(Translated by https://www.hiragana.jp/)
בואינג 737 הדור הבא – ויקיפדיה לדלג לתוכן

בואינג 737 הדור הבא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בואינג 737 הדור הבא
Boeing 737 Next Generation
מטוס בואינג 737-800 הדור הבא של אל על
מטוס בואינג 737-800 הדור הבא של אל על
מאפיינים כלליים
סוג מטוס נוסעים צר-גוף
ארץ ייצור ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
יצרן בואינג
טיסת בכורה 9 בפברואר 1997
תקופת שירות דצמבר 1997 – הווה (כ־26 שנים)
יחידות שיוצרו 7,111 (נכון ליולי 2024)
משתמש ראשי
דגמים 600/700/800/900
הנעה 
CFM International CFM56 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בואינג 737 הדור הבא (באנגלית: Boeing 737 Next Generation, ידוע גם בשם 737NG) הוא השם שניתן לדגמים 600/700/800/900 של מטוס הנוסעים בואינג 737. זהו הדור השלישי של מטוס בואינג 737, והוא בא לאחר סדרת דגמי בואינג 737 קלאסי (300/400/500). בואינג 737 הדור הבא הם מטוסי סילון צרי גוף אשר נועדו לטווח קצר עד בינוני. ייצור סדרת הדור הבא החל בשנת 1996 על ידי חטיבת בואינג מטוסים מסחריים של חברת בואינג. הסדרה כוללת ארבעה דגמים שונים בהם בין 110 ל-210 מושבי הנוסעים.

נכון לחודש יולי 2024, הוזמנו סך הכל 7,124 מטוסי בואינג הדור הבא, מהם נמסרו ללקוחות 7,111 מטוסים. שאר ההזמנות הן לדגמי 800A ו-800 בגרסת נוסעים ובגרסת מטוס מנהלים (BBJ) ודגם 900ER לטווח מוגדל. התחרות העיקרית לסדרת 737NG היא עם סדרת איירבוס A320.

בואינג הפסיקה להרכיב מטוסי 737NG בשנת 2019 וביצעה את המשלוחים האחרונים בינואר 2020.  ה-737NG הוחלף על ידי הדור הרביעי של סדרת MAX, שמסירתם ללקוחות החלה בשנת 2017.

עיצוב ופיתוח

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שאחד הלקוחות הבולטים והקבועים של בואינג, יונייטד איירליינס, קנה מטוס נוסעים מדגם איירבוס A320 של החברה המתחרה, החלה בואינג לעדכן את מטוסה האיטי יותר, וקצר הטווח, 737-400 בסדרת קלאסי, למטוס יעיל יותר, וגדול יותר 737–800 הדור הבא.[1] בעוד שמטוסי איירבוס A320 מבוססים על טכנולוגיית טוס-על-חוט המתקדמת יותר טכנולוגית, ב-1991 יזמה בואינג פיתוח סדרה מעודכנת של מטוסיה.[2] לאחר קבלת דרישות וציפיות לסדרה החדשה מלקוחות פוטנציאליים, ב-17 בנובמבר 1993 הכריזה החברה על התוכנית לפיתוח סדרת 737 הדור הבא (NG).[3] בסדרת 737NG נכללו דגמי 600, 700, 800 ו-900, והיא מהווה את השדרוג המשמעותי ביותר שבוצע לבואינג 737 מאז תחילת יצורו. ביצועי המטוסים בסדרת 737NG הם של מטוס נוסעים חדש, אבל נשמרו קווי דמיון במבנה ובעיצוב לדורות הקודמים של בואינג 737. צורת הכנף שונתה שטח הכנף גדל ב-25% והיא התארכה עד 4.88 מ', דבר אשר הגדיל את סך קיבולת דלק במטוסי הדור הבא עד 30%. דגמי הדור הבא שקטים יותר, והותקנו בהם מנועים יעילים יותר מדגם CFM56-7B.[4] שיפורים אלה תרמו להגדלת הטווח של סדרת הדור הבא עד 900 מיל ימי, המאפשר שימוש במטוסי סדרה זו לטיסות בין יבשתיות. טיסות המבחן בסדרת הדור הבא התבצעו ב-10 מטוסים: שלושה מדגם 600, ארבעה מדגם 700 ושלושה מדגם 800.

פנים המטוס

[עריכת קוד מקור | עריכה]
תא הנוסעים במטוס 737-800 של חברת דלתא איירליינס

בתא הנוסעים של ה-737 בסדרת הדור הבא הוכנסו שיפורים לעיצוב שהיה נהוג בסדרת 737 קלאסי ובמטוסי בואינג 200–757, זאת על ידי שילוב של מאפיינים ממטוסי בואינג 777. תאי החפצים מעל כיסאות הנוסעים עוגלו והוגדלו וגם לוחות תקרת תא הנוסעים עוגלו. עיצוב תא הנוסעים של סדרת הדור הבא אומצה גם לדגם בואינג 300–757, ולאחר מכן הפכה לאפשרות שלקוח יכול להזמינה גם בדגם בואינג 200–757.

בשנת 2010, עודכן עיצוב הפנים של סדרת 737 הדור הבא באופן דומה לזה של מטוס בואינג 787. העיצוב החדש כונה בשם "עיצוב שמיים של בואינג" (Boeing Sky Interior - BSI), ובו תאי חפצים הנפתחים על ציר (לראשונה במטוסי בואינג צרי גוף) ומאפשרים קיבולת גדולה יותר, לוחות צד בעיצוב חדש, מסכים אישיים לנוסעים, ותאורת LED בצבעים יוצרי אווירה. בואינג הציעה את עיצוב BSI גם למטוסים הדור הבא שיוצרו עם העיצוב הישן.[5] בואינג החלל של פחי לשאת ב-50% יותר מאשר הציר פחים, המאפשר 737 להחזיק 174 תיקי נשיאה.[6]

ייצור ובדיקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטוס הראשון בסדרת הדור הבא שייצורו הושלם היה מדגם 700, והוא יצא מהמפעל ב-8 בדצמבר 1996. מטוס הזה היה המטוס ה-2843 מבין מטוסי בואינג 737 וטיסת הבכורה בו הייתה ב-9 בפברואר 1997. אב הטיפוס של דגם 800 יצא את המפעל ב-30 ביוני 1997 וטס לראשונה ב-31 ביולי 1997. הקטן מבין דגמי סדרת הדור הבא, בואינג 600–737, זהה בגודלו לבואינג 500–737, טס לראשונה ב-22 בינואר 1998; הסמכת רשות התעופה הפדרלית לדגם זה הוענקה ב-18 באוגוסט 1998.[7]

בואינג הגבירה את קצב הייצור של מטוסי ה-737 הייצור מ-13 במאי ל-35 בינואר 2012, ל-38 בחודש בשנת 2013, ול-42 בחודש ב-2014, 47 לחודש ב-2017 ועם תכנון של 52 מטוסים בחודש בשנת 2018.[8][9][10]

מטוס בואינג 737 מיוצר במפעל בואינג, סמוך לסיאטל במדינת וושינגטון, תוך 10 ימים, חצי מזמן הייצור למטוס מדגם זה לפני שנים ספורות. גוף המתכת של המטוס, הריק מכל התקנה, מגיע למפעל בסיאטל מויצ'יטה, בקנזס, ומוכנס למפעל ביום הראשון. ביום השני מותקן החיווט החשמלי וביום השלישי מותקנות המערכות ההידראוליות. ביום 4 גוף המטוס מונף באוויר ומסובב בזווית של 90 מעלות כדי לחבר אליו את הכנפיים בתהליך האורך שש שעות, במקביל מותקנים גם כני הנסע. המטוס שוב מונף ומסובב ב-90 מעלות להמשך פס הייצור. תהליך ההרכבה הסופי מתחיל ביום השישי בהתקנת מושבי הנוסעים, המטבחים, שירותים ותאי החפצים. מנועי המטוס מחוברים לכנפיים ביום השמיני. ביום העשירי מוצא המטוס מבניין המפעל לצורך טיסות מבחן.[11]

התפתחויות נוספות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בואינג 737–800 של חברת ריינאייר בהמראה

בשנת 2004 הציעה חברת בואינג גרסת 737 הדור הבא המיועד לשדות תעופה תעופה עם מסלול טיסה קצר וזאת במענה לצרכיה של חברת התעופה גול, המפעילה טיסות רבות משדות תעופה קטנים יותר. בגרסה זו שופרו ביצועי המטוס בהמראה ונחיתה. חבילה שיפורים זו ניתנת בהזמנה מיוחדת ללקוחות דגמי 737NG וכלולה באופן סטנדרטי בדגם 737–900ER.

ביולי 2008 הציעה בואינג ללקוחותיה בלמים חדשים מפחמן למטוסי הדור הבא. אלה נועדו להחליף הבלמים הבנויים מפלדה והפחיתו את משקלו הכולל של המטוס ב-250 עד 320 ק"ג, בהתאם לדגם בלמי פלדה שהותקנו במטוס עד לאותה עת. הפחתת משקל מטוס בואינג 737–800 ב-320 ק"ג הביאה לחסכון דלק של 0.5%.[12] חברת דלתא איירליינס הייתה הראשונה לקבל בלמים חדשים אלה בסוף יולי 2008.[13]

ב-21 באוגוסט 2006, פרסם ערוץ החדשות הבריטי סקיי ניוז כי מטוסי בואינג 737 הדור הבא אשר יוצרו בין השנים 1994 ועד 2002 הכילו חלקים פגומים. בידיעה נטען כי בחלקים שונים של שלדת המטוס נמצאו פגמים על ידי עובדי בואינג אולם החברה סירבה לנקוט פעולה כלשהי. בואינג טענה בתגובה כי הטענות "חסרות ערך".[14] אולם תחקיר שנמשך כשנה על ידי רשת אל-ג'זירה, בשנת 2010, העלה שאלות באשר לבטיחות של כמה חלקים מבניים במטוסי בואינג 737.[15]

מטוסי נוסעים מסדרת 737 הדור הבא, אשר יוצרו בשנים הראשונות לסדרה זו, נמכרים על ידי חברות התעופה ועוברים הסבה למטוסי מטען, זאת בזכות עלויות תפעול נמוכות, שלדה חזקה וזמינות של טייסים מוסמכים. בשנת 2017 החלה התעשייה האווירית להסב מטוסי 737 הדור הבא למטוסי מטען.

גרסאות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

737-600

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מטוס 600–737 של חברת וסט ג'ט

מטוס בואינג 600–737 הוא ממשיכו הישיר של דגם בואינג 500–737 והוא מתחרה עם איירבוס A318. בואינג 600–737 לא כולל כנפונים כאופציה.[16] הלקוח הראשון שרכש את דגם 737-600 היה חברת סקנדינביאן איירליינס (SAS) ב-1995. המטוס הראשון נמסר לחברה ב-18 בספטמבר 1998. בואינג ייצרה סך הכל 69 מטוסי 600–737, המטוס האחרון שיוצר מדגם זה נמסר לחברת וסט ג' ט בשנת 2006.

בסוף שנת 2012, בואינג הסירה את דגם 600–737 מרשימת המחירים של כלי טיס בייצורה.[17]

737-700

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מטוס 700–737 של חברת סאות'ווסט איירליינס

בואינג 700–737 היה הדגם הראשון של סדרת הדור הבא. לקוח ההשקה לדגם זה היה חברת סאות'ווסט איירליינס, אשר הזמינה דגם זה בנובמבר 1993. דגם זה מבוסס על בואינג 737-300, ונכנס לשירות ב-1998.[18] הוא החליף את בואינג 300–737 בדגמים שהציעה בואינג ללקוחותיה והיווה מתחרה ישיר לאיירבוס A319. מטוס טיפוסי מדגם זה מכיל 137 מושבי נוסעים בשתי מחלקות, או 149 במחלקת תיירים בלבד. הלקוח העיקרי של בואינג 700–737 היא חברת סאות'ווסט איירליינס.

מטוסים בגרסת 737-700C ניתן להסב למטוסי מטען על ידי הסרת המושבים. במטוסי גרסה זו הותקנה דלת מטען גדולה בצד שמאל של המטוס. צי ארצות הברית היה הלקוח הראשון של גרסת 737-700C וכינויו הצבאי הוא C-40 קליפר.[19]

737-700ER

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מטוס 700–737ER BBJ של חברת אול ניפון איירווייז

בואינג השיקה את גרסת 737-700ER (גרסה עם טווח מוגדל) ב-31 בינואר 2006.[20] אול ניפון איירווייז הייתה הלקוח הראשון לגרסה זו וקיבלה את הראשון מתוך הזמנה של חמישה מטוסי בואינג 737-700ER ב-16 בפברואר 2007. מטוס 700–737ER הוא המטוס העיקרי למטוס העסקים של בואינג BBJ1. בגרסה לטווח מוגדל נעשה שילוב של גוף מטוס בואינג 700–737 עם כנפיים וכני נסע של 737–800. טווח המטוס הוא 5,510 מיל ימי (10,200 ק"מ) עם 126 מושבי הנוסעים בשתי מחלקות.[21] בואינג 700–737ER הוא מתחרה ישיר של איירבוס A319LR. בואינג 700–737ER הוא בעל טווח טיסה השני באורכו בין מטוסי 737 לאחר BBJ2. 

חברת אול ניפון איירווייז הפעילה גרסה זו בשירות יומי בין טוקיו ומומבאי בגרסת מושבי עסקים בלבד. נכון לנובמבר 2017 נמסרו ללקוחות 1,126 מטוסי מדגם בואינג 700–737, 119 מטוסים מדגם BBJ (עסקים בלבד), 20 מטוסי בואינג 700–737C ו-14 מטוסי -700W מטוסים.

737-800

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מטוס בואינג 737–800 של אמריקן איירליינס 737-800 ממריא מנמל התעופה הבינלאומי של לוס אנג'לס

בואינג 737–800 הוא גרסה ארוכה יותר של 700–737. הוא החליף את דגם 737-400. מטוס זה גם מילא את הפער שהותירה ההחלטה להפסיק את ייצור דגמי מקדונל דאגלס MD-80 ו - MD-90 לאחר מיזוגה של חברת מקדונל דאגלס בחברת בואינג. בחברות תעופה החליף דגם בואינג 737–800 את דגם בואינג 200–727 שהיה בשימוש עד אותה עת.

במטוס טיפוסי מדגם 737–800 יש 162 מושבי נוסעים בשתי מחלקות, או 189 מושבי נוסעים במחלקת תיירים בלבד. הדגם מתחרה בשוק מטוסי הנוסעים במטוס איירבוס A320.

המטוס צורך כ-3,200 ליטר של דלק סילוני בשעה, כ-20 אחוז פחות מזה של מטוסי MD-80 בתנאי טיסה דומים, אף שהוא נושא יותר נוסעים.[22] 

הלקוח הראשון של דגם בואינג 737–800 היה האפאג לויד פלוג (היום TUIfly) בשנת 1994. המטוס נכנס לשירות החברה בשנת 1998.

בשנת 2011, יונייטד איירליינס הייתה הראשונה להטיס בואינג 737–800 בין יוסטון לשיקגו, המוזן בתערובת של דלק ביולוגי ודלק סילוני רגיל כדי להפחית את פליטת הפחמן.[23]

בפברואר 2016, בואינג השיקה תוכנית הסבת מטוסי 737–800 למטוסי מטען. כלי הטיס המוסב קיבל את שם הדגם 737–800BCF. עם פתיחת התוכנית קיבלה החברה 55 הזמנות להסבות. המטוס המוסב הראשון החל בטיסות מבחן בסוף 2017.[24]

נכון לחודש נובמבר 2017 נמסרו ללקוחות 4,659 מטוסי 737–800, 90 מטוסי 737–800A, ו-21 מטוסי 737–800 BBJ2 מטוסים הועברו. בחברה נותרו 402 הזמנות שלא סופקו. חברת התעופה האירית ריינאייר היא בין המפעילים הגדולים ביותר של בואינג 737–800, עם צי של יותר מ-400 מטוסים בטיסות ברחבי אירופה וצפון אפריקה.[25]

737-900

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מטוס 737–900 של אלסקה איירליינס בצביעה מיוחדת של דיסנילנד.

האחרון בסדרת הדור החדש של 737 הוא דגם 737–900. זוהי הגרסה הארוכה ביותר מבין מטוסי הדור הבא. כיוון שבדגם 900 נשמרה התצורה הסופית של דגם 800, קיבולת מקומות הישיבה הוגבלה ל-189 מושבים במחלקת תיירים בלבד, אולם בתצורת שתי מחלקות ניתן להושיב כ-177 נוסעים. אלסקה איירליינס הייתה הלקוח הראשון של בואינג 737–900 בשנת 1997 וקיבל מטוס ראשון ב-15 במאי 2001. בדגם 737–900 נותר גם המשקל המרבי להמראה וקיבולת דלק של דגם 800, תוך כדי הגדלת טווח הטיסה. חסרונות אלה מנעו עד לפיתוח גרסה זו תחרות יעילה בין דגם 737–900 עם איירבוס A321.

737-900ER

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בואינג 737-900ER של דלתא איירליינס ממריא מלוס אנג'לס

גרסת 737-900ER (גרסת טווח מורחב), אשר כונתה 737-900X לפני ההשקה, הוא הגרסה החדשה והגדולה ביותר לסדרת בואינג 737 הדור הבא. גרסה זו הוכנסה כדי להמשיך את דרישות טווח הטיסה וקיבולת הנוסעים של דגם 757-200 שייצורו הופסק וכדי להתחרות ישירות עם איירבוס A321. בגרסה זו נוסף זוג דלתות יציאה ומחיצה אחורית של תא הנוסעים שטוחה כדי להגדיל את קיבולת המושבים ל-180 נוסעים בשתי מחלקות או 220 מושבי נוסעים במחלקת תיירים בלבד, אף על פי שכמה חברות תעופה נעלו את היציאות הנוספות. לגרסה זו גם קיבולת דלק מוגדלת וכנפונים כחלק מחבילת הבסיס, כך הוגדל טווח הטיסה ביחס לדגמים אחרים של סדרת הדור הבא.

מטוס ראשון בגרסת 737-900ER יצא משערי המפעל בוושינגטון ב-8 באוגוסט 2006 ונמסר ללקוח הראשון Lion Air ב-27 באפריל 2007. נכון לחודש ספטמבר 2017, חברת Lion Air הזמינה 103 בואינג 737–900ERs.

עד נובמבר 2017 נמסרו ללקוחות 52 מטוסי 737–900, 445 מטוסים בגרסת 900ER ושבעה בגרסת עסקים בלבד. 65 הזמנות לא נמסרו עדיין.

דגמים צבאיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • בואינג 737 AEW&C – בואינג 737 AEW&C הוא גרסה צבאית בעלת קווי דמיון לגרסת 737-700ER. זהו מטוס שליטה ובקרה המבוסס על בואינג 737 הדור הבא. אוסטרליה הייתה הלקוח הראשון למטוס זה. אחריה נרכש המטוס על ידי צבאות טורקיה ודרום קוריאה.
  • C-40 קליפר – C-40A קליפר הוא 737-700C בשימוש צי ארצות הברית.
  • P-8 פוסידון – P-8-737-800ERX ("טווח מורחב") נבחר ב-14 ביוני 2004 להחליף את לוקהיד P-3 אוריון, מטוס הסיור הימי.[26] חברת בואינג מכנה גרסה זו בשם 737-800A.[27]

מטוסי עסקים של בואינג

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מטוס עסקים של בואינג BBJ1

בשלהי שנות ה-80 שיווקה בואינג מטוס עסקים בכינוי 33–77, שהיה גרסה של מטוס הנוסעים 737-300.[28] לאחר שהחלה לשווק את סדרת הדור הבא בואינג הציגה את מטוס העסקים BBJ. מטוס BBJ1 היה דומה בממדיו לבואינג 700–737 אבל בין תכונותיו נוספות, חוזקו הכנפיים וכני הנסע אשר נלקחו מדגם 737–800, הוגדל גם טווח הטיסה באמצעות הוספת מכלי דלק. מטוס BBJ הראשון יצא ממפעל בואינג ב-11 באוגוסט 1998 וטס לראשונה ב-4 בספטמבר.[29]

ב-11 באוקטובר 1999 בואינג השיקה את BBJ2. המטוס מבוסס על 737–800, הוא ארוך ב-5.84 מטר מ-BBJ1. חלל תא הנוסעים גדל בכ-25% וחלל תא המטען הוכפל, אבל טווח הטיסה של דגם זה קצר במעט מזה של BBJ1. במטוס גם מכלי דלק רזרביים בתא המטען וכנפונים. מטוס ראשון מדגם BBJ2 נמסר ב-28 בפברואר 2001.

דגם BBJ3 מבוסס על ה-737-900ER.[30] בינואר 2014, נבנו שלושה מטוסי BBJ3 עבור לקוח בערב הסעודית. 

הזמנות ומסירות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בואינג 737 הדור הבא הזמנות ומסירות
דגם וסדרה הזמנות מסירות
מטוסי סילון מסחריים סך הכל לא נמסרו סך הכל 2017 2016 2015 2014 2013 2012 2011 2010 2009 2008 2007 2006 2005 2004 2003 2002 2001 2000 1999 1998 1997
737-600 69 — 69 — — — — — — — — — — — 10 3 3 6 5 4 6 24 8 —
737-700 1,128 2 1,126 4 6 7 11 12 7 43 23 51 61 101 103 93 109 80 71 85 75 96 85 3
737-700C 22 2 20 — 3 — 2 — — 1 2 — 1 — 1 — 2 — 2 3 3 — — —
737-700W 14 — 14 — — — — — — — 2 2 — — 5 2 1 1 1 — — — — —
737-800 5,023 333 4,690 397 411 396 386 347 351 292 323 283 190 214 172 104 78 69 126 168 185 133 65 —
737-800A 125 34 91 16 18 15 13 8 9 5 1 3 2 — — — — — — — — — — —
737-900 52 — 52 — — — — — — — — — — — — 6 6 11 8 21 — — — —
737-900ER 510 61 449 33 52 73 70 67 44 24 15 28 30 9 — — — — — — — — — —
סך הכל 6,943 432 6,511 419 490 491 482 434 411 365 366 367 284 324 291 208 199 167 213 281 269 253 158 3
מטוסי עסקים סך הכל לא נמסרו סך הכל 2017 2016 2015 2014 2013 2012 2011 2010 2009 2008 2007 2006 2005 2004 2003 2002 2001 2000 1999 1998 1997
BBJ 737-700 121 2 119 — — 3 1 5 2 7 4 4 4 6 9 3 3 3 8 13 11 25 8 —
BBJ 737-800 23 2 21 — — — 2 1 2 — 2 — 1 — 2 1 — 3 2 5 — — — —
BBJ 737-900 7 — 7 — — 1 — — — — 4 1 1 — — — — — — — — — — —
סך הכל 151 4 147 — — 4 3 6 4 7 10 5 6 6 11 4 3 6 10 18 11 25 8 —
סך הכל 7,094 436 6,658 419 490 495 485 440 415 372 376 372 290 330 302 212 202 173 223 299 280 278 166 3

נכון ליום 31 בדצמבר 2017[31]

תאונות ואירועים מיוחדים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי האתר Aviation Safety Network, מטוסי בואינג 737 בסדרת הדור הבא היו מעורבים ב-15 תאונות בהן אבד המטוס וב-10 חטיפות מטוסים. סך הכל נהרגו 590 נוסעים ואנשי צוות במטוסי סדרה זו.[32][33][34][35] ניתוח נתונים שנערך על ידי חברת בואינג על מטוסי סילון מסחריים, על תאונות בין השנים 1959–2013, הראה כי מטוסי סדרת הדור הבא היו מעורבים בתאונות שבהן נהרס המטוס כליל בשיעור של 0.27 לכל מיליון המראות, לעומת 0.54 למיליון למטוסי סדרת בואינג קלאסי ו-1.75 על בסדרה המקורית.[36]

מפרטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאפייני סדרת 737 הדור הבא[37]
דגם 737-600 737-700 737-800 737-900ER
טייסים שניים
שתי מחלקות 108 (8F@36" 100Y@32") 128 (8F@36" 120Y@32") 160 (12F@36" 148Y@32") 177 (12F@36" 165Y@32")
תיירים בלבד 123-130 140-148 175-184 177-215
שיא קיבולת[38] 149 189 220
רוחב כיסא מחלקת תיירים: 43 ס"מ; מחלקה ראשונה: 56 ס"מ
אורך מטוס 102 ft 6 in / 31.24 m 110 ft 4 in / 33.63 m 129 ft 6 in / 39.47 m 138 ft 2 in / 42.11 m
גובה המטוס  12.57 מטר 12.55 מטר
כנף[39] מוטת כנפיים: 34.32 מטר, עם כנפונים 35.79 מטר; שטח: 124.60 מטר רבוע; יחס ממדים: 9.44; מוטות לאחור בזווית של 25 מעלות
גוף המטוס רוחב: 3.76 מטר; רוחב תא נוסעים: 3.54 מטר; גובה תא נוסעים: 2.20 מטר
משקל ריק 80,200 lb / 36,378 kg 83,000 lb / 37,648 kg 91,300 lb / 41,413 kg 98,495 lb / 44,677 kg
משקל מרבי לנחיתה 121,500 lb / 55,111 kg 129,200 lb / 58,604 kg 146,300 lb / 66,361 kg 157,300 lb / 71,350 kg
משקל מרבי להמראה 144,500 lb / 65,544 kg 154,500 lb / 70,080 kg 174,200 lb / 79,016 kg 187,700 lb / 85,139 kg
קיבולת דלק 6,875 US gal / 26,022 L 7,837 US gal / 29,666 L[40]
נפח תא מטען תחתון 720 ft³ / 20.4 m³ 966 ft³ / 27.4 m³ 1,555 ft³ / 44.1 m³ 1,826 ft³ / 51.7 m³
ריצת המראה[41] 1,878 מטרים (6,161 רגל) 2,042 מטרים (6,699 רגל) 2,316 מטרים (7,598 רגל) 3,000 מטרים (9,800 רגל)
מעטפת טיסה 41,000 רגל (12,497 מטרים) Ceiling, Mach Mach 0.82 (470 kn; 871 km/h) MMo
מהירות טיסה רגילה[42] מאך 0.785 (452.6041 קשר; 838.223 קמ"ש) מאך 0.781 (450.2978 קשר; 833.952 קמ"ש) מאך 0.789 (454.9104 קשר; 842.494 קמ"ש) מאך 0.79 (455.487 קשר; 843.56 קמ"ש)
טווח[43] 5,991 ק"מ 5,570 ק"מ 5,436 ק"מ 5,460 ק"מ
מנועים (2) CFM56-7B18/20/22 CFM56-7B20/22/24/26/27 CFM56-7B24/26/27
דחף (X2) 20,000–22,000 פאונד 20,000–26,000 פאונד 24,000–27,000 פאונד 24,000–27,000 פאונד
דחף מרבי בטיסה רגילה[44] 26.5 קילו-ניוטון בהמראה
ממדי מנועים קוטר מניפה 155 ס"מ, אורך 263 ס"מ
גובה המנוע מהקרקע  46 ס"מ 48 ס"מ
סימול ICAO B736 B737 B738 B739

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Endres, Günter. The Illustrated Directory of Modern Commercial Aircraft. St. Paul, Minnesota: MBI Publishing Company, 2001. ISBN 0-7603-1125-0.
  • Norris, Guy and Mark Wagner. Modern Boeing Jetliners. Minneapolis, Minnesota: Zenith Imprint, 1999. ISBN 9780760307175.
  • Shaw, Robbie. Boeing 737–300 to 800. St. Paul, Minnesota: MBI Publishing Company, 1999. ISBN 0-7603-0699-0.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בואינג 737 הדור הבא בוויקישיתוף
  • Boeing.com - Boeing Next Generation 737
  • Chris Brady (12 בספטמבר 2016). The Boeing 737 Technical Guide. ISBN 1447532732. {{cite book}}: (עזרה)

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "Leahy reflects on 33 years at Airbus". Leeham. 28 נוב' 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ Endres 2001, p. 132.
  3. ^ Shaw 1999, p. 8
  4. ^ Endres 2001, p. 133.
  5. ^ https://runwaygirlnetwork.com/2013/12/30/boeing-sky-interior-offered-for-737ng-retrofits/
  6. ^ Perry, Dominic (7 באפריל 2015), "Boeing thinks smarter to boost 777, 737 appeal", Flightglobal, Reed Business Information, נבדק ב-17 במרץ 2018 {{citation}}: (עזרה)
  7. ^ Shaw 1999, pp. 14–15.
  8. ^ "Boeing ups 737 production rate." Flightglobal.com, September 17, 2010.
  9. ^ "Boeing to Increase 737 Production Rate to 52 per Month in 2018." Boeing., October 2, 2014. Retrieved November 10, 2014.
  10. ^ "737 derailment probe 'suggests' track alignment issue." Flightglobal.com, November 5, 2014.
  11. ^ "1th 737 MAX on the assembly line as Boeing gears up for delivery next year". Leeham News. 11 באוקטובר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  12. ^ Wilhelm, Steve. "Mindful of rivals, Boeing keeps tinkering with its 737." Puget Sound Business Journal, August 11, 2008. Retrieved September 11, 2013.
  13. ^ "Boeing Next-Generation 737 Carbon Brakes Earn FAA Certification." Boeing Press Release, August 4, 2008. Retrieved August 30, 2009.
  14. ^ "Report alleges faulty parts in jets." United Press International, August 21, 2006. Retrieved August 22, 2006.
  15. ^ "Boeing Safety Claims Investigated". Al Jazeera English via youtube.com, December 15, 2010.
  16. ^ "Next-Generation 737 Production Winglets." boeing.com. Retrieved February 10, 2008.
  17. ^ "Commercial Airplanes – Jet Prices". אורכב מהמקור ב-1 בדצמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: bot: original URL status unknown (link)
  18. ^ "Boeing 737-600/700." airliners.net. Retrieved February 4, 2008.
  19. ^ "U.S. Naval Reserve Gets First Look at Newest Class of Aircraft." DefenseLink (U.S. Department of Defense). Retrieved January 21, 2008.
  20. ^ "Boeing Launches Longest-Range 737 with ANA". Boeing.com. אורכב מ-המקור ב-14 באוקטובר 2012. נבדק ב-2013-07-26. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ "Boeing 737-700ER Technical Information". Boeing
  22. ^ Wallace, James. "Aerospace Notebook: MD-80 era winding down as fuel costs rise." Seattlepi.com, June 24, 2008. Retrieved August 30, 2009.
  23. ^ "Commercial airlines industry mixed on imminent emission regulations". CNN ,June 4, 2015.
  24. ^ "Boeing launches 737-800BCF programme". 24 בפברואר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ "Latest Register and Monthly Changes". www.iaa.ie. Irish Aviation Authority. 2 ינו' 2018. נבדק ב-8 ינו' 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ "P-8A Multi-mission Maritime Aircraft (MMA) fact file." US Navy, February 17, 2009.
  27. ^ "FARNBOROUGH 2008: Boeing 737 embarks on its Poseidon adventure". Flight International, July 15, 2008.
  28. ^ Endres 2001
  29. ^ "The Boeing 737-700/800 BBJ/BBJ2." airliners.net, February 3, 2008. Retrieved August 30, 2009.
  30. ^ http://www.boeing.com/commercial/bbj/#/aircraft/family/characteristics/bbj-3/
  31. ^ "737 Model Orders and Deliveries data." Boeing, November 2017. Retrieved January 1, 2018.
  32. ^ "Accident statistics for Boeing 737-600." aviation-safety.net. Retrieved May 22, 2010.
  33. ^ "Accident statistics for Boeing 737–700." aviation-safety.net. Retrieved May 22, 2010.
  34. ^ "Accident statistics for Boeing 737–800." aviation-safety.net. Retrieved May 22, 2010.
  35. ^ "Accident statistics for Boeing 737–900." aviation-safety.net Retrieved May 22, 2010.
  36. ^ "Statistical Summary of Commercial Jet Airplane Accidents – Accident Rates by Airplane Type" (PDF). www.boeing.com. Boeing. באוגוסט 2014. p. 19. {{cite web}}: (עזרה)
  37. ^ "Boeing 737 Airplane Characteristics for Airport Planning" (PDF). Boeing Commercial Airplanes. בספטמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  38. ^ "Type Certificate Data Sheet" (PDF). FAA. 3 ביוני 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  39. ^ "Civil jet aircraft design". Elsevier. 2001. Aircraft Data File - Boeing Aircraft.
  40. ^ two auxiliary tanks
  41. ^ בגובה פני הים ובטמפרטורה של 20 מעלות
  42. ^ "Next-Generation 737 Family Backgrounder" (PDF). Boeing. בפברואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  43. ^ "Boeing revises "obsolete" performance assumptions". Flight Global. 3 באוגוסט 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  44. ^ במהירות 0.8 מאך, בגובה 35,000 רגל
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=בואינג_737_הדור_הבא&oldid=39532441"