בקטשיה

בקטשיה
الطَّرِيقَةُ الْبَكْتَاشِيَّةُ

סמל מסדר הבקטשיה
שורשים, סיווג והנהגה
דת	אסלאם
זרם	סופיות
תאריך ייסוד	המאה ה־13
ארגונים ופעילות
מרכז	המטה העולמי של הבקטשיה
www.bektashiorder.com

בקטשיה (בטורקית: Bektaşilik) היא טריקה (מסדר) סופית הנחשבת לענף מרוחק של השיעה התריסרית באסלאם. הזרם נוסד במאה ה-13 על ידי הקדוש האסלאמי חג'י בקטש ולי (Hacibektaş Veli), הידוע גם כחאג' בקטש. הכת הבקטשית הושפעה רבות בתקופת היווצרותה מהמיסיונר החורופי בן המאה ה-15 עלי אל-עלאא וכן צזרם הקלנדריה הסופי, שהיה נפוץ מאוד באנטוליה של המאה ה-13. הזרם אורגן מחדש במאה ה-16, על ידי בלים סולטאן (Balım Sultan).

ההכרה באימאם עלי בן אבי טאלב היא מרכזית באמונה הבקטשית, יסוד המשותף לה ולשיעה האלווית והתריסרית.

הבקטשיה משלבת מספר עקרונות שיעיים וסופיים, אך היא כוללת ריטואלים ודוקטרינות ייחודיות לה. הכת נודעה כבעלת השפעה רבה הן על האינטלקטואלים העות'מאנים והן על מעמד האיכרים.

הבקשטיה והאלוויה הם זרמים קרובים בהקשרי הפילוסופיה והתרבות. בטורקיה של ימינו הם נחשבים באופן כללי כחלקים של תרבות משותפת. באלבניה, מקדוניה הצפונית ובקוסובו שלאחר התקופה העות'מאנית, הבקטשיה התפתחה מזרם סופי מסורתי לזרם אסלאמי מרוחק יותר מול האסלאם הסוני.

עיקרי האמונה

הבקטשיה היא זרם סופי ולכן בעלת מכנה משותף רב עם תנועות מיסטיות אחרות באסלאם, כגון הצורך במנהיג רוחני מנוסה (הנקרא "באבא") והדוקטרינה של ארבעת השערים שיש לחצות – השריעה (החוק הדתי), הטריקה (הזרם הרוחני), מעריפה (ידע גשמי) והחקיקה (מציאות). הזרם שם דגש רב על "אחדות הקיום" (وحدة الوجود), עקרון אשר הוגדר על ידי אבן ערבי ותויג על ידי מערביים רבים כפנתאיזם, אף על פי שזהו מושג הקרוב יותר לפנאנתאיזם. הבקטשיה בעלת השפעות שיעיות רבות, למשל ההערכה לעלי, האמונה ב-12 אימאמים וציון טקס העשוראא המסמל את קרב כרבלא. החג הפרסי העתיק "נורוז" נחוג על ידי הבקטשים כיום הולדתו של האימאם עלי.

מתוקף אמונתם ב"אחדות הקיום" הבקטשים רואים את המציאות כהשתקפות של אללה–מוחמד–עלי כיישות מאוחדת אחת, אך אינם מחשיבים זאת כצורה של שילוש קדוש. בכת קיימים מנהגים רבים המשותפים לה עם דתות אחרות, כגון ארוחה מסורתית ("muhabbet") ווידוי שנתי על חטאים בפני ה"באבא", שנקרא "מע'פרת אל-ד'נוב" (مغفرة الذنوب). מנהגים אלו הובילו לתאוריות רבות הטוענות לחיקוי או לסינקרטיזם עם דתות אחרות (נצרות וגנוסטיקה), אך הבקטשים מבססים את מנהגיהם על פרוש לא-אורתודוקסי ומיסטי של הקוראן ושל הילכות הנביא (הסונה). הם אינם בעלי דוקטרינה כתובה הייחודית להם, וכך המנהגים יכולים להשתנות לפי ההשפעה החיצונית. הבקטשים מוקירים בדרך כלל מיסטיקנים סופיים חיצוניים לבקשטיה הקרובים אליהם ברוחם, כגון אל-ע'זאלי וג'לאל א-דין רומי.

הבקטשים מאמינים כי הקוראן בעל 2 רמות של הבנה: חיצונית (ظاهر) ופנימית (باطن), כשאשר האחרונה נחשבת לנעלה ונצחית, והדבר משתקף בהבנתם את העולם ואת האנושות (זהו מאפיין חשוב באסמאעיליה, הנקרא באטנייה).

לכת קיים טקס חניכה, כך שחבריה חייבים לצלוח שלבים ורמות שונות בדרכם הרוחנית אל המציאות. חברים ברמה הראשונה נקראים עאשק (عاشق), והם נחשבים כחלק מהזרם על אף שלא עברו עדיין טקס חניכה בשלב זה. לאחר טקס החניכה, שנקרא נסיף, החברים עוברים לרמה השנייה שנקרא "מוחיב" (محب). לאחר זמן מה בדרגה זו יש אפשרות לנדור מספר נדרים ולהפוך ל"דרוויש". הרמה הבאה אחרי דרוויש היא "באבא", הנחשב לראש של "טקה" (בית תפילה סופי), והוא מוכשר לתת הדרכה דתית, שנקראת "ארשאד" (ارشاد). מעל ה"באבא" קיימת דרגת ה"חליף-באבא" (סבא, מכונה גם דדה-באבא), שנחשב לדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר במסדר הבקטשי. מסורתית מקום מושבו של ה"דדה-באבא" היה ב-Pir Evi (בית הקדוש) אשר ממוקם במקדש חאג' בקטש בעיירה הצ'יבקטאש במרכז אנטוליה.

היסטוריה

הזרם הבקטשי היה נפוץ באימפריה העות'מאנית, כאשר בתי התפילה שלהם היו פזורים בכל רחבי אנטוליה וחלקים נרחבים מהבלקן ועיר הבירה איסטנבול.

הזרם היה בעל קשר קרוב עם היניצ'רים, אשר היוו את חלקו העיקרי של הצבא העות'מאני. היניצ'רים נהגו למלא אחר ציוויו של הדרוויש חאג' בקטש ואלי, אשר תלמידיו ברכו את היניצ'רים הראשונים. וכך, הבקטשיה היוותה מעין קצין דת עבור היניצ'רים. בכך ובאופיים המסתגר של היניצ'רים, הם הזכירו מסדרים צבאיים נוצרים כגון ההוספיטלרים.

עם הזמן כוחם של היניצ'רים גבר, עד כדי כך שהם איימו על הסולטאן ואף הדיחו את סלים השלישי. מחמוד השני החליט לחסל את חיל היניצ'רים, וכך, בעזרת פתווה הקוראת להקים צבא חדש (פתווה שנרקמה בין הסולטאן וכת הנקשבנדיה, המתנגדת לבקטשיה), הסולטאן גרם ליניצ'רים למרוד ובהזדמנות זו חיסל אותם. חיסול היניצ'רים מכונה בשיח העות'מאני "האירוע הטוב". לאחר חיסול היניצ'רים, המסדר הבקטשי נאסר בכל רחבי האימפריה על ידי מחמוד השני, בשנת 1826. החלטה זו גובתה על ידי האליטה הדתית הסונית וכן הנהגת מסדרים סופיים אחרים, מתונים יותר.

בתי התפילה (tekke) הבקטשים נסגרו והדרווישים הוגלו. עם זאת, הבקטשים זכו לחופש מסוים עם הגעת תקופת התנט'ימאת. הקולג' האמריקאי הראשון במזרח התיכון (Robert College) נבנה בסמוך ל"טקה" בקטשי ב"בבק" שבצפון איסטנבול. ע"פ מורה לגרמנית ברוברט קולג', פרידריך שרדר, שררו יחסים מצוינים בין מייסדי הקולג', מהזרם האוניטרי, לבין מנהיגי ה"טקה". לאחר ייסוד הרפובליקה הטורקית אסר אטאטורק על כל הזרמים הסופיים וסגר את מוסדותיהם בשנת 1925. בעקבות זאת, ההנהגה הבקטשית עברה לאלבניה וייסדה את מרכזה בעיר טירנה.

למרות ההשפעה השלילית של האיסור על התרבות הבקטשית, רוב הבקטשים בטורקיה תומכים בחילון עד עצם היום הזה, מפני שרפורמות דתיות אלו שיככו את חוסר הסבלנות הדתית שהופגנה כלפיהם על ידי הממסד הסוני הרשמי.

"טקה" חדש בVlorë

בבלקן, המסדר היה בעל תפקיד מכריע באסלאמיזציה של אזורים רבים, בעיקר באלבניה, יוון ובולגריה, וכמו כן חלקים מאזור מקדוניה. כבר במאה ה-18 הבקטשיה תפסה אחיזה משמעותית בקרב אוכלוסיית אלבניה וצפון יוון. בעקבות האיסור על מסדרים סופיים ברפובליקה הטורקית, ומעבר מרכזה של הכת לטיראנה, הבקטשיה הכריזה על התנתקותה מהאסלאם הסוני, והיא אינה נחשבת מעתה ואילך כזרם באסלאם הסוני, אלא כזרם אסלאמי כשלעצמו. הבקטשייה המשיכה לשגשג עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה. לאחר עליית הקומוניסטים בשנת 1945, והוצאתם להורג של מספר "באבות" ודרווישים, החלה דחיקה משמעותית של הזרם. בסופו של דבר, בשנת 1967, כל ה"טקות" נסגרו כאשר אנוור הוג'ה אסר על פעילות דתית כלשהי. כאשר איסור זה התבטל בשנת 1990, הבקטשייה קמה מחדש במדינה, למרות הקושי הרב למצוא אנשים בעלי ידע מספק בזרם הרוחני.

למרות זאת, ה"טקות", פעילות כיום באלבניה. ראש הזרם באלבניה כיום הוא חאג'י בארדי דדה-באבא וה"טקה" המרכזית נפתחה מחדש בטיראנה. כ-20% מתושבי אלבניה מגדירים את עצמם כבעלי קשר כלשהו לבקטשייה, על רקע עליית האסלאם הסוני במדינה בעידן הפוסט-קומוניסטי ופרוץ גל של ונדליזם ואיומים המכוונים לקהילה הבקטשית.^{[דרוש מקור]} במהלך העשור השני של המאה ה-21, ראש ממשלת אלבניה, אדי רמה, הציג תוכנית להקמת מדינה ריבונית זעירה לבני הזרם בשאיפה לסובלנות דתית. מנהיג הזרם במדינה הביע תמיכה בכך.

המטה העולמי של מסדר הבקטשיה, טיראנה, אלבניה

קהילות בקטשיות נוספות קיימות בריכוזים האלבניים באזור מקדוניה ובקוסובו, החשובה שבהם נמצאת בעיר טטובו, בה נמצא "חראבתי באבא טקה", אותו הנהיג עד לאחרונה הבאבא טהיר אמיני (1941–2006). בעקבות מות אמיני, הדדה-ליק של טיראנה מינה את באבא אדמונד ברהימג' (באבא מונדי) כאחראי על ה"טקה".

"טקה" בקטשי קטן יותר נמצא בעיירה דוברת הטורקית קנטלארצ'י, שבמקדוניה. בקוסובו, הקהילה הבקטשית הקטנה יחסית משתמשת ב"טקה" שנמצא בעיר דקוביצה, תחת באבא מומין לאמה.

בבולגריה, קבריהם של קידמלי באבא, אז יאזילי באבא, דמיר באבא ועותמאן באבא משמשים כיום כאתרי עלייה לרגל עבור מאמיני האסלאם הלא-אורתודוקסי, כשעד שנת 1862 הם היוו מרכזים ל"טקות" בקטשיות. הבקטשים ממשיכים להיות פעילים בטורקיה וארגוניהם הסמי-מחרתיים נמצאים באיסטנבול ובאיזמיר. כיום יש 2 טוענים לתפקיד הדדה-באבא: מוסטפא אקה וחיידר ארקאן. בארצות הברית נפתח "טקה" פעיל גדול בשנת 1954 על ידי באבא רצ'ב. "טקה" זה ממוקם בפרבר של דטרויט וקברו של מייסד ה"טקה" ממשיך למשוך עולים לרגל בני כל הדתות. דעה מקובלת היא, שמשיח השקר היהודי שבתאי צבי הושפע רבות מרעיונות בקטשיים לאחר התאסלמותו^{[דרוש מקור]}. קברו בעיר אולצין שבמונטנגרו מהווה מוקד עבור המוסלמים המקומיים.

הסכסוך סביב חרבתי טקה

בשנת 2002 קבוצת חמושים חברי הקהילה האסלאמית של מקדוניה (ICM), גוף חוקי הטוען לייצוג כל המוסלמים במקדוניה, פרצו ל"חרבתי באבא טקה" בניסיון לתבוע את הפיכתו של ה"טקה" למסגד, אף על פי שמעולם לא פעל ככזה. כתגובה, הקהילה הבקטשית של מקדוניה תבעה את ממשלת מקדוניה על כישלונה להחיל את ה"טקה" כרכוש בקטשי, בהסתמך על החוק שהועבר בתחילת שנות ה-90 אשר מחזיר את כל הרכוש המולאם תחת המשטר היוגוסלבי. אך החוק מטפל בהחזרת רכוש פרטי, ולא לקהילות דתיות. טענת ה-ICM לגבי ה"טקה" מבוססת על מאבקם לייצוג של המוסלמים במקדוניה, ומעבר לכך, היותם אחד מ-2 ארגונים בלבד, המוכרים על ידי ממשלת מקדוניה כמייצגים את המוסלמים במדינה, שניהם סונים. הקהילה השיעית הבקטשית נכשלה לקבל הכרה מצד הממשלה בשנת 1993.

שירה וספרות

השירה משחקת תפקיד חשוב בהעברת הרוחניות הבקטשית. מספר משוררים עות'מאניים חשוב היו בקטשים, ואף יונוס אימרה, שנחשב המשורר הגדול ביותר בשפה הטורקית, נחשב כחבר המסדר הבקטשי.

שירו של המשורר הבקטשי בלים סולטאן (משנת 1516 לספירה):

"İstivayi özler gözüm,

Seb'al-mesani'dir yüzüm,

Ana'l-Hakk'ı söyler sözüm,

Miracımız dardır bizim,

Haber aldık muhkemattan,

Geçmeyiz zattan sıfattan,

Balım nihan söyler Hakk'tan,

İrşadımız sırdır bizim."

תרגום:

my face is the 'oft repeated seven (i.e. the Surat al-Fatiha).

My words proclaim 'I am the Truth';

Our ascension is (by means of) the scaffold.

We have become aware through the 'firm letters';

We will not abandon essence or attributes.

Balim speaks arcanely of God;

Our teaching is a mystery

בדיחות בקטשיות

המסדר הבקטשי הוא מושאן של בדיחות רבות, אנקדוטות וסיפורים בקרב קהילות אסלאמיות רבות, בייחוד בטורקיה. בסיפורים אלו, הבקטשי מתפקד כחושב חופשי וחי מעבר לחוקי האסלאם הממוסד, בצורה שמאתגרת את ערכי הקהילה והתפישה המקובלת של האסלאם. בבדיחות אלו, הבקטשים מכונים בדרך כלל "באבא ארנלר" ("אבות חכמים", כינוי כבוד).

יום אחד, באבא בקטשי הלך ברחוב. לפתע עצר אותו אדם ברחוב והפנה אליו שאלה: "אמור לי, באבא, האם אלוהים באמת קיים?" הבאבא, נסוג לאחור, מיד ענה: "כמובן שאלוהים קיים". אמר לו האיש: "אך כיצד אתה יכול להיות כל כך בטוח בכך?", ענה לו הבאבא: "תראה, אני בן שמונים, וכבר 80 שנה שאני מתווכח ומתווכח איתו, ותמיד לו יש המילה האחרונה!"

— Bektashi Wit & Humor

ראו גם

• דרוויש
• סופיות

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בקטשיה בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של בקטשיה
• Ziya Baba Vakfı
• המסדר הסופי הבקטשי
• מסדר הדרווישים הבקטשים
• ג'ון שילדלדר - אלבים טורקים כיום
• אלבים בקטשים
• השפעת החורופיה על הבקטשיה
• שבתאי צבי והמסדר הבקטשי
• חאג' בקטש ואלי, האנציקלופדיה האלבית (בטורקית)
• טריקת הדרווישים הבקטשית באלבניה
• תנועות בקטשיות באסלאם
• בקטשיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• בקטשיה, דף שער בספרייה הלאומית