נחשולים
נַחְשׁוֹלִים הוא קיבוץ באזור הצפון ליד זכרון יעקב השייך למועצה אזורית חוף הכרמל.
 | |
| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | חיפה |
| מועצה אזורית | חוף הכרמל |
| גובה ממוצע[1] | 5 מטר |
| תאריך ייסוד | 1948 |
| תנועה מיישבת | התנועה הקיבוצית |
| סוג יישוב | קיבוץ |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2023[1] | |
| - אוכלוסייה | 719 תושבים |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | 2.1% בשנה |
(למפת הכרמל רגילה)   נחשולים  | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[2] |
8 מתוך 10 |
היסטוריה
עריכההיישוב הוקם ב-ז' סיוון תש"ח 14 ביוני שנת 1948[3] על ידי עולים מטורקיה ועל ידי ילידי הארץ מדרום לאדמותיו של הכפר הערבי טנטורה, שתושביו ברחו אל פוריידיס בעקבות קרב שהתקיים בכפר במהלך מלחמת העצמאות. שמו של היישוב (נחשול) מסמל את רצון המתיישבים לעסוק בדיג.
ניסיונות קודמים להתיישבות יהודית באזור זה, החלו בשנת 1891, אז הקים הברון רוטשילד בכפר הערבי טנטורה את "המזגגה" - מפעל לייצור בקבוקי זכוכית עבור יינות כרמל מזרחי, שנוהל על ידי מאיר דיזנגוף. המפעל סבל מקשיים טכניים, בגלל אי התאמה בין תהליך היצור שיובא מצרפת, לחול המקומי ששימש את המפעל ועל כן המפעל נסגר לאחר פחות מ-5 שנים והיהודים עזבו את המקום. המבנה היה נטוש במשך 85 שנה; לאחר עריכת הסקרים התת-ימיים באזור והחפירות היבשתיות בתל דור, הוחלט להקים במבנה מוזיאון לארכאולוגיה (1980). כיום הוא מרכז מוזיאון המזגגה ממצאים מהחפירות בתל, ומתעשיית הזכוכית במקום: שברי בקבוקים, חלקי רעפים, לבני תנורים, רעפים ועששיות נפט.
ניסיון שני להחיות את היישוב העתיק במקום עשתה ועדת המים של היישוב בארץ ישראל בשנת 1920, שוב בעזרת משפחת רוטשילד. ב-1920 עלתה התיישבות עברית להקמת כפר דיג עברי ראשון. הייתה זו תפיסה חדשה ל"כיבוש הים" מלבד "כיבוש האדמה" של המפעל הציוני. ג'יימס דה רוטשילד מסר זיכיון על 200 דונם במקום, לידי חברו מהגדודים העבריים יו"ר ועדת המים ד"ר מאיר גורביץ, על מנת שזה יוכל ליישב במקום 'קבוצת דיג' של סובוטניקים מאסטרחן. יישובם היה חלק מתוכנית רחבה ליישב כפרי דיג לאורך חופי ארץ ישראל ליד נמלי הים העתיקים לנצלם ולהרחיבם למעגני דיג. הברירה הייתה לקרוא לסובוטניקים ואף לגיירם ובלבד שניתן יהיה ללמד את העברים להתפרנס מענף הדיג בארץ ישראל להתבססותם ולפתוח הכלכלי של היישוב בארץ.
לאחר קום המדינה, בחודש יוני 1948, הוקם היישוב הנוכחי, לאחר שתושבי הכפר הערבי טנטורה גורשו או עזבו לפוריידיס. ההיסטוריון בני מוריס מצא לנכון להדגיש את העובדה שיישוב יהודים בכפר - בו לטענתו ביצעו לוחמי חטיבת אלכסנדרוני פשעי מלחמה - נעשה במהירות שיא של שישה ימים בלבד.[4]
תושביו הראשונים היו עולים מטורקיה ששירתו בפלמ"ח, משרתי פלמ"ח נוספים שהיו ותיקים בארץ, וניצולי השואה מפולין ששהו במחנות מעבר בקפריסין ועלו לישראל. בית המוכתר של הכפר שימש כחדר האוכל בקיבוץ. עד שנות ה-60 נהרסו מרבית בתי הכפר הערבי ששימשו את התושבים, ונבנו במקומם בתים חדשים.
פעילות כיום
עריכהמשנת 2000 הקיבוץ מופרט, ומתקיים כיישוב קהילתי עם שכונת הרחבה גדולה. כחלק מתהליך ההפרטה, קמו בתחומי היישוב עסקים פרטיים של חבריו כדוגמת מתפרה, מוסך, קונדיטוריה, בית קפה, משרד אדריכלות בנין, חברת שרטוט, מסגריה, דיר כבשים, סטודיו מסחרי לציור ומועדון צלילה. הקיבוץ מפעיל בשטחו בית מלון הכולל חדרי הארחה וכן מלון בוטיק עם בריכות פרטיות בחלק מהחדרים. בנוסף, ממשיכים חלק מתושבי הקיבוץ לעסוק בחקלאות, ומגדלים בננות, אבוקדו, כותנה, ודגים בבריכות דגים. כן פועל בקיבוץ מפעל פלסטיק.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של נחשולים- נחשולים באתר ההתיישבות הכפרית
- אתר מוזיאון המזגגה
- דורון קופרשטין, כמו שאז ביוון: סופ"ש בקיבוץ נחשולים, באתר ynet, 7 במאי 2014
נחשולים (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוגוסט 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2021
- ^ ד"ר זאב וילנאי, "אנציקלופדיה לידיעת הארץ", הוצאת ידיעות אחרונות, על ידי "קריית ספר בע"מ", תשט"ז, 1968, כרך ג', עמוד 916
- ^ בני מוריס, מדיר יאסין עד קמפ דיוויד: מאמרים אישיים, פוליטיים והיסטוריים, עם עובד, 2018, אופקים, עמ' 91-92