המסדרון הפולני

מפת פולין ושכנותיה לפי גבולות 1920

המסדרון הפולני בשנים 1923–1939

המסדרון הפולני היה השם שניתן לחבל ארץ שהועבר מפרוסיה לפולין על פי הסכם ורסאי ב-1919, במטרה להבטיח למדינה הפולנית הצעירה גישה חופשית ובטוחה אל הים הבלטי.

יצירת המסדרון

מתן מוצא אל הים הובטח לפולין בנאום ארבע עשרה הנקודות שנשא הנשיא האמריקני וודרו וילסון בפני הקונגרס האמריקאי בינואר 1918. הנקודה השלוש עשרה קבעה כי "מדינה פולנית עצמאית תוקם, ותכלול את השטחים שמיושבים בוודאות בתושבים פולנים. למדינה תובטח גישה חופשית ובטוחה אל הים, ועצמאותה הפוליטית והכלכלית, כמו גם שלמותה הטריטוריאלית, תובטח באמנה בינלאומית".

עיר הנמל החשובה דנציג, אשר רובה הייתה מיושבת בגרמנים, הוכרזה כ"עיר החופשית דנציג", וזכתה להגנת חבר הלאומים. משמעות מעמד "העיר החופשית" היה כי דנציג הייתה קשורה אל פולין באיחוד של מכס ומטבע, ופולין ייצגה אותה כלפי חוץ. על מנת להפחית את תלותם במסחר דרך נמל דנציג, בנו הפולנים נמל בעיירה הסמוכה גדיניה ועד לפרוץ מלחמת העולם השנייה עבר 80% מן המסחר הבינלאומי של פולין דרך נמל גדיניה.

המסדרון היה שטח אדמה ארוך וצר, במקומות מסוימים היה רוחבו 40 ק"מ בלבד. קיומו של המסדרון הפריד את פרוסיה המזרחית מיתר חלקי גרמניה, ויצר מובלעת גרמנית בתוך שטח פולין. מבחינה מנהלית היה המסדרון חלק ממחוז פומרניה בפולין. יצירת המסדרון עוררה תרעומת רבה בגרמניה, והייתה אחת הסיבות לכך שהעם הגרמני התקומם כנגד הסכמי ורסאי.

המדינאי הגרמני גוסטב שטרזמן, שהיה ידוע במדיניות הפיוס וההשלמה עם בעלות הברית המערביות, אך גם מדינאי מתון, הכריז מספר פעמים כי יש לערוך רביזיה בגבולותיה המזרחיים של גרמניה, וסירב להסדיר את ההכרה בגבולותיה המזרחיים של גרמניה במסגרת הסכם לוקרנו ב-1925 באותו אופן בו הוסדרה ההכרה בגבולותיה המערביים. באשר לגבולות המערביים נקבע כי אין עליהם עוררין, וניתנה להם ערובה משותפת של גרמניה, בריטניה, צרפת ואיטליה, אך באשר לגבול עם פולין נקבע מנגנון בו יופנו סכסוכי גבול לבוררות, ובמשתמע נפתחה מחדש שאלת הגבולות.

נימוקים בעד המסדרון

שלושה טעמים ניתנו להצדקת העברת המסדרון לרשות פולין:

• טעם היסטורי – שטח המסדרון היה חלק מממלכת פולין מן המאה ה-10 ועד המאה ה-14, ושוב בין 1466 ל-1772. לאחר חלוקתה הראשונה של פולין עבר אזור זה לידי פרוסיה.
• טעם אתני – כפי שהוצגו הדברים בידי תומכי הקמתו של המסדרון, רוב תושבי האזור היו פולנים אתנים (בשטח שבין הגדה המערבית של הוויסלה ובין גדנסק (דנציג) והעיר ברומברג). כן גרו באזור קשובים, עם המקורב אתנית לפולנים, אשר התגורר בשטח החוף מערבית לדנציג. עם זאת היה בשטח מיעוט גרמני ניכר, במיוחד בערים ברומברג (בידגושץ'), טורן (טורון) וגראודנץ (גרודז'ונדז).
• טעם כלכלי ופוליטי – הפולנים טענו כי אם מדינתם, שאך זה שבה וזכתה בעצמאותה, לא תקבל מוצא אל הים הבלטי, תהא המדינה תלויה כלכלית (ולפיכך פוליטית) בגרמניה. מכיוון שבריטניה וצרפת רצו במדינה פולנית חזקה ועצמאית כמשקל נגד לגרמניה, טיעון זה התקבל על דעתן.

נימוקים נגד המסדרון

בתקופה מאוחרת יותר נפגעה אמינות הנימוקים נגד הקמתו של המסדרון הפולני בגלל השימוש שעשה בהם היטלר, אך חשוב לזכור כי מלכתחילה המתנגדים להקמתו היו לא רק נאצים ואף לא רק גרמנים. למשל, הסופר הבריטי הידוע ה.ג. וולס הביע בספרו "דמות הדברים שיבואו" (The Shape of Things to Come), שפורסם ב-1933, התנגדות חריפה להקמתו ומנה שורה ארוכה של נימוקים:

• יצירת המסדרון הפולני הייתה חלק מחוזה ורסאי שכל מטרתו הייתה להחליש את גרמניה בכל דרך אפשרית. הפולנים ושאיפותיהם הלאומיות נוצלו למטרה זאת בצורה צינית, שפגעה באינטרסים של פולין עצמה. יצירת המסדרון, אף יותר מכל סעיף אחר בחוזה ורסאי, סייעה לעליית היטלר לשלטון. וולס ניבא כי מן המתיחות סביב המסדרון הפולני תתחיל מלחמה חדשה באירופה (כפי שאכן קרה שבע שנים לאחר פרסום הספר).
• בנושא האתני, טענו מתנגדי המסדרון כי בחלקו הדרומי של המסדרון אכן הייתה אוכלוסייה פולנית ניכרת, אך לא כן בחלקו הצפוני, ליד שפך הוויסלה לים, שם הייתה האוכלוסייה מורכבת בעיקר מגרמנים וקשובים . האחרונים הם קבוצה אתנית סלבית בעלת יחוד ותחושת זהות עצמית חזקה, והזדהות חבריה כ"פולנים" או "גרמנים" הייתה בתקופה זאת רחוקה מלהיות חד-משמעית (למשל, הקשובים עצמם מונים כיום בין "הקשובים המפורסמים ביותר" את הסופר הגרמני גינטר גראס, שנולד בדנציג בתקופה זאת ואמו הייתה קשובית). על כן, מתיחת מסדרון בריבונות פולנית עד לים הייתה לפי דעה זאת בלתי מוצדקת מבחינה אתנית.
• פולין לא נזקקה באמת למוצא לים, שכן רוב המסחר שלה היה עם שכנותיה. עיקר כלכלתה של דנציג היה על המסחר מפולין ואליה, ולא היה לה מקור קיום אחר. על כן, תושבי דנציג לא היו מערימים קשיים על היבוא והיצוא הפולני גם מבלי שבידי פולין יהיה מסדרון ריבוני אל הים.
• הקמת המסדרון ערערה את כלכלת האזור. עד 1918 היו באזור מסילות ברזל הנמתחות ממערב למזרח, ותחבורה מצפון לדרום בנהר הויסלה המכוונת אל דנציג. לאחר הקמת המסדרון, הופנתה התחבורה ביבשה ובמים באופן מלאכותי אל מערכת הפונה מדרום לצפון אך עוקפת את דנציג ומגיעה אל הנמל המתחרה החדש גדיניה שהקימו הפולנים.
• פולין קיבלה שליטה על הגדה המזרחית של הוויסלה, וחסמה בגדר גבול את גישת התושבים באזור זה, שהיו גרמנים ברובם, אל הנהר. בכך נמנעה למשל מדייגים ורועים גרמנים הגישה אל מי הנהר, מערכת סכרים שהוקמה למניעת שיטפונות התמוטטה מחוסר תחזוקה, ושתי ערים גרמניות - Garnsee ו-Bischofswerder - איבדו את הגישה לתחנות הרכבת שלהן.

המסדרון לאחר עליית הנאצים

בשנת 1933 עלתה המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה. בתחילה נקט היטלר במדיניות של הידוק היחסים עם פולין, אשר הגיעה לשיאה בהסכם אי ההתקפה ההדדי משנת 1934. אך לאחר סיפוח אוסטריה בשנת 1938 וחלוקת צ'כוסלובקיה בשנת 1939 בעקבות הסכם מינכן, ברור היה כי יעדו הטריטוריאלי הבא של היטלר הוא המסדרון הפולני.

בתחילת שנת 1939 הגבירה הממשלה הגרמנית את דרישותיה לסיפוחה של דנציג, כמו גם ליצירת דרך אקס-טריטוריאלית שתעבור דרך המסדרון, ותחבר את פרוסיה המזרחית עם שאר גרמניה. הממשלה הפולנית דחתה דרישות אלו, ובחודש מרץ ניתנה לעמדתה ערבות מאת בריטניה וצרפת אשר הבטיחו להכריז מלחמה על כל מדינה שתתקוף את פולין.

ב-1 בספטמבר 1939 תקפו הגרמנים את פולין, ולאחר תבוסתה של פולין סופחו העיר דנציג והמסדרון לגרמניה, כמו גם חלקים נרחבים במערב פולין. המתקפה על פולין הביאה להכרזת מלחמה על גרמניה מצד בריטניה וצרפת, והייתה הסיבה המיידית לפרוץ מלחמת העולם השנייה.

גורל המסדרון לאחר מלחמת העולם השנייה

בוועידת פוטסדאם ב-1945, שבאה בעקבות תבוסת גרמניה במלחמת העולם השנייה שורטטו מחדש גבולותיה של פולין, בהתאם לדרישתה של ברית המועצות אשר שלטה בכל שטחה של פולין. האדמות הגרמניות עד לקו הנהרות אודר ונייסה הכוללות את המסדרון ואת דנציג, סופחו לפולין. הסדר זה בא "לפצות" את פולין על כך שמזרח פולין, מזרחית לקו קרזון סופח לברית המועצות. מזרח גרמניה הכירה בקו זה בשנת 1953 ואילו הרפובליקה הפדרלית הגרמנית הכירה בו בשנת 1970.

בהתאם להסכמת המעצמות בפוטסדם, תושביו של המסדרון שמוצאם האתני היה גרמני (כמו גם הגרמנים שהתגוררו בשאר פולין, בצ'כוסלובקיה, בהונגריה ובעיר קלינינגרד (בעבר חלק מפרוסיה המזרחית, תחת השם "קניגסברג")), גורשו לגרמניה בשנים שלאחר המלחמה, והאזור יושב מחדש בפולנים.

במסגרת גירוש גרמנים בתום מלחמת העולם השנייה הועתקו לפחות 12 מיליון גרמנים ממקום מושבם הקבוע, והדבר נחשב כטרנספר הגדול ביותר של אוכלוסייה אתנית אחת בהיסטוריה המודרנית. רבים מן העקורים נמלטו במהלך חדירת הצבא האדום מערבה, אך אלו שנותרו בשטח אף לאחר מכן, גורשו בתהליך יזום. על תהליך זה פיקח ולדיסלב גומולקה אשר לאחר המלחמה היה לשר האחראי על מערב פולין בממשלת פולין. כיום יש הטוענים כי המדובר היה ב"טיהור אתני" ובפשע מלחמה. הצטרפות פולין אל האיחוד האירופי הביאה לחששות מפני ניסיונות להשבת צאצאי המגורשים, ולו אף בדרך של רכישת מקרקעין. כתוצאה מכך קיימות הגבלות בפולין על מכירת מקרקעין לאנשים שאינם אזרחים פולנים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא המסדרון הפולני בוויקישיתוף

• המסדרון הפולני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)