אל נלך כצאן לטבח!
אל ניתן שיובילנו כצאן לטבח!
|
|---|
|
נוער יהודי, אל תיתן אמון במוליכים אותך שולל. משמונים אלף יהודים שב"ירושלים דליטא" [=וילנה] שרדו אך עשרים אלף. לעינינו קרעו מאתנו את הורינו, אחינו, ואחיותינו. |
"אל נלך כצאן לטבח!" (במקור ביידיש: לאָמיר ניט גיין ווי שאָף צו דער שחיטה) הוא כרוז שפורסם על ידי אבא קובנר בליל השנה החדשה 1942 (31 בדצמבר 1941 – 1 בינואר 1942) בגטו וילנה לקריאה למרד יהודי בשואה.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר מבצע ברברוסה, פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות ביוני 1941, האיינזצגרופן החלו בהוצאה להורג של יהודים. אחד המקומות הראשונים שבהם התבצע רצח המוני של יהודים, ביולי-אוגוסט 1941, היה פונאר - שטח מיוער במרחק של כעשרה ק"מ מווילנה. 40,000 מ-70,000 היהודים של וילנה נטבחו בתוך מספר חודשים ונטמנו בקברי אחים ענקיים (העדויות על כך הגיעו לאנשי הגטו מאלה שניצלו בזכות החטאת הכדורים). פרנסי הגטו ניסו ככל יכולתם להסתיר את המידע מההמונים, להרגיע את הרוחות ולפקפק באמיתותם של סיפורי הניצולים.
הכרוז
[עריכת קוד מקור | עריכה]בליל השנה החדשה 1942 התכנסו במטבח ברחוב סְטְרָשוּן 2 כ-150 מחברי תנועות הנוער החלוציות. במהלך האספה הוקרא ביידיש ובעברית כרוז שחיבר אבא קובנר, והושמעו דעות בדבר האחריות הקולקטיבית והתוצאות שעלולות להיות להפעלת נשק ולהחזקתו. חלק טענו כי ייתכן שיהודי הגטו לא יתנו גיבוי למורדים, וזאת משום שיראו בהם כאלה המאיצים את הקץ וסיבה לשואה המתקרבת. למרות כל הלבטים, התקבלו לבסוף דבריו של אבא קובנר.
המשפט הבולט בכרוז הוא ”אל נלך כצאן לטבח!” שמהדהד לביטוי המקראי "כצאן לטבח" המתאר המון של אנשים שמובלים למותם ללא התנגדות.
השפעת הכרוז
[עריכת קוד מקור | עריכה]הארגון הלוחם הראשון שנוסד בגטאות מזרח אירופה (ב-21 בינואר 1942) היה ארגון הפרטיזנים המאוחד (פֿ-פ-אָ), שהוקם בגטו וילנה לאחר קריאתו המפורסמת של אבא קובנר. הארגון צירף אל שורותיו את חברי כל הפלגים, כהוכחה שהכול החליטו להתאחד לצורך התנגדות מזוינת להשמדה. הייתה זו החלטה שמשמעה מאבק על החיים ושמירת הכבוד הלאומי בתוך הגטו לנוכח כוונות חיסולו. אבא קובנר היה למפקדו השני של הארגון, לאחר שהמפקד הראשון, חבר המפלגה הקומוניסטית יצחק ויטנברג, נפל בידי הנאצים ביולי 1943.
דבריו של קובנר הופצו בקרב חברי התנועה ויהודי הגטו ככרוז, שהועבר בהמשך על ידי שליחים לגטאות אחרים. הייתה זו הפעם הראשונה בה הוצגו בפומבי מעשי האיינזצגרופן כחלק מתוכנית השמדה של כל יהדות אירופה. ואכן, שלושה שבועות לאחר מכן התכנסה בברלין ועידת ואנזה בה הוחלט על דרך ביצועו של הפתרון הסופי - תוכנית השמדתם של יהודי אירופה.
הכרוז זכה להדים, ורעיון המרד - התנגדות מזוינת להשמדה התקבל, הקריאה "לא נוּבַל כצאן לטבח!" הייתה לסיסמה שהתנוססה בכְרוּזים רבים שקראו להתנגדות יהודית נגד הכובש הנאצי.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
