדי את הדיכדוכין. ואם זה לא מספיק, יש עוד תחושה שקשה להגדיר שמעוררת העיר הזאת, אבל יהונתן גפן הצליח ללכוד אותה במלים בטור שכתב פעם ב"מעריב": "כמו במקרה של תומס מאן וונציה שלו, מדריד היא כתובת לגעגועים שלי. וכתובת כזאת תמיד תהיה אבסטרקטית במהותה ומובנת רק ברגשותיו של המתגעגע המתמיד".

מדריד נחשבת ליעד תיירותי לוהט יותר מברצלונה, אולי גם בגלל מתקפת הפיגועים בברצלונה, והיא מציעה שפע אדיר של מקומות בילוי. ביקרנו שם, הנה הצעות ליעדים במדריד למתחילים:

נפתח בפינת חמד סודית, קטנה, שרק קומץ יודעי דבר מכירים. טוב, לא באמת. לאצטדיון הכדורגל סנטיאגו ברנבאו (Santiago Bernabeu), מגרש הבית של ריאל מדריד, מגיעים מיליון תיירים בשנה, לא כולל אלו שבאו לראות משחקי כדורגל. סודי בערך כמו הכור בדימונה. וגם מקום פצצה באותה מידה. האצטדיון, שבדצמבר האחרון מלאו 70 שנה להקמתו, זכה בכבוד לארח לאורך השנים ארבע פעמים את גמר ליגת האלופות, פעם אחת את גמר היורו ופעם אחרת את גמר המונדיאל, נאחל לאצטדיון להעפיל לדרגת הכבוד הגבוהה ביותר למין האנושי, ולזכות לארח גם הופעה של עומר אדם, במהרה בימינו, איימן.

סיור באצטדיון מציע תצפיות על המגרש מזוויות שונות, חדרים שמתארים את ההיסטוריה של ריאל מדריד, גביעים של שיאנית הזכיות בליגת האלופות, צילומים שמציעים פוטומונטאז'ים עם תמונות השחקנים, הצצה לחדרי ההלבשה של השחקנים ועוד. בסיור העיתונאים הישראלים במקום נכחו שני גברים שלא מתעניינים כלל בכדורגל, ואני ביניהם, אך למרות זאת ובאורח פלא שבה את לב שנינו האצטדיון הזה. הרגע הכי קסום התרחש כשלפתע, בעודנו צופים בנקודה הפנורמית היפה על האצטדיון, החל לרדת שלג על סנטיאגו ברנבאו. הרגע היפה הזה הוביל קולגה להעלות סטורי עם המשפט ההולם "שלג ירד במרכז ספרד".

קנית כרטיסים, כתובת ודרכי הגעה כאן

מוזיאון פראדו (Museo del Prado), שבשנה הבאה יציין 200 שנה לפתיחתו, הוא המוזיאון הידוע ביותר במדריד, הכולל את האוספים המרשימים ביותר של אמנות אירופית מהמאה ה-12 ועד תחילת המאה ה-20. זהו אחד המוזיאונים המתויירים ביותר בעולם (בשנת 2012, למשל, ביקרו במוזיאון 2.8 מיליון אנשים). בולטים בו במיוחד יצירותיהם של הציירים פרנסיסקו דה גויה, הירונימוס בוש, אל גרקו, פטר פאול רובנס, טיציאן ודייגו ולסקס. האוסף כולל 8200 רישומים, 7600 ציורים, 4800 הדפסים ו-1000 פסלים.

היצירה המוכרת ביותר במוזיאון היא לאס מנינאס של דייגו ולסקס, המתארת את הנסיכה אינפנטה מרגריטה, בתם הבכורה של מלך ספרד פליפה הרביעי בנישואיו למריה אנה, המוקפת בבנות לוייה, גמדות וכלב. ולסקס עצמו מסתתר בציור מאחורי כן הציור. הצייר הבריטי תומאס לורנס הגדיר את הציור כ"תמצית הפילוסופיה של האמנות".

מי שקצת פחות התרשם מיצירות המוזיאון הוא ליאור שליין, שאחרי ביקור בו לפני כמה שנים, צייץ בטוויטר: "על הקירות אלפי מכוערים ערומים ומכוערות ערומות. כיף כמו סודה לשתיה. כבר ציירו במקום לצלם, יכלו עם פוטושופ".

זמני פתיחה: שני עד שבת 10:00-20:00, ימי ראשון וחגים 10:00-19:00 לרכישת כרטיסים לחצו כאן

מי שהולך לישון עם ביבי עשוי להתעורר כעד מדינה, מי שהולך לישון עם כלבים עשוי להתעורר עם פשפשים, ומי שהולך לישון במדריד ראוי שיתעורר ויבקר בשוק הפשפשים. EL Rastro הוא שוק הפשפשים הגדול ביותר בספרד, הוא נמצא בשכונת הלטינה (La Latina) ברובע סנטרו פעיל בימי ראשון מ-9:00 בבוקר ועד 15:00, כולל מעל -3500 דוכנים, שבהם אפשר למצוא אוצרות ואחר כך לשבת לאכול טאפאס ולשתות יין. הקהל מגוון כמו המוצרים, והם משלבים ישן וגם חדש, שזה בדיוק כמו כמו הפלייליסט של 88FM חוץ מהקטע של החדש. נראה שאפשר למצוא כאן הכל: עניתקות, חפצי אמנות, ביגוד וינטג', פריטי אספנות, ריהוט מאמצע המאה הקודמת ומי יודע, אולי אפילו איזה כלי עינויים נאה מימי האינקוויזיציה כי זה יותר זול ממנוי שנתי למתקנים בחדר כושר ונותן את אותה תחושה. בקיצור, בשוק הזה בהחלט שווה לפשפש.

גייז מכל העולם נוהרים בהמוניהם במשאיות למדריד. הסיבה: שכונת צ'ואקה (Chueca), הסמוכה לרחוב גראן ויה, היא אחת מבירות הקהילת הלהט"ב. הברים, המסעדות, המועדונים, החנויות ושאר העסקים נחשבים למאוד גיי פרנדלי, וברחבי העולם ידועות מסיבות מצעד הגאווה המתקיימות באיזור בסוף יוני ובתחילת יולי. כדאי לטייל בשווקים סן אנטון וסן מיגל. "אל תחפשו כאן טריטוריות" אמר ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר בנאומו הראשון בועידת השלום של מדריד. אבל מומלץ כמובן להמשיך לחפש שלום ואהבה, ואם אתם בעניין, מאחלים לכם שירטיט את לבכם בשכונת צ'ואקה איזה ספרדי גאה. אבל היי, "ספרדי גאה" בקטע אחר מאריה דרעי.

מה צריך אדם בחייו יותר מאשר מוזיקה, מחול, תשוקה, אנרגיה, קצב, צבעוניות ויופי? הרבה מכל אלה יש במועדון הפלמנקו Corral de la Moreria במרכז מדריד, הסמוך לארמון המלכותי. זהו אחד ממועדוני הפלמנקו הידועים ביותר בעולם, שנוסד בשנת 1956 ואירח זמרים, גיטריסטים ורקדנים בולטים רבים. החשש שהמקום יהווה מלכודת תיירים התבדה. המועדון הקטן יחסית הציע ריקודים סוחפים, שירים חביבים מהם ניתן להנות גם אם לא למדתם ספרדית מערוץ ויוה, אחלה ארוחה ובעיקר אסקפיזם שזורק אתכם למקום אחר, צבעוני ורחוק מהבית המתוח בישראל עם השכנה המפלצת מקומה למטה, שהייתם שמחים לנקוש בנעלי פלמנקו על רצפתכם כצעד תגמול. בכניסה למועדון, בדומה לכל שווארמה ישראלית שמכבדת את עצמה, תמונות של סלבריקה עולמיים כמו יו גרנט, ניקול קידמן, ריצ'ארד גיר ומריה קארי. זה ממש לא בסדר שלא הזמינו גם את מירי רגב לבוא ולהצטלם, אחרי הכל בפורים האחרון היא התחפשה לרקדנית פלמנקו, ובכל שאר השנה היא מתחפשת למישהי שיש לה קשר לתרבות.

פרטים נוספים באתר המועדון.

אחת מאפשרויות ההגעה למדריד היא בעזרת חברת התעופה הספרדית אייר אירופה, שמפעילה 6 טיסות שבועיות למדריד (שיגדלו ל-8 טיסות מהקיץ) במטוס בואינג 787 (דרימליינר). מחיר כרטיס טיסה מישראל למדריד: החל מ-276 דולר. מחלקת הביזנס במחיר החל מ -685 דולרים.

הכותב היה אורח של לשכת התיירות הספרדית ואייר אירופה.