(Translated by https://www.hiragana.jp/)
ארגון הבריאות העולמי – ויקיפדיה
ויקיפדיה

ארגון הבריאות העולמי

אחת מסוכנויות של האומות המאוחדות העוסקת בבריאות הציבור

ארגון הבריאות העולמי (באנגלית: The World Health Organization, בראשי תיבות: WHO) הוא אחת מהסוכנויות של האומות המאוחדות, תחום עיסוקו הוא בריאות הציבור. WHO נוסד ב-7 באפריל 1948 ובמבוא לחוקת הארגון נכתב: "ההנאה מרמת הבריאות הגבוהה ביותר שניתן להשיגה, היא אחת מזכויות היסוד של כל בשר ודם בלא הבדל גזע, דת, השקפה מדינית, מעמד כלכלי או חברתי."[1]

ארגון הבריאות העולמי
World Health Organization
סמליל ארגון הבריאות העולמי
סמליל ארגון הבריאות העולמי
סמליל ארגון הבריאות העולמי
בניין מטה הארגון בז'נבה
בניין מטה הארגון בז'נבה
בניין מטה הארגון בז'נבה
דגל ארגון הבריאות העולמי
התאגדות סוכנות של האומות המאוחדות
תחום בריאות הציבור
מדינה שווייץ, דנמרק, הודו, ארצות הברית, הפיליפינים, מצרים, הרפובליקה של קונגו עריכת הנתון בוויקינתונים
מטה הארגון ז'נבה, שווייץ
סינוף בינלאומי כלל עולמי
יושב ראש תאודרוס אדהנום גברה-יסוס
מנכ"ל סומיה סוומינתן
עובדים 7,000 (נכון ל־2014) עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 7 באפריל 1948 – הווה (76 שנים)
פרסים והוקרה
  • פרס נסיכת אסטוריאס לשיתוף פעולה בין-לאומי (2009)
  • קצין במסדר קונדור האנדים עריכת הנתון בוויקינתונים
www.who.int
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ארגון הבריאות העולמי - חלוקה לאזורים:
  אפריקה: מטה: ברזוויל, הרפובליקה של קונגו
  מערב האוקיינוס השקט: מטה: מנילה, הפיליפינים
  מזרח הים התיכון: מטה: קהיר, מצרים
  דרום-מזרח אסיה: מטה: ניו דלהי, הודו
  אירופה: מטה: קופנהגן, דנמרק
  אמריקה: מטה: וושינגטון די. סי., ארצות הברית

מטה הארגון יושב בז'נבה שבשווייץ. לארגון שישה משרדים אזוריים ו-150 נציגויות במדינות שונות.

מנדט ארגון הבריאות העולמי כולל סינגור על הזכות לבריאות אוניברסלית, מעקב, פיקוח והתראה על סיכונים בתחום בריאות הציבור, תיאום התגובות למצבי חירום בריאותיים וקידום בריאות האדם ורווחתו. WHO מספק סיוע טכני למדינות, קובע תקנים והנחיות ואוסף נתונים על סוגיות בריאות גלובליות באמצעות סקר הבריאות העולמי.

הפרסום המרכזי של הארגון הוא דוח הבריאות העולמי, המספק הערכות מומחים לנושאי בריאות גלובליים וסטטיסטיקות בריאות של כל המדינות. הארגון מגדיר את המושג "בריאות" בצורה רחבה, ומכליל בו תקינות פיזית, נפשית וסביבתית.[1]

לארגון הבריאות העולמי היה תפקיד משמעותי בביעור האבעבועות השחורות, הכחדה כמעט מלאה של מחלת הפוליו ופיתוח חיסון לאבולה.

נציגי המדינות החברות באומות המאוחדות מתכנסים אחת לשנה ופעם בשלוש שנים בוחרים במועצת מנהלים של 31 חברים, אשר מנהלים את הארגון למשך שלוש שנים.

ה-WHO מסתמך על תרומות של המדינות החברות ושל תורמים פרטיים. תקציבו של הארגון לשנים 2020–2021 עומד על 4.84 מיליארד דולר.[2]

היסטוריה והקמה

עריכה

רקע

עריכה

שיתוף הפעולה הראשון בין מדינות בנושאי בריאות היו סדרה של 14 כנסים, הוועידות הסניטריות הבינלאומיות (אנ') שאורגנו ביוזמת ממשלת צרפת בין השנים 1891 ל-1938 ועסקו במניעת התפשטות מגפות, כולרה וקדחת צהובה. חוקרים קוראים בוועידות את ההתחלה של פעילות בינלאומית שהובילה להקמת ארגון הבריאות העולמי.[3] גם הארגון עצמו רואה בוועידות את מקור ההתפתחות שלו.[4] עם הקמת חבר הלאומים בשנת 1920, הוקם ארגון הבריאות של חבר הלאומים שפעל מז'נבה.[5]

ארגון הבריאות של חבר הלאומים (LNHO) פעל בהשראת האידיאל לפיו אספקה שוויונית של בריאות ורווחה יכולה להפחית סכסוכים חברתיים תוך מדינתיים ולסייע במניעת מלחמה. LNHO תמך ביוזמות מדעיות לקידום מדעי הרפואה ולשיפור בריאות ותנאי החיים, ובכך להבטיח לכידות חברתית, ולקידום "בריאות במובן הרחב ביותר של המילה".[6] לודוויק רייצ'מן (אנ'), רופא ובקטריולוג יהודי פולני עמד בראש LNHO. רייצ'מן קידם מהלכים עצמאים, גייס משאבים ותמך במחקרים בתחום הבריאות שעוררו אי נוחות אצל חלק מהפוליטיקאים ומזכירות ארגון הבריאות.[7] בתחילת דרכו התמודד הארגון עם מגפות במזרח אירופה בעקבות מלחמת העולם הראשונה.[6]

הקמה

עריכה

במהלך "ועדת האומות המאוחדת בנושא מוסד בינלאומי" שהתקיימה באפריל 1945, שמינג סזה, דיפלומט סיני, קידם את הרעיון להקמת ארגון בריאות בינלאומי בחסות הארגון החדש אצל נציגים נורווגים וברזיליים. לאחר שלא הצליח לגייס תמיכה, סזה פנה לאלג'ר היס, ששימש כמזכ"ל הוועידה, שתמך ברעיון להקמת ארגון בריאות בינלאומי. סזה ונציגים אחרים פעלו להעביר הצהרה הקוראת לוועידה בינלאומית לבריאות.[8] מהלך נוסף שתמך בהקמת WHO היה הגבלת תפקידה של אונרר"א לטיפול בפליטים באירופה. דיפלומטים אמריקאים חששו מהמשמעויות הכלכליות של התרחבות פעילות הסוכנות לשיקום מערכות הבריאות במדינות אירופה.[9]

חוקת ארגון הבריאות העולמי נחתמה על ידי נציגי 51 מדינות שאז היו חברות באו"ם ועשר מדינות נוספות.[10] החוקה נכנסה לתוקף ב-7 באפריל 1948. העצרת הראשונה של ארגון הבריאות התקיימה ב-24 ביולי 1948 בה אושר תקציב של 5 מיליון דולר אמריקאי לסוכנות לשנת 1949. אנדרייה שטאמאר, רופא וחוקר בריאות הציבור קרואטי, היה יושב הראש של העצרת הראשונה וממנסחי החוקה.[11] בעצרת נבחר ברוב גדול ברוק צ'יסהולם, פסיכיאטר קנדי כמזכ"ל הראשון של הארגון.[12] חלק מעובדי ארגון הבריאות של חבר הלאומים המשיכו את עבודתם ב-WHO.[9]

עקרונות הפעולה

עריכה

עקרונות הפעולה של ארגון הבריאות העולמי כפי שמופיעים בחוקת הארגון:[13]

  • בריאות היא מצב של רווחה גופנית, נפשית וחברתית מוחלטת ולא רק היעדר מחלה או תשישות.
  • ההנאה מסטנדרט בריאות הגבוה ביותר הניתן להשגה היא אחת מהזכויות הבסיסיות של כל בן אנוש ללא הבחנה בין גזע, דת, אמונה פוליטית, מצב כלכלי או חברתי.
  • בריאותם של כל העמים חיונית להשגת שלום וביטחון ותלויה בשיתוף פעולה מלא של יחידים ומדינות.
  • הישגיה של מדינה לקידום והגנה על בריאות הוא בעל ערך לכל.
  • התפתחות בלתי שוויונית ברחבי העולם בקידום בריאות ובקרת מחלות, במיוחד מחלות מידבקות, היא סכנה משותפת.
  • התפתחות בריאה של הילד היא בעלת חשיבות בסיסית; היכולת לחיות בצורה הרמונית בסביבה משתנה חשובה להתפתחות זו.
  • שיתוף בידע רפואי, פסיכולוגי ובכל ידע רלוונטי, חיוני להשגת בריאות מלאה לכל העמים. לשם העלאת המודעת נקבע, "יום הבריאות העולמי" בתאריך הקמת הארגון, 7 באפריל.[14]
  • חוות דעת מושכלת ושיתוף פעולה אקטיבי של ציבור חשובים ביותר לשיפור בריאותם של אנשים.
  • על ממשלות מוטלת האחריות לבריאותם של התושבים, ואת זאת הן יכולות לממש אך ורק באמצעות מתן שירותי בריאות ושירותים סוציאליים נאותים.

ב-2012 ארגון הבריאות העולמי הגדיר את תפקידו בקידום תחום בריאות הציבור[15]:

  • בזמני משבר בריאותיים WHO ישמש כראש החץ ויעמוד בראש שותפויות.
  • עיצוב סדר היום המחקרי ועידוד מחקר, תרגום והפצת ידע.
  • ניסוח וקידום נורמות, קני מידה ומעקב אחר יישומם.
  • ניסוח מדיניות אתית ומבוססת ראיות.
  • לתת תמיכה טכנית שתוביל לשינוי ובניית יכולת מוסדית בת קיימא.
  • מעקב אחר מצב הבריאות והערכת מגמות בריאות

תחומי פעולה מרכזיים

עריכה

ארגון הבריאות העולמי בנוי בשמונה חטיבות העוסקות במחלות מידבקות, מחלות שאינן מידבקות ובריאות נפשית, בריאות משפחתית וקהילתית, פיתוח בר-קיימא וסביבות מקדמות בריאות, טכנולוגיות בריאות ותרופות ופיתוח מדיניות. חטיבות אלה תומכות בארבעת עמודי התווך של ארגון הבריאות העולמי: הדרכה ברחבי העולם לבריאות, פיתוח עולמי של סטנדרטים משופרים לקידום בריאות, שיתוף פעולה עם ממשלות בחיזוק תוכניות הבריאות הלאומיות ופיתוח טכנולוגיות, מידע וסטנדרטים בריאותיים משופרים.[16]

פרויקטים מרכזיים וחשובים

עריכה

1947: הקמת שירות מידע אפידמיולוגי באמצעות טלקס.

1950: מבצע חיסון נגד שחפת באמצעות חיסון BCG.

1955: השקת התוכנית למיגור המלריה והקמת הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן.

1959: תוכנית למיגור אבעבועות שחורות מהעולם. התוכנית לא התקדמה כמתוכנן בגלל העדר תקציבים וחיסונים. רק ב-1967, לאחר גיוס כספים נוספים ושינוי שיטת המעקב אחר המחלה, חלה ירידה בהתפשטות המחלה. הבעיה שעמה התמודד צוות WHO, הייתה דיווח לקוי על מקרי אבעבועות שחורות. הארגון הקים רשת של יועצים שסייעו למדינות בהקמת מערך למעקב ומניעת הדבקה. לאחר למעלה משני עשורים של מאבק באבעבועות שחורות, הכריזה ארגון הבריאות העולמי ב-1980 כי המחלה בוערה - זו המחלה הראשונה בהיסטוריה שחוסלה במאמץ אנושי.[17]

1967: ארגון הבריאות העולמי מקים את תוכנית מיוחדת למחקר והדרכה מחלות טרופיות (TDR Special Program for Research and Training in Tropical Diseases). התוכנית היא שיתוף פעולה בין ה-WHO, הבנק העולמי, יוניסיף ו-UNDP. מטרת התוכנית היא לקדם את הטיפול במחלות עוני.[18]

1974: השקת התוכנית לחיסון ילדים במטרה לחסן ילדים בכל העולם. התוכנית הוטמעה בכל המדינות החברות בארגון הבריאות העולמי. כעשור לאחר תחילת התוכנית, WHO פרסם לוח חיסונים הכולל מועדים ומינונים לחיסונים.[19] ב-1997, תוכנית החיסונים הגיע לכיסוי גלובלי של כ־80%. אולם, במדינות שונות אחוז הילדים המחוסנים משתנה.[20] ב-2010 אחוז הילדים המחוסנים באפריקה שמדרום לסהרה עמד על 77%.[21]

הקמת תוכנית מניעה למחלת עיוורון הנהרות במערב אפריקה באמצעות התערבות ממוקדות באזורי רבייה של ישחורים (Simulium black flies). התוכנית היא שיתוף פעולה בארגון הבריאות העולמי, ארגון המזון והחקלאות, הבנק העולמי ו-UNDP. התוכנית פעלה במשך 20 שנה ועלותה הגיע ל-600 מיליון דולר.[22]

1977: ארגון הבריאות העולמי עורך את רשימת התרופות החיוניות הראשונה. תרופות חיוניות נבחרות תוך התייחסות לשכיחות המחלות, רלוונטיות לבריאות הציבור, עדויות ליעילות ובטיחות קלינית, עלויות והשוואת עלות לתועלת.[23] הרשימה מתעדכנת מעת לעת.

1978: הגדרת "בריאות לכל" כמטרה עולמית. האספה הכללית של ארגון הבריאות העולמי החליטה כי המטרה החברתית העיקרית של ממשלות ושל ארגון הבריאות העולמי היא להשיג, לכל תושבי העולם, עד שנת 2000, רמת בריאות שתאפשר להם לנהל חיים פרודוקטיביים חברתית וכלכלית.[24]

1987: ארגון הבריאות העולמי מתחיל את התוכנית הבינלאומית לטיפול באיידס/HIV.[25]

1988: היוזמה למיגור מחלת הפוליו עד שנת 2000 יוצאת לדרך בשיתוף של ארגון הבריאות העולמי, רוטרי הבינלאומי ויוניסיף. ה-WHO מתאר את המהלך כיוזמת הבריאות הציבורית הגדולה בהיסטוריה.[26]

שנות התשעים מאופיינות בהתיעלות ארגונית בעקבות בחינה של החברות באו"ם את התנהלות סוכניות האו"ם השונות. בניתוח התפקוד של ארגון הבריאות העולמי עלו ליקויים בניהול התקציב, התקשרות עם תורמים ונרשמו ביצועים ירודים במדינות שונות, מתח וחוסר שיתוף פעולה עם ארגוני בראות אחרים שפעלו בשטח וסירבול בירוקרטי.[27]

2000: הוקמה השותפות למיגור השחפת (Stop TB Partnership) כוללת 1700 ארגונים שותפים - ארגונים בינלאומיים, ארגוני חברה אזרחית, תורמים ארגונים ממשלתיים וקבוצות מטופלים.[28] היוזמה הוקמה על מנת למגר את השחפת מהעולם. עד שנת 2015 היא הייתה באחריות ה-WHO, ואז עברה לאחריות המשרד לסיוע פרויקטאלי (אנ').

2001: הוכרז יעד בינלאומי להפחתת מקרי המוות משחפת ב-68% עד שנת 2007. בשנת היעד, קטנו ב-91% מקרי המוות בשחפת באפריקה. בין השנים 2000 ל-2006 כ-478 מיליון ילדים קבלו חיסון נגד שחפת.[29]

2002: הוקמה הקרן העולמית למאבק באיידס, שחפת ומלריה. הקרן היא גוף פיננסי בינלאומי המשקיע את כספיו בניסיון להאבק באיידס, בשחפת ומלריה. הקרן היא שותפות בין ארגוני בריאות, מדינות ותורמים פרטיים.[30] ב-1999 ביקש ארגון הבריאות העולמי, להקים קרן שתתמוך במאבק במחלות עוני (אנ'). במפגש של ה-G8 באותה ביולי באותה השנה, המדינות השותפות ברכו על מהלך מצומצם יותר להקמת קרן למאבק באיידס, שחפת ומלריה.[31]

2003: אמנת המסגרת של ארגון הבריאות העולמי בנושא בקרת טבק במטרה להפחית את מקרי המוות מטבק. האמנה היא הסכם המבקש "להגן על הדורות הנוכחיים והעתידיים מפני ההשלכות הבריאותיות, החברתיות, הסביבתיות והכלכליות ההרסניות של צריכת טבק וחשיפה לעשן טבק. "על ידי חקיקת סטנדרטים אוניברסליים הקובעים את הסכנות הטמונות והגבלת השימוש בו בכל צורות העולם"[32]

2005: נוסחו תקנות הבריאות הבינלאומיות (International Health Regulations) בעקבות מגפת הסארס 2002-4. התקנות הן משמעותיות ביותר לאור זאת שארגון הבריאות העלומי הוא זה שמכריז על מצב חירום פומבי בריאותי עולמי (Public health emergency of international concern).[33]

2006: תוכנית הפעולה הגלובלית לחיסונים נגד שפעת (GAP) הייתה יוזמה בת 10 שנים שהושקה בשנת 2006 על ידי ארגון הבריאות העולמי במטרה להגדיל את הזמינות הגלובלית והנגישות השוויונית לחיסונים נגד שפעת במקרה של מגפת שפעת.

מבנה WHO

עריכה

בארגון הבריאות העולמי חברות 194 מדינות, כל המדינות החברות באו"ם למעט ליכטנשטיין. מדינות החברות באו"ם זכאיות להצטרף לארגון הבריאות העולמי. בנוסף, שתי טריטוריות שאינן חברות באו"ם, ניואה ואיי קוק חברות בארגון. טריטוריות שאינן מדינות חברות באו"ם יכולות להצטרף כחברות נלוות. מדינות החברות בארגון הבריאות העולמי ממנות משלחות לאספת הארגון, שהיא גוף קבלת ההחלטות העליון של הארגון.[16]

האספה הכללית של ארגון הבריאות העולמי מתכנסת, בדרך כלל, בחודש מאי בכל שנה. בנוסף למינוי מנכ"ל הארגון כל חמש שנים, האספה בוחנת ומאשרת את תוכנית העבודה והתקציב של ה-WHO. האספה בוחרת 34 נציגים לוועד המנהל בעלי מומחיות בתחום הבריאות לתקופה של שלוש שנים. תפקידיו העיקריים של הדירקטוריון הם ביצוע החלטות האספה על בסיס המדיניות שהתוותה וייעוץ לאספה[16].

מטה ארגון הבריאות העולמי יושב בז'נבה, שווייץ. בנוסף, ישנם שישה משרדים אזוריים ברחבי העולם ו-147 משרדים מקומיים במדינות שונות. המשרדים האזורים מתמקדים בנושאי בריאות באזור פעילותם ויכולים לעבוד בצורה צמודה עם הממשלה במדינה בה הם פועלים לפתח וליישם מדיניות מקומית. מטה הארגון עוסק בעניינים המשפיעים על כל העולם.[34]

בראש ה-WHO עומד מנהל כללי הנבחר אחת לחמש שנים על ידי האספה הכללית של הארגון.[35] תאודרוס אדהנום הוא מנהל הארגון מאז יולי 2017.[36] בארגון הבריאות העולמי עובדים כ-7000 איש ברחבי העולם.[37]

הכנסות ארגון הבריאות העולמי מגיע מתרומות של מדינות חברות, הבנק העולמי, קרנות נדבנות וחברות תרופות. נכון לשנת 2020, התורמת הגדולה ביותר לארגון היא ארצות הברית, שתורמת כ-400 מיליון דולר בשנה[38]. המימון ל-WHO מגיע מתקציב מחלקת המדינה בארגונים בינלאומיים.[39] בשנת 2018 התורמים הגדולים ביותר לארגון הבריאות העולמי היו ארצות הברית, קרן ביל ומלינדה גייטס, בריטניה, גרמניה ו-GAVI Alliance.[40]

בתוכנית הכללית החדשה של ארגון הבריאות העולמי, המשימה היא "לקדם בריאות, לשמור על בטיחות העולם, לשרת את הפגיעים". מטרות חדשות של ה-WHO שנת 2023 כוללות: מיליארד בני אדם נוספים הנהנים מכיסוי בריאותי אוניברסלי, מוגנים טוב יותר במצבי חירום בריאותיים, ונהנים מבריאות טובה יותר.

מחלוקות

עריכה

הכנסייה הקתולית ואיידס

עריכה

בשנת 2003, ארגון הבריאות העולמי גינה את התנגדות מחלקת הבריאות של הקוריה הרומאית לשימוש בקונדומים.[41]

ב-2009, הכנסייה המשיכה להחזיק בהתנגדותה לשימוש בקונדומים כחלק מהמאבק ב-HIV. באותה השנה, נשיא האספה הכללית של WHO, לסלי רמסמי, שר הבריאות של גינאה, יצאה נגד עמדתו של האפיפיור בנושא אמצעי מניעה. ואמר שבנדיקטוס מנסה "ליצור בלבול" ו"להכשיל אסטרטגיות מוכחות במאבק במחלה".[42]

מגפת שפעת החזירים

עריכה
  ערך מורחב – מגפת השפעת ב-2009

בשנת 2007 פעל ארגון הבריאות העולמית לפיתוח חיסון לשפעת שיהיה יעיל גם נגד שפעת החזירים.[43] ב-2011 בחנה ועדת מומחים עצמאית את הנהלות הארגון בעת המשבר. לדברי הוועדה, העולם עדיין לא מוכן לטפל במגפה קשה, ואם ייווצר נגיף מסוכן יותר, עשרות מיליונים היו בסכנת מוות[44].

אחרי התפרצות השפעת, המדינות העשירות תרמו 78 מיליון דולר לטובת חיסונים במדינות העניות, אולם ה-WHO נקלעה למשא ומתן עם חברות חיסונים על אחריות ועלויות וכתוצאה מכך חלוקת החיסונים התעכבה[45][44].

טיפול בהתפרצות האבולה במערב אפריקה

עריכה

טיפול ה-WHO בהתפרצות האבולה בשנת 2014 במערב אפריקה, ספג ביקורת קשה ביותר מקהילת הבריאות הבינלאומית. הארגון הואשם שלא הוביל את הטיפול במגפה בהיעדר מנגנונים למימון גמיש ומהיר כדי להגיב למקרי חירום בריאותיים,[46] מנהיגות חלשה, ומעורבות פוליטית של מדינות שונות בארגון וחוסר בשקיפות.[47] בנובמבר 2015 פרסם כתב העת לאנסט דוח שנכתב על ידי 20 מומחים שניתחו את התגובה למגפת האבולה. הביקורת המרכזית שעולה מהדוח, היא שהארגון מושפע מאינטרסים פוליטיים בשעה שהוא דרש להחליט מתי להכריז על מגפה.[48][49]

מגפת הקורונה ב-2019–2020

עריכה
  ערך מורחב – מגפת הקורונה

המשרד הסיני של ארגון הבריאות העולמי עודכן בהתפרצות מגפת הקורונה על ידי כלי התקשורת הסיניים בדצמבר 2019,[50] ובהמשך על ידי רשויות סין. הארגון שיבח את רשויות סין על הטיפול שנקטו על מנת לצמצם את ההתפשטות.[51] באמצע ינואר 2020 הזהיר הארגון שהנגיף צפוי להדביק רבים בעולם[52] וב-11 במרץ הכיר הארגון בהתפשטות הנגיף כמגפה עולמית.[53] עם זאת, נשמעה ביקורת על ההסתמכות הגבוהה מדי של הארגון על המידע המגיע מסין, מבלי לבקר אותו כראוי.[54] כך, ב־14 בינואר 2020 צייץ הארגון בחשבון הטוויטר שלו שממשלת סין "לא מצאה עדות ברורה להדבקה מאדם לאדם של נגיף הקורונה החדש".[55] בנוסף, ב-3 בפברואר אמר יו”ר ארגון הבריאות העולמי כי “הפסקת טיסות נרחבת אינה נדרשת כדי להביס את הנגיף הסיני”.[56] כמו כן הובעה ביקורת על האיחור בהנחיות הארגון בהתגוננות ובמניעת הפצת המגפה.[57] בעקבות הביקורות החליט נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, להקפיא את המימון האמריקני לארגון,[58] צעד שספג גם הוא ביקורות מצד מומחי בריאות ומנהיגים.[59]

ב-24 באפריל 2020, הכריז ה-G-20 ביחד עם ה-WHO על הקמת שיתוף פעולה עולמי להאצת פיתוח, ייצור והנגשה שוויונית לאבחון, טיפול תרופתי וחיסונים חדשים לטיפול בקורנה ACT Accelerator.[60]

בישיבת עצרת ארגון הבריאות שתתקיים ב-18 במאי 2020, נדונה השאלה האם ארצות הברית ומדינות אחרות יקראו לארגון הבריאות העולמי לחקור את תגובתה של סין להתפרצות נגיף הקורונה. בשבועות האחרונים הצטרפו גורמים אירופיים ואוסטרלים לנשיא ארצות הברית בקריאה לחקירת הטיפול בסין בנגיף הקורונה.[61] ב-8 במאי 2020, ארצות הברית הטילה וטו במועצת הביטחון של הצעתו של ארגון הבריאות העולמי להפסקת אש עולמית על מנת להקל את המאבק בקורונה.[62]

ביולי 2020 הודיע נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ רשמית על הכוונה של ארצות הברית לפרוש מהארגון,[63] אך הצהרה זו בוטלה בינואר 2021 על ידי הנשיא ג'ו ביידן מיד לאחר אחרי השבעתו.[64]

חקירת מקורות נגיף הקורונה

עריכה

באפריל 2020, שרת החוץ האוסטרלית מאריס פיין וראש ממשלת אוסטרליה סקוט מוריסון קראו לחקירה בינלאומית עצמאית בנוגע למקורות מגפה.[65][66] מספר ימים לאחר מכן, קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, לחצה על סין לשקיפות בנוגע מקור נגיף הקורונה, בעקבות חששות דומים שהעלה גם נשיא צרפת עמנואל מקרון.[67] בריטניה גם הביעה תמיכה בחקירה.

במאי 2020, האספה הכללית של ארגון הבריאות העולמי, יצאה בקראה לחקירה "מקיפה, עצמאית ונטולת פניות" בנושא מגפת הקורונה. שיא של 137 מדינות, כולל סין, היו שותפות ניסוח ההצעה, והעניקו אישור בינלאומי מוחץ לחקירה.[68] בנובמבר 2020, פרסמם ה-WHO תוכנית לחקירת מקורות הווירוס. השלב הראשון בחן את הפצת הווירוס בוואהאן, ושלב שני כולל מחקרים ארוכי טווח המבוססים על ממצאי השלב הראשון.[69]

בינואר 2021, יצאה ועדת מומחים מטעם הארגון לסין. על אף שתמכה בהצעה לחקירה, הערימה ממשלת סין קשיים על צוות החקירה. היא לא אישרה ויזות לכל המדענים, דרשה שצוות חוקרים מטעמה ילווה את המחקר ולא איפשרה לשני מדענים להיכנס לסין בטענה שבדיקותיהם יצאו חיוביות לקורונה.[70] בפברואר 2021, לאחר שביצעו את חלק מחקירתם, דיווחה ועדת המומחים כי המקור האפשרי של נגיף הקורונה היה עטלפים[71] וכי מאוד לא סביר שמקורו של הווירוס היה מעבדה.[72][73]

במהלך מלחמת חרבות ברזל

עריכה

משרד הבריאות גינה את WHO על הבחירה שלא לגנות מתקפת הטרור של 7 באוקטובר 2023 בה מחבלי חמאס וגא"פ ביצעו טבח ב-1,163[74] ישראלים ואזרחים זרים, ובין השאר תקפו אמבולנסים ורצחו רופאים, פרמדיקים וחובשים.[75] כמו כן, שלח המשרד מכתב גינוי על שתיקתו בנוגע לשימוש של חמאס בבתי חולים ובפרט בבית החולים שיפא לצורכי טרור וכמגן אנושי.[76] הארגון גינה את ההתקפות ישראל על מוסדות בריאות שעשויות להוות הפרה של החוק הבינלאומי", וקרא מפורשות להפסקת אש.[77]

ב-20 בנובמבר 2023, פרסם הארגון מאמר שכותרתו: "ארגון הבריאות העולמי מזועזע מן המתקפה האחרונה על בית החולים האינדונזי בעזה"[78]. במאמר זה צוין כי "הארגון תיעד כ-335 התקפות על מוסדות בריאות בשטחים הפלסטינים הכבושים מאז ה-7 באוקטובר, ובכללותן 164 התקפות בעזה, ו-171 התקפות בגדה המערבית". המאמר קבע: "העולם לא יכול לעמוד מנגד בשקט בזמן שבתי חולים אלה, אשר אמורים להיות מקומות מפלט בטוחים, הופכים לסצינות של מוות, הרס וייאוש".

מנהלים

עריכה
שם מדינה תקופת כהונה
ברוק צ'יסהולם קנדה  קנדה 1948–1953
מרקולינו גומש קנדאו ברזיל  ברזיל 1953–1973
הלפדן מהלר דנמרק  דנמרק 197

3–1988

הירושי נקג'ימה יפן  יפן 1988–1998
גרו הרלם ברונדטלנד נורווגיה  נורווגיה 1998–2003
לי ג'ונג ווק קוריאה הדרומית  קוריאה הדרומית 2003–2006
אנדרש נורדסטרום שוודיה  שוודיה 2006–2006
מרגרט צ'אן הונג קונג  הונג קונג 2007–2017
תאודרוס אדהנום גברה-יסוס אתיופיה  אתיופיה החל מיולי 2017

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא ארגון הבריאות העולמי בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 "WHO Constitution, BASIC DOCUMENTS, Forty-ninth edition" (PDF).{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  2. ^ Published: Apr 16, 2020, The U.S. Government and the World Health Organization, KFF, ‏2020-04-16 (באנגלית)
  3. ^ Valeska Huber, THE UNIFICATION OF THE GLOBE BY DISEASE? THE INTERNATIONAL SANITARY CONFERENCES ON CHOLERA, 1851–1894, The Historical Journal 49, 2006-06, עמ' 453–476 doi: 10.1017/S0018246X06005280
  4. ^ Norman Howard-Jones, The scientific background of the International Sanitary Conferences 1851-1938, WHO Chronicle 28, 1974
  5. ^ Michael McCarthy, A brief history of the World Health Organization, The Lancet 360, 2002-10, עמ' 1111–1112 doi: 10.1016/S0140-6736(02)11244-X
  6. ^ 1 2 Paul Weindling, As origens da participação da América Latina na Organização de Saúde da Liga das Nações, 1920 a 1940, História, Ciências, Saúde-Manguinhos 13, 2006-09, עמ' 555–570 doi: 10.1590/S0104-59702006000300002
  7. ^ Susan Pedersen, Back to the League of Nations, The American Historical Review 112, 2007-10-01, עמ' 1091–1117 doi: 10.1086/ahr.112.4.1091
  8. ^ Jon Carlson & Shannon B. Dermer (ע), The SAGE encyclopedia of marriage, family, and couples counseling, Thousand Oaks, California: SAGE, 2016, עמ' 1765, ISBN 978-1-4833-6954-9
  9. ^ 1 2 Cueto, Marcos, Theodore M. Brown, Elizabeth Fee, The World Health Organization : a history, Cambridge, United Kingdom: Cambridge University Press, 2019, עמ' 35-40, ISBN 978-1-108-69287-8
  10. ^ The Move towards a New Health Organization: International Health Conference, web.archive.org, ‏1947
  11. ^ Theodore M. Brown, Elizabeth Fee, Andrija Stampar, American Journal of Public Health 96, 2006-8, עמ' 1383 doi: 10.2105/AJPH.2006.090084
  12. ^ "Dr. Brock Chisholm, Former W.H.O. Head, Dies". The New York Times (באנגלית אמריקאית). 1971-02-05. ISSN 0362-4331. נבדק ב-2020-06-05.
  13. ^ "Constitution of the World Health Organization" (PDF). World Health Organization. נבדק ב-11 בפברואר 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ אתר רשמי של ארגון הבריאות הבינלאומי
  15. ^ "The role of WHO in public health". WHO. נבדק ב-26 במרץ 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ 1 2 3 Manish Kumar Yadav, Structure and Functions of the World Health Organization, IOSR Journal Of Humanities And Social Science Volume 22, Issue 9, September. 2017
  17. ^ History of Smallpox | Smallpox | CDC, www.cdc.gov, ‏2019-02-15 (באנגלית)
  18. ^ TDR | About us, WHO
  19. ^ R. H. Henderson, World Health Organization Expanded Programme on Immunization: Progress and Evaluation Report, Annals of the New York Academy of Sciences 569, 1989, עמ' 45–68 doi: 10.1111/j.1749-6632.1989.tb27358.x
  20. ^ Javier Arístegui, Vytautas Usonis, Hoosen Coovadia, Stella Riedemann, Facilitating the WHO expanded program of immunization: the clinical profile of a combined diphtheria, tetanus, pertussis, hepatitis B and Haemophilus influenzae type b vaccine, International Journal of Infectious Diseases 7, 2003-06, עמ' 143–151 doi: 10.1016/s1201-9712(03)90011-7
  21. ^ Charles S. Wiysonge, Olalekan A. Uthman, Peter M. Ndumbe, Gregory D. Hussey, A bibliometric analysis of childhood immunization research productivity in Africa since the onset of the Expanded Program on Immunization in 1974, BMC Medicine 11, 2013-03-14, עמ' 66 doi: 10.1186/1741-7015-11-66
  22. ^ REHABILITATING WEST AFRICAN LAND FREED FROM RIVER BLINDNESS IS EXPECTED TO PROVIDE FOOD FOR SOME 17 MILLION PEOPLE, www.fao.org, ‏1998
  23. ^ WHO | Essential medicines, WHO
  24. ^ William C. Shiel Jr., Definition of Health for All, MedicineNet (באנגלית) (ארכיון)
  25. ^ History of HIV and AIDS overview, Avert, ‏2015-07-20 (באנגלית)
  26. ^ The End of Polio: Photographs of Sebastião Salgado Opens to Public, www.cdc.gov, ‏August 24, 2007
  27. ^ Clift, Charles,, The role of the World Health Organization in the international system, London: The Royal Institute of International Affairs, 2013, עמ' 9, ISBN 978-1-86203-281-1
  28. ^ Stop TB Partnership | About Us, www.stoptb.org (באנגלית)
  29. ^ WHO | Measles deaths in Africa plunge by 91%, WHO, ‏29 NOVEMBER 2007
  30. ^ "GFATM - The Global Fund to Fight AIDS, Tuberculosis and Malaria". Swiss Agency for Development and Cooperation SDC. נבדק ב-23 במאי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ The Global Fund to Fight AIDS, Tuberculosis and Malaria, World Heritage Encyclopedia, 2002
  32. ^ "WHO Framework Convention on Tobacco Control (WHO FCTC)". WHO. נבדק ב-2008-04-30.
  33. ^ Tine Hanrieder, Christian Kreuder-Sonnen, WHO decides on the exception? Securitization and emergency governance in global health, Security Dialogue 45, 2014-08, עמ' 331–348 doi: 10.1177/0967010614535833
  34. ^ A World Health Organization Primer, Medscape
  35. ^ "WHO Governance". WHO.
  36. ^ "World Health Assembly elects Dr Tedros Adhanom Ghebreyesus as new WHO Director-General". WHO.
  37. ^ "Employment: who we are". WHO. נבדק ב-19 באפריל 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  38. ^ "Global Criticism for Trump's W.H.O. Cuts Over Coronavirus Response: Live Updates". The New York Times (באנגלית אמריקאית). 2020-04-15. ISSN 0362-4331. נבדק ב-2020-04-15.
  39. ^ The U.S. Role in International Organizations’ Response to COVID-19, United States Department of State (באנגלית)
  40. ^ WHO Results Report - Programme Budget 2018-2019 (PDF). WHO.
  41. ^ Bradshaw, Steve (2003-10-09). "Vatican: condoms don't stop Aids". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2020-10-11.
  42. ^ "World Health Assembly: Pope Benedict "wrong"". Agence France-Presse. 21 במרץ 2009. ארכיון מ-24 במאי 2012. נבדק ב-31 במרץ 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  43. ^ Robert Roos | Jun 11, 2009, WHO declares pandemic of novel H1N1 virus, CIDRAP (באנגלית)
  44. ^ 1 2 Jr, Donald G. McNeil (2011-03-10). "Response of W.H.O. to Swine Flu Is Criticized (Published 2011)". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2020-10-12.
  45. ^ Strengthening Response to Pandemics and Other Public-Health Emergencies., [Place of publication not identified]: WHO, 2011, ISBN 978-92-4-156433-5
  46. ^ Srikanth K. Reddy, Sumaira Mazhar, Raphael Lencucha, The financial sustainability of the World Health Organization and the political economy of global health governance: a review of funding proposals, Globalization and Health 14, 2018-11-29, עמ' 119 doi: 10.1186/s12992-018-0436-8
  47. ^ Clare Wenham, What we have learnt about the World Health Organization from the Ebola outbreak, Philosophical Transactions of the Royal Society B: Biological Sciences 372, 2017-05-26, עמ' 20160307 doi: 10.1098/rstb.2016.0307
  48. ^ Sarah Boseley Health (2015-11-22). "Experts criticise WHO delay in sounding alarm over Ebola outbreak". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2020-11-05.
  49. ^ Suerie Moon, Devi Sridhar, Muhammad A Pate, Ashish K Jha, Will Ebola change the game? Ten essential reforms before the next pandemic. The report of the Harvard-LSHTM Independent Panel on the Global Response to Ebola, The Lancet 386, 2015-11, עמ' 2204–2221 doi: 10.1016/S0140-6736(15)00946-0
  50. ^ Timeline: WHO's COVID-19 response, www.who.int (באנגלית)
  51. ^ Wuhan lockdown 'unprecedented', shows commitment to contain virus: WHO representative in China, רויטרס, 23 בינואר 2020
  52. ^ איתי גל, מגפת הווירוס המסתורי מסין: סינון בשדות תעופה; חשש מהתפשטות בעולם, באתר ynet, 18 בינואר 2020
  53. ^ JAMIE DUCHARME, The WHO Just Declared Coronavirus COVID-19 a Pandemic, Time, ‏MARCH 11, 2020 (באנגלית)
  54. ^ באתר "הגרדיאן"
  55. ^ שני אשכנזי, ‏איך ישרוד ארגון הבריאות העולמי את הפסקת המימון והמתקפה של נשיא ארה"ב, באתר גלובס, 21 באפריל 2020
  56. ^ ריץ' לאורי, נשיונל רוויו, שקרים מסוכנים: ארגון הבריאות העולמי נכנע לסינים ומעל בתפקידו, באתר מידה, 12 באפריל 2020
  57. ^ קרבה לסין ועיכוב מסוכן: הארגון שהיה אמור לבלום את הקורונה תחת אש, באתר וואלה, 11 באפריל 2020
  58. ^ טראמפ עוצר את המימון לארגון הבריאות העולמי: "נכשל בטיפול בקורונה", באתר וואלה, 15 באפריל 2020
  59. ^ Mason, Stephanie Nebehay, Jeff (2020-04-16). "WHO regrets Trump funding halt as global coronavirus cases top 2 million". Reuters (באנגלית). נבדק ב-2021-01-23.
  60. ^ Access to COVID-19 Tools (ACT) Accelerator, www.who.int, ‏24 April 2020 (באנגלית)
  61. ^ "W.H.O. Meeting Could Bring Calls for China Investigation: Live Coverage". The New York Times (באנגלית אמריקאית). 2020-05-18. ISSN 0362-4331. נבדק ב-2020-05-18.
  62. ^ Nicole Gaouette, Jennifer Hansler, Kylie Atwood and Angela Dewan CNN, Allies despair as Trump abandons America's leadership role at a time of global crisis, CNN, ‏May 9, 2020
  63. ^ לאחר איומי טראמפ: ארצות הברית עוזבת רשמית את ארגון הבריאות העולמי, באתר וואלה, 8 ביולי 2020
  64. ^ ynet, "אין זמן לבזבז": בליץ הצווים הנשיאותיים של ביידן, באתר כלכליסט, 21 בינואר 2021
  65. ^ TOM STAYNER, Australia and China clash over independent inquiry into coronavirus pandemic, SBS News, ‏21/04/2020 (באנגלית)
  66. ^ Brett Worthington, Payne wants transparent probe into coronavirus origins independent of WHO, www.abc.net.au, ‏2020-04-19 (ב־Australian English)
  67. ^ Germany adds to growing pressure on China over coronavirus origin, South China Morning Post, ‏2020-04-21 (באנגלית)
  68. ^ "Coronavirus: World Health Organization members agree response probe". BBC News (באנגלית בריטית). 2020-05-19. נבדק ב-2021-03-19.
  69. ^ WHO-convened Global Study of the Origins of SARS-CoV-2, www.who.int (באנגלית)
  70. ^ Hernández, Javier C. (2021-01-14). "Two Members of W.H.O. Team on Trail of Virus Are Denied Entry to China". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2021-03-19.
  71. ^ Dominic Dwyer via The Conversation, I was on the WHO's Covid mission to China, here's what we found | Dominic Dwyer, the Guardian, ‏2021-02-22 (באנגלית)
  72. ^ "Covid: WHO says 'extremely unlikely' virus leaked from lab in China". BBC News (באנגלית בריטית). 2021-02-09. נבדק ב-2021-03-22.
  73. ^ Davidson, Helen (2021-02-09). "WHO team says theory Covid began in Wuhan lab 'extremely unlikely'". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2021-03-22.
  74. ^ ※ ישראל במלחמה - תמונת מצב, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי (טבח ה-7 באוקטובר, שקף 4) מעודכן ל-20 באוקטובר 2024
  75. ^   ישי אלמקייס, ‏משרד הבריאות נגד ארגון הבריאות העולמי: מתעלם מהזוועות ומייצר משוואה בין הצדדים, בעיתון מקור ראשון, 16 באוקטובר 2023
  76. ^   ישי אלמקייס, ‏נזיפה בארגון הבריאות העולמי: "הכירו בשימוש האכזרי בשיפא", בעיתון מקור ראשון, 21 בנובמבר 2023
  77. ^ https://www.emro.who.int/media/news/attacks-on-health-care-in-gaza-strip-unacceptable-says-who.html
  78. ^ https://www.emro.who.int/media/news/who-appalled-by-latest-attack-on-indonesian-hospital-in-gaza.html


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ארגון_הבריאות_העולמי&oldid=39928305"