אמה האלכוהוליסטית של ביילס: "מחכה שסימון תיצור איתי קשר"

שאנון ביילס, אמה של סימון ביילס, זוכת שבע מדליות זהב אולימפיות, שנטשה אותה בילדותה, אמרה בראיון לדיילי מייל שהיא משאירה את ההחלטה ליצור קשר מחדש לסימון בת ה-27. שאנון, האם הביולוגית של הסטארית, הביעה תקווה שיום אחד היא תוכל לבקש מהמדליסטית האולימפית סליחה על מה שעשתה לה בעבר.

הסיפור הוא סיפור טראגי אך נפוץ - בת 52 מסרה את סימון ואת אחותה הצעירה, אדריה, לסבא וסבתא שלהן, רון ונלי ביילס, כשהבנות היו פעוטות בזמן ששאנון נאבקה בהתמכרות לסמים ואלכוהול: "הייתי רוצה לתקן את היחסים עם סימון - אני פשוט מחכה לה," אמרה שאנון "אני מדברת עם אדריה יותר מאשר עם סימון. ואם היתה מדברת איתי, הייתי פשוט מבקשת ממנה לסלוח לי ושואלת האם אנחנו יכולות להתקדם, ואם היא מסוגלת לא לשפוט אותי על העבר שלי. אני מחכה שהיא תוכל לבוא אליי ונוכל לשבת. אני פשוט צריכה להיות סבלנית."

האתר פרסם את הראיון עם שאנון ימים ספורים לאחר סיום האולימפיאדה, ולאחר שסימון שביססה את מעמדה כהמתעמלת הטובה בכל הזמנים על ידי זכייה בעוד שלוש מדליות זהב ומדליית כסף אחת, מה שהעלה את מספר המדליות הכולל שלה בקריירה ל-11. שאנון סיפרה כי עקבה אחרי המשחקים מביתה בקולומבוס, אוהיו, שם סימון ואחותה גרו פעם לפני שעברו בין בתי אומנה ואז אומצו על ידי סביהם בטקסס.

לצד הגאווה שחשה, המציאות היא שהשתיים אינן קרובות, ואין להן תקשורת זו עם זו: "מה שאני שומעת על סימון אני שומעת דרך אבי. אני מדברת איתו כל הזמן. זה היה יום ההולדת שלו לאחרונה, והתקשרתי לאחל לו יום הולדת שמח," אמרה "אם אני צריכה לדעת משהו אני מתקשרת אליו והוא מעדכן אותי,"

הסבא והסבתא, רון ונלי ביילס, גידלו את סימון ואדריה ביוסטון, טקסס, וסיפקו לבנות את חיי הבית היציבים שלא סופקו בזמן שחיו עם אמן הביולוגית, מה שכנפי הנראה השפיע על סימון בדרכים רבות מספור - למשל, לפי דיווח ב-2015, המתעמלת ממהרת לתקן את כל מי שמכנה את שאנון "אמא שלך".

שאנון הנקייה והפיכחת לפי עדותה עובדת כקופאית בחנות מכולת ומבהירה לסימון בראיון הזה שהשתנתה: "אני לא האדם שהייתי פעם. אני בסדר היום. אני אדם אוהב," היא אמרה, ומצטערת על החמצת חלק מהרגעים הגדולים ביותר בחייה של סימון, כמו חתונתה עם ג'ונתן אוונס, שחקן של הברס, ורוצה מאד לקבל
הזדמנות לספר לבנותיה "איך זה באמת היה" בימים ההם ומבקשת למסור לסימון ש"אני אוהבת אותה ואני מאוד גאה בה. יש לי את המספר שלה, אבל אני לא אשתמש בו" היא אומרת "אני רוצה שהיא תיצור איתי קשר. היא בת 27 עכשיו. היא נשואה. הייתי רוצה להיות חלק מזה, אבל אני יודעת שאני צריכה לחכות לה. אי אפשר להכריח אף אחד. זה עוד לא קרה, אבל יש לי סבלנות. אני מחכה לה."

זה סיפור כואב שמזכיר קצת את סאגת אבא של מייגן מרקל עם התקשורת אחרי שהתחתנה לתוך בית המלוכה הבריטי. בניגוד לאבא של מרקל, דוקא שאנון ביילס, שבוחרת במודע לכבד את גבולותיה של בתה המנוכרת עד שהיא תחליט שהיא עצמה רוצה ליצור קשר, נשמעת כמו מישהי שבאמת עוברת תהליך של שיקום. הבחירה להעביר את המסר מרחוק ובעדינות, להגיד "אני רוצה", ולחכות בסבלנות היא בחירה חכמה שמאפשרת חידוש קשר (בניגוד לאבא מרקל).

יכול להיות שייקח לסימון עוד זמן, וזה מובן, במיוחד שתהליכי גמילה הם ארוכים, וזורעים בהבטחות של המכורים ובאכזבות של הסביבה, ובנפילות רבות חזרה למצב ההתמכרות, עד שמצליחים להיגמל באמת.
מן הסתם קשה לילדים לסלוח על נטישה הורית, גם כשהם בוגרים ומבינים את הסיבות. מן הסתם ביילס יש גם חשד מוצדק שאמה ואביה הביולוגים (שגם הביע רצון למערכת יחסים) "נזכרו" לרצות קשר עכשיו, כשהיא עשירה, מפורסמת ונערצת. הצורך להוכיח להורים שעשו טעות כשנטשו אותה, הוא כנראה חלק גדול ממה שעומד מאחורי העוצמה המנטלית המטורפת של האלופה, והיכולת שלה להתגבר על קשיים, אבל ההבנה הזאת לא בהכרח מספיקה כדי לרפא כאב כל כך עמוק של ילדה נטושה.