ים סוף

ים סוף
הים האדום
اَلْبَحْرُ الْأَحْمَر
	תמונה טופוגרפית של ים סוף
	תמונה טופוגרפית של ים סוף
מידע כללי
על שם	אדום
מיקום	בין חצי האי ערב ממזרח ואפריקה ממערב
סוג	ים בין-יבשתי
ים של	האוקיינוס ההודי ומחובר בזכות מיצרי באב אל-מנדב
מידות
שטח	438,000 קמ"ר
נפח	233,000 קמ"ק
גובה	0 מטר מעל לפני הים
אורך מרבי	2,250 ק"מ
רוחב מרבי	355 ק"מ
רוחב ממוצע	355 ק"מ
עומק מרבי	2,211 מטר
‏עומק ממוצע	490 מטר
מידע נוסף
מליחות	4.2%
נהר מזין	Barka River, נחל גשרון, נחל שלמה, נחל רודד, Wadi Laba River, Wadi Watir, נחל שחמון, נחל גרעינית, Aligide River, נחל גרוף, Comaile River, Fah River, Wokiro River
מדינות באגן הניקוז	ישראל; מצרים; סודאן; אריתריאה; סומליה; אתיופיה (בעבר); ג'יבוטי; תימן; ערב הסעודית; ירדן
מפרצים	מפרץ אילת, מפרץ סואץ
ערים	אילת, עקבה, שארם א-שייח', ג'דה, פורט סודאן, אסאב, דהב, נואיבה, סואץ, אל-חודיידה, ת'ול, מאסאווה, חקל, ע'רדקה דובא, ינבוע ואומלוג'
איים	שדואן סנפיר (אי) טיראן (אי) אי האלמוגים ג'בל א-טייר האי רקווין ועוד
חצי-איים	חצי האי סיני, חצי האי ערב
קואורדינטות	22°00′00″N 38°00′00″E / 22.00000°N 38.00000°E
	מפת הים האדום

ערך זה עוסק בים שהוא שלוחה של האוקיינוס ההודי. אם התכוונתם לים מקראי המוזכר בתיאור יציאת מצרים, ראו ים סוף (אתר מקראי).

ים סוּף, המכונה גם הַיָּם הָאָדוֹם (בערבית: اَلْبَحْرُ الْأَحْمَر; תעתיק מדויק: אַלְבַּחְר אלְאַחְמַר), הוא ים בין-יבשתי המהווה שלוחה של האוקיינוס ההודי. הוא מחובר באופן מלאכותי לים התיכון באמצעות תעלת סואץ, ולחופיו שוכנות המדינות ג'יבוטי, אריתריאה, סודאן, סומליה, מצרים, ישראל, ירדן, ערב הסעודית ותימן.

פירוש השם

מקור השם העברי "ים סוף" בסיפור קריעת ים סוף המופיע בספר שמות ומציג את ים סוף המקראי שאותו חצו בני ישראל ביציאת מצרים.

ברוב הלשונות, וגם בלשון העברית, הים מכונה "הים האדום", והוא אחד מארבעה ימים הנקראים על שם צבעים, מסיבות שונות, כשהאחרים הם הים השחור, הים הלבן, והים הצהוב. קיימות תאוריות שונות בנוגע למקורו של השם העתיק. הים נקרא לראשונה "אדום" בשמו ביוונית (Ερυθρά Θάλασσα). שם זה התגלגל גם ללטינית (Mare Rubrum) ולערבית (البحر الأحمر). תאוריה אחת היא שהשם ניתן לו על שם הבקטריות מסוג Trichodesmium erythraeum המוסיפות גוון אדמדם למימיו, או עקב אדמומיות המים הנובעת מהשתקפות ההרים האדמדמים שממזרח לו בירדן ובערב הסעודית. קיימת גם סברה שהשם נובע מכך שהצבע האדום מסמל את כיוון דרום, להבדיל מן הים השחור שמסמל את כיוון צפון, וכן קיימת אפשרות שמקור השם היווני הוא בתרגום שמם של הרי אדום. הראשון שהתייחס למקור שמו של הים האדום היה אגאתרכידס בחיבורו "אודות הים האריתראי". ספר זה, שנכתב בסוף המאה ה-2 לפנה"ס, הוא גם אחד התיאורים המוקדמים של אזור זה.

ישנו הסבר עממי הגורס שהצלבנים שהפליגו בים למטרות מסחר כינו את הים בלטינית – "The Reed Sea" (ים הסוף באנגלית), בשל מסחר בסוף, בשל הסוף אשר גדל שם בעבר בכמות גדולה ליד מקורות מים או כתרגום ל"ים סוף" המקראי. במהלך השנים התגלגל השם וקיבל את שמו "The Red Sea", (אדום באנגלית) מה שהפך לשמו "הים האדום". ככל הנראה מדובר באטימולוגיה עממית בלבד, שכן שם זה היה בשימוש כבר בעת העתיקה עוד לפני התפתחות השפה האנגלית.

גאוגרפיה וגאולוגיה

ים סוף מחובר בקצהו הדרומי לאוקיינוס ההודי דרך מצר באב אל-מנדב, ובקצהו הצפוני הוא מתפצל לשלוחה מזרחית – מפרץ אילת, הידוע כ"מפרץ עקבה" במרבית הלשונות, ולשלוחה מערבית – מפרץ סואץ, הנמצאות משני צידיו של חצי האי סיני. אורכו של הים הוא כ-1,900 קילומטר ורוחבו המקסימלי הוא כ-300 קילומטר. עומקו הממוצע כ-500 מטר ועומקו המקסימלי כ-2,500 מטר. לים מדפי יבשה רחבים הידועים במושבות האלמוגים שבהם, וביצורים הימיים הרבים השוכנים לאורכם. טמפרטורת פני המים שלו נעה בתחום צר יחסית של 20–30 מעלות צלזיוס לאורך השנה. הראות מתחת לפני המים טובה מאוד, ולעיתים אף ניתן לראות לטווח של 200 מטר. ים סוף הוא המלוח ביותר מבין הימים הפתוחים.

מבחינה גאולוגית ים סוף מהווה חלק מהשבר הסורי אפריקני והוא נוצר מהשבר שהפריד בין אפריקה לחצי האי ערב, שהחל להיווצר לפני כ-30 מיליון שנה, תקופה קצרה למדי בקנה מידה גאולוגי. הים עדיין מתרחב והמודלים הגאוגרפיים חוזים כי בבוא העת הוא יהפוך לאוקיינוס. בים נמצאים מספר איים געשיים, רובם רדומים, אך ב-30 בספטמבר 2007 התפרץ הר הגעש שבאי ג'בל א-טייר.

ים סוף מוקף מכל צידיו במדבריות, והוא הים היחיד בעולם ששום נהר איתן, או נחל איתן, אינו נשפך אליו.

המערכת האקולוגית

פזיות ים סוף בסמוך לחופי מצרים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ערך מורחב – החי במפרץ אילת

ים סוף הוא מערכת אקולוגית עשירה ומגוונת – יותר מ-1,200 מיני דגים תועדו בו ועשרה אחוזים מתוכם הם מינים אנדמיים. אחת הסיבות למגוון המינים היא שוניות האלמוגים הנפרשות לאורך אלפי קילומטרים. נוסף לכך, קיימת נדידת מינים אליו מהאוקיינוס ההודי, ונדידה ממנו אל הים התיכון מאז שנחפרה תעלת סואץ, ידועה בשם הגירה לספסית. בישראל עיקר המגוון הביולוגי של המפרץ משומר בשמורת חוף האלמוגים.

חשיבות כלכלית

לים סוף הייתה חשיבות כלכלית מועטה עד לפתיחתה של תעלת סואץ, אך מאז הוא משמש כנתיב השיט הקצר ביותר מאירופה, דרך תעלת סואץ, לנמלי המזרח באסיה, באוסטרליה ובמזרח אפריקה, למעט תקופות בהן התעלה נסגרה. לירדן, סודאן ואריתריאה ים סוף הוא נתיב השיט היחידי, ולישראל ולעוד מדינות הוא נתיב שיט חשוב מנמל אילת. חשיבותו של מפרץ אילת לישראל פחתה עם פתיחת תעלת סואץ למעבר חופשי של כלי שיט ישראליים, מאחר שחלק גדול מהתעבורה הימית מגיעה לישראל דרך מפרץ סואץ ותעלת סואץ.

בעקבות מלחמת האזרחים בסומליה גברה התופעה של השוד הימי בים סוף. כמענה לכך ולאיום הנשקף מהמורדים החות'ים, הקימה מצרים בסמוך לאתר ברניקי טרוגלודיטיקה את בסיס חיל הים "בַּרניס" (ברניקי בשפת המקום)^[1].

תיירות

ים סוף מהווה מוקד חשוב לתיירות מרחבי העולם. מזג האוויר הנוח בעונת החורף, החופים היפים, הים הצלול ואתרי הצלילה המרהיבים לחופי סיני, מצרים, וסודאן הופכים את חופי ים סוף ליעד תיירות מבוקש. ראס מוחמד והחור הכחול בסיני, ידועים כאתרי צלילה מהמרהיבים בעולם. מאז הסכם השלום בין ישראל למצרים פיתחה מצרים מאוד את התיירות לאורך חופי ים סוף, ובמיוחד בסיני, ובנתה עשרות אתרי תיירות ומאות מלונות וכפרי נופש. תיירות זו נפגעה קשות מאז המהפכה של 2011 במצרים, עם עלייה חדה בתקריות טרור מצד ארגונים אסלאמיים קיצוניים בסיני.

בין היישובים לחופי ים סוף ניתן לציין את אילת, עקבה, שארם א-שייח', ג'דה, פורט סודאן, אסאב, דהב, נואיבה, סואץ, אל-חודיידה, מוח'א, מאסאווה, והורגאדה.

ערב הסעודית

נמלה העיקרי של ערב הסעודית, ג'דה, נמצא לחוף ים סוף.

בשנת 2016 החלו מצרים וערב הסעודית לבחון פרויקט ענק להקמת גשר מעל ים סוף במימון סעודי, מה שיאפשר מעבר סחורות ישיר של המדינות וקירוב שווקים בחצי האי ערב לאירופה^[2].

ישראל

מזה זמן מה גורמים פרטיים וממשלתיים בישראל שואפים להקים את תעלת הימים. לפי חזון שהתייחס אליו איש העסקים, יצחק תשובה באוקטובר 2016, מים מותפלים שיגיעו דרך תעלת הימים מים סוף יוכלו לשמש להקמת "כנרת קטנה" בנגב וסביבה יאוכלסו בתי מלון ותושבי קבע^[3]. בהתייחס לתרומת תעלת הימים למשק המים בישראל מדגיש פרופ' סמיט, מהפקולטה להנדסה כימית בטכניון, כי תהיה לתעלת הימים תרומה מקומית לתושבי הערבה עם המים המותפלים שצפויים להגיע לאזור, אם כי לא מדובר בתרומה משמעותית לכלל משק המים בישראל.