הרשתות החברתיות מפקירות את הציבור, לא משום שהן אינן מסוגלות להגן עליו מתוכן מסית, רעיל ושקרי, אלא משום שהן אינן מוכנות להשקיע בכך משאבים ומשום שהמחוקקים מסרבים לחייב אותן להתנהל באופן אחראי והוגן. כך עולה ממחקר ייחודי שערך איגוד האינטרנט הישראלי.
איגוד האינטרנט הישראלי מפעיל קו סיוע למשתמשי הרשתות החברתיות - פייסבוק, אינסטגרם, טיקטוק, יוטיוב, טוויטר, סנאפצ'ט ועוד - והוא מוכר על ידן כגורם מדווח רשמי (Trusted Flagger). באיגוד אספו את כלל הפניות שהגיעו לקו הסיוע בין ה-7 באוקטובר ל-7 בדצמבר, 1,004 במספר, וניתחו את אופן המענה והטיפול של הרשתות בפניות. המחקר התייחס רק לפניות בנוגע לתוכן שהבעייתיות שלו נבדקה ואומתה.
הרשתות החברתיות הן קרקע פוריה להפצת מידע כוזב (Fake news) ותוכן פוגעני או מסית גם בימים שבשגרה, וביתר שאת במצבי חירום ועיתות מלחמה. בישראל, מפרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר, הוצפו הרשתות החברתיות במידע רעיל.
"תוך רגעים מתחילת מתקפת החמאס הפכו הפלטפורמות לסביבה לא בטוחה עבור משתמשיהן בשל פעילות פוגענית מצד גורמים זדוניים, אשר ניסו להשפיע על תפיסת המציאות ועל המידע שבידי המשתמשים", כותבים מחברי המחקר, ניצן יסעור, חוקר רשתות חברתיות ודיסאינפורמציה באיגוד האינטרנט; ועידן רינג, סמנכ"ל חברה וקהילה באיגוד.
ממצאי המחקר העלו כי טוויטר היא הרשת המתנהלת באופן המופקר ביותר, אולם גם הרשתות האחרות רחוקות מלספק מענה הולם לשלל פגיעות מקוונות המתפרסמות בפלטפורמות שלהן: מידע כוזב, תוכן גרפי אלים, שיח שנאה, הסתה לטרור, הונאות, הסתה לאלימות, הפרת פרטיות, התחזות והטרדה מינית.
סוג הפרסום הבעייתי שקיבל את הטיפול הלקוי ביותר הוא מידע כוזב: ב-42% מהדיווחים הרשתות השונות לא נקטו פעולות אכיפה מספקות. גם הטיפול בתוכן שניתן לגביו מענה, נעשה פעמים רבות באופן מעורפל ולא ברור, באופן לא מפורט ולא שקוף.
עוד לפי המחקר, חוסר הטיפול הנאות בפרסומים בעייתיים אינו נובע מחוסר יכולת של הרשתות אלא מהחלטה מודעת: הרשתות החברתיות, שהפופולריות שבהן שייכות לתאגידי ענק המציגים רווחים של עשרות מיליארדי דולרים בשנה, בוחרות שלא להפעיל את יכולות הניטור, הפיקוח והאכיפה שלהן. אם בשל רצון לחסוך בהוצאות ואם משום שהן מעוניינות בתעבורה ובמעורבות שמביא עימו השיח הרעיל.
החוקרים הסיקו זאת בשל ההבדל החד בין הטיפול של הרשתות בפניות בשבוע הראשון למלחמה והאופן בו התנהלו בחודשים שבאו לאחר מכן. "בשבוע הראשון למלחמה הפלטפורמות פעלו במהירות וטיפלו כראוי בתכנים פוגעניים, מה שמראה כי כאשר הן משקיעות משאבים, כוח אדם ומאמצים נאותים בהסרת תכנים ויצירת סביבה בטוחה יותר – הן מסוגלות לעמוד במשימה".
אין עם מי לדבר
לפי המחקר, זמן התגובה של הרשתות החברתיות המרכזיות בחודשיים שנבדקו עמד על חמישה ימים בממוצע - ועל שבוע שלם כשמדובר בפייסבוק. "מדובר בזמן ארוך ובלתי מתקבל על הדעת גם בשגרה, ובוודאי בעת מצב חירום רגיש ונפיץ במיוחד, עבור דיווחים הנשלחים על רקע הלחימה, שחלקם קשורים לתמיכה בטרור, הסתה לאלימות או מידע שקרי", כותבים החוקרים.
נתון נוסף שמצאו החוקרים הוא היעדר כמעט מוחלט של מענה מצד הפלטפורמות במהלך סוף השבוע (שבת-ראשון), זאת למרות שהשימוש ברשת כמובן אינו מוגבל לימות השבוע בלבד. טיקטוק, הרשת החברתית בבעלות סינית, היתה יוצאת דופן בכך שהגיבה לפניות במהלך סוף השבוע, אולם הנתונים לגביה אינם שלמים מאחר שרבים מהדיווחים לטיקטוק לא קיבלו תגובה כלשהי.
גרוע עוד יותר הוא המצב בטוויטר, שהחוקרים מכנים אותה "נוכחת נפקדת בנתוני המחקר": "במהלך החודשים שנבדקו הועברו אליה דיווחים רבים מקו הסיוע, אך מנגנון הדיווח עבור גורמי דיווח מוכרים אינו פעיל, והתגובות האוטומטיות והדלות של הפלטפורמה לא מאפשרות לעקוב אחר זמני התגובה ואופי הטיפול בדיווחים".
הרשתות והמחוקקים מפקירים את הישראלים
ממסקנות המחקר עולה כי בכל הנוגע לפיקוח על תוכן ברשתות החברתיות, המצב בישראל גרוע במיוחד, הן בגלל השפות המדוברות במדינה הדורשות מעקב ייחודי לעומת מדינות דוברות שפות בינלאומיות וכן בשל הקונטקסט הפוליטי הדורש הבנה של המציאות הפוליטית המקומית.
"דיווחים על תוכן שניתן לטפל בו בפשטות באמצעות סריקה אוטומטית וממוחשבת – כמו תוכן גרפי וטרור – זכו לטיפול מהיר ויעיל יחסית. לעומת זאת, תכנים הדורשים בחינה באמצעות כוח אדם מיומן וקבלת החלטות אנושית, המבוססת על הבנה והקשר מקומי – למשל מידע כוזב או מטעה ושיח שטנה והסתה – סובלים מפעולות אכיפה לא מספקות ואיטיות", כותבים החוקרים.
הרשתות החברתיות אמנם מצהירות על מחויבותן להגנה על המשתמשים, אולם כפי שמדגים המחקר, הצהרות אלו הן מן השפה ולחוץ והציבור נותר חשוף לתוכן פוגעני, מסית, אלים ושקרי. מאחר שמדובר בחברות למטרות רווח, כל עוד אין תמריץ כלכלי או רגולציה מחייבת בחוק, התאגידים הטכנולוגיים לא יספקו לציבור המשתמשים את ההגנה מפני שימוש לרעה ברשתות שלהן.
אלא שגם ממשלת ישראל אינה דואגת להגן על הציבור הישראלי. "בניגוד לחקיקה החדשה שנכנסה לתוקף במהלך 2023 במדינות האיחוד האירופי (DSA - Act Services Digital), וחקיקה דומה לה באוסטרליה ובאנגליה", כותבים החוקרים, "בישראל אין רגולציה שמחייבת את הפלטפורמות הדיגיטליות והרשתות החברתיות לתת מענה לציבור ולרשויות או לחשוף את האמצעים שהן מפעילות כדי להגן על המשתמשים".
בפועל, טוענים החוקרים "הפלטפורמות השונות נהנות מחסינות ואינן נדרשות לקבל אחריות לנזקים או לפגיעות שנגרמו למשתמשים עקב תוכן שהועלה בהן והופץ באמצעותן בידי משתמשים עצמאיים או גורמים בעלי אינטרס. עקב חסינות זו אין לפלטפורמות תמריץ לפעול ליצירת מרחב רשת נקי ובטוח למשתמשים בישראל".
המחקר מציע מספר המלצות לשיפור המצב, ביניהן חיוב הפלטפורמות בשקיפות ובהעסקת כוח אדם מקומי המבין את השפה וההקשר הישראלי, כתנאי לפעילות בישראל. בגזרה אחרת מציעים החוקרים למדינה להפנות משאבים לחינוך והסברה בנוגע לשימוש בטוח ונכון ברשת, באופן שיטתי ועקבי, דבר שיתרום לחיזוק החוסן בציבור הישראלי, בשגרה ובחירום.
נתונים מדאיגים
"מממצאי המחקר", מסכמים החוקרים, "עולה כי למרות האתגרים והאיומים שניצבו בפני הפלטפורמות ככלל, בעקבות הטבח של ה-7 באוקטובר והמלחמה שפרצה מיד אחריו, הן לא השקיעו מספיק משאבים כדי לתת מענה הולם ומקיף לפניות ודיווחים בנוגע לתכנים ולפעילות המנוגדים לכללים וכדי לשמור על בטיחות המשתמשים בשעת חירום.
"בפועל, למדיניות ולכללי הקהילה שלהן הפלטפורמות השונות סיפקו מענה חלקי, איטי ולא אחיד גם לדיווחים דחופים ומאומתים שהעביר אליהן קו הסיוע לאינטרנט בטוח, אף שהן מכירות בו כגורם מדווח מהימן, מנוסה ומועדף. אלה נתונים מדאיגים במיוחד בבואנו לשער כיצד טופלו דיווחים שהועברו בידי הציבור הרחב.
"המסקנה הכללית המתבקשת היא שאופן התנהלות זה הוא בחירה מודעת ותוצר של מדיניות, ולא רק כורח בלתי נשלט התלוי בנסיבות. בהיעדר מדיניות ומשאבים הולמים, זמן התגובה, מועדי התגובה ואיכות הטיפול אינם מספקים".