אינוקנטיוס השלושה עשר
 | |||||
| אינוקנטיוס השלושה עשר | |||||
| לידה |
13 במאי 1655 פולי, לאציו, מדינת האפיפיור  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
7 במרץ 1724 (בגיל 68) רומא, מדינת האפיפיור | ||||
| שם מלא | מיכלאנג'לו דה קונטי | ||||
| שם לידה |
Michelangelo Conti  | ||||
| מקום קבורה | בזיליקת פטרוס הקדוש, רומא | ||||
| השכלה | |||||
| דת |
הכנסייה הקתולית | ||||
| |||||
  | |||||
אינוקנטיוס השלושה עשר (בלטינית: Innocentius XIII; 13 במאי 1655 – 7 במרץ 1724, נולד בשם מיכלאנג'לו דה קונטי) היה אפיפיור מ-8 במאי 1721 ועד מותו. שם לו למטרה לחולל רפורמות בהנהגת הכנסייה הקתולית, ובפרט נלחם בנפוטיזם שהיה נוהג שהשחית את מנהל מדינת האפיפיור וכלל חלוקת כיבודים, תארים ונחלות לקרובי משפחתו של האפיפיור המכהן. האפיפיור האחרון שנקרא בשם "אינוקנטיוס".
לפני היותו לאפיפיור
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בפולי שבלאציו למשפחת אצולת בעלי האדמות דה קונטי (dei Conti). אביו היה קרלו השני, דוכס פולי. משפחה זו העמידה שמונה אפיפיורים נוספים ובהם אינוקנטיוס השלישי, גרגוריוס התשיעי ואלכסנדר הרביעי.
הוא למד באנקונה ולאחר מכן בקולג' הישועי ברומא ובספיאנצה – אוניברסיטת רומא. בנוסף ללימודי הסמכה לכהונה התמחה במשפט קאנוני ומשפט אזרחי. ב-26 ביוני 1695 מונה על ידי אינוקנטיוס השנים עשר לארכיבישוף טרסוס (תואר בלבד, ללא סמכויות כנסייתיות) ונונציו לשווייץ. בין השנים 1697 ל-1710 הועבר לכהן כנונציו לפורטוגל. ב-7 ביוני 1706 הועלה לדרגת קרדינל. ב-1709 מונה לארכיבישוף אוזימו וב-1712 לארכיבישוף ויטרבו וטוסקנלה, כן כיהן בתפקיד מזכיר אוצר הקרדינלים בקוריה הרומאית. ב-1719 התפטר מתפקידיו בשל מחלה.
אפיפיורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר מותו של קלמנס האחד עשר התכנסה קונקלווה, שנקרעה בין תומכי בית בורבון (נציגיו של לואי החמישה עשר, מלך צרפת ופליפה החמישי, מלך ספרד) לבין תומכי קרל השישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. הקונקלווה, שנפתחה ב-31 במרץ הייתה סוערת ולא הצליחה להגיע להכרעה במשך למעלה מחודש ימים. לבסוף זכה דה קונטי, שהוצע על ידי סיעת בית בורבון, ל-54 מתוך 55 קולות ונבחר לאפיפיור ב-8 במאי בעיקר בזכות ההכרה בתכונותיו כלמדן מעמיק של החוק הכנסייתי, אדיקותו הדתית ואופיו המפשר. הוא נטל לעצמו את השם אינוקנטיוס השלושה עשר לזכר בן משפחתו, אינוקנטיוס השלישי.
בתקופתו המשיכה המחלוקת על הטקסים הסיניים, שהחלה בימי קודמו והוא אסר על פעילות המיסיונרים הישועים בסין. בתקופתו התכנסו שתי קונסיסטוריות והוא מינה שלושה קרדינלים חדשים בלבד. שלושה אישים הועלו על ידי לדרגת מבורך, יאן מנפומוק, דלמציו מונר ואנדראה דה קונטי ואיזידורוס מסביליה הוכרז על ידו לדוקטור של הכנסייה.
מבחינה מדינית הבטיח האפיפיור סיוע לונציה ולמלטה במאבקן נגד האימפריה העות'מאנית. באנגליה תמך בטענתו של ג'יימס פרנסיס אדוארד סטיוארט לכתר, והלה שהה ברומא תחת חסותו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך באנציקלופדיה הקתולית
- דף מידע
- "כתר משולש" על האפיפיור אינוקנטיוס השלושה עשר
- אינוקנטיוס השלושה עשר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- אינוקנטיוס השלושה עשר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
| הקודם: קלמנס האחד עשר |
אפיפיור (רשימת האפיפיורים) |
הבא: בנדיקטוס השלושה עשר |