(Translated by https://www.hiragana.jp/)
מירית שם אור – ויקיפדיה לדלג לתוכן

מירית שם אור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מירית שם אור
מירית שם אור, 1986
מירית שם אור, 1986
לידה 23 באפריל 1945 (בת 79)
תל אביב, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה מרים שמייביץ' עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג צביקה פיק (העשור של 19701995) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים שרונה פיק, דניאלה פיק עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס אקו"ם (2020) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מירית שם-אור (נולדה ב-23 באפריל 1945) היא פזמונאית וסופרת ישראלית, אשר כתבה עשרות להיטים במוזיקה הישראלית. זוכת פרס אקו"ם על מפעל חיים לשנת 2020[1].

שם-אור נולדה בחיפה בשם מרים שמייביץ', ובגיל שנה עברה עם משפחתה לתל אביב. היא בתה של הסופרת והעיתונאית אורה שם-אור והאדריכל ארי שם-אור, אחותם של יובל ויונתן שם אור ודודתם של השחקנית תמר שם אור והעיתונאי בר שם-אור.

בגיל 10 ניצלה מטביעה בים, מה שהותיר לה זיכרון טראומתי.

בגיל 14, הייתה בחבורת אסקימו לימון המקורית, יחד עם בועז דוידזון.

למדה בתיכון עירוני ה' וסיימה את לימודיה בגיל 17, אחרי שהוקפצה כיתה. למדה באוניברסיטה העברית, ולא שירתה בצה"ל, בעקבות החלטת הצבא לשחרר את כל הנשים בנות המחזור שלה משירות.

בשנים 19691971 שימשה כתבת בתחום התיאטרון ואמנויות הבמה בעיתון "דבר"[2], ומשנת 1979, למשך כ-5 שנים וכפרילנסרית, כתבה את הטור הקבוע "מי שבא" בעיתון "מעריב", לצד יהונתן גפן.

ב-2 במאי 2002, העלה תיאטרון הבימה את המחזמר "מרי לו" שנכתב על ידי דן אלמגור וסטיבן דקסטר על בסיס סיפור שכתבה על עצמה, לעדותה[3]. ההפקה, אף יצאה למופעים בארצות הברית[4], וב-2016, הועלתה הפקה נוספת[5].

בשנת 2003, כתבה את שיר הפתיחה לטלנובלה הישראלית "משחק החיים", וכמו כן כתבה את מילות השיר הראשון של אוקראינה באירוויזיון, "Hasta la Vista", שהגיע למקום ה-14.

בשנת 2004, כתבה את השיר "רק אתה", הנכלל ב"חגיגה", אלבומה ה-12 של שרית חדד.

בשנת 2010, הועלה באולם נגה ביפו המחזמר "האגם", אותו כתבה על פי "אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי. באותה שנה, השתתפה גם בפאנל התוכנית "להיות שם עם אלירז", בהנחייתו של אלירז שדה, התוכנית שליוותה את חדר החזרות של התוכנית "כוכב נולד" בעונתה השמינית.

משנת 2011, מכהנת כחברת הדירקטוריון של אקו"ם. כמו כן, לקחה חלק בפאנל השופטים בתוכנית "היכל התהילה" 2011.

באוקטובר 2021 עלה באוף ברודוויי בניו יורק, המחזמר Swan Lake Rock Opera, שיצרה עם שרונה בתה ועם צדי צרפתי, על בסיס המוזיקה של אגם הברבורים.

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-70 נישאה שם-אור לזמר והמלחין צביקה פיק, וכתבה את מילות השירים של רוב להיטיו. הם הורים לשלושה: בן אחד, בנלי, ושתי בנות, דניאלה ושרונה, שהרכיבו את הצמד המוזיקלי "האחיות פיק". פיק ושם-אור התגרשו בשנת 1995. היא חותנתו של קוונטין טרנטינו מנישואיו לבתה דניאלה.

מבחר מלהיטיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם-אור כתבה שירים רבים שהפכו ללהיטים, מרביתם בהלחנתו של צביקה פיק, בהם: "בין האצבעות" (רותי נבון), שהיה גם שירה הראשון שהגיע למצעדים השנתיים, "לגור איתו" (ריקי גל); "חלומות מתגשמים" שהיה שיר הנושא של "כוכב נולד" בעונתו השלישית; "שיר מתוק על אהבה" (אביבה הד), "הלב" ("זה לילה סתווי") (מאיה בוסקילה), שהגיע למקום השני במצעד העברי השנתי של רשת ג' לשנת 2004 ולשישי של גלגלצ; "השיר הזה", "שוב הגשם", "זאת אהבה" (האחיות פיק); "דם חם" (שרי); "אלף נשיקות" (יהורם גאון); "שולה" (ניסים גרמה) וכן שירים רבים בביצועו של פיק: "מרי לו", "אהבה בסוף הקיץ", "הרקדן האוטומטי", "מוזיקה" ("מעלה מעלה") ועוד.

  • כולם, תל אביב: א"ל הוצאה מיוחדת, 1975
  • תמר-הינדי, תל אביב: ביתן, תשמ"ז 1987
  • חברות טובות, תל אביב: תמוז-מודן, 1994
  • הצתה מאוחרת, רמת השרון: אשלי, 1998
  • כתם שחור, רמת השרון: רוטשילד, 1999
  • טעם החיים, תל אביב: רוטשילד, 2000 (איוריו של גוסטב דורה)

הישגים ופרסים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • נבחרה לנערת החודש ב"העולם הזה"[3]
  • בגיל 14, הייתה אלופת הארץ בריצה ל-60 מטר לנערות[3]
  • 2020, פרס אקו"ם על מפעל חיים, על "תרומתה לעושרה, לכוחה, לחיוניותה של התרבות הישראלית בכלל ולמוזיקה בפרט"[6].

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • בתיה ברק-ורבין, ההגדה לבית פיק. במחנה, גל' 33 (13 במאי 1987), עמ' 22–23
  • אביבה שבי, דאלאס ברישון. ידיעות אחרונות, זמנים מודרניים, 8 באפריל 1987, עמ' 7, 23
  • דגנית בורובסקי, ספר מאד רגיש. מעריב, ספרות, כ' בניסן תשנ"ה, 20 באפריל 1995, עמ' 37
  • אריאנה מלמד. הנייר לא סובל. העיר, כ"ג בחשון תשנ"ה, 28 באוקטובר 1994, עמ' 73
  • גילה מצא למפל, מירית לו. מעריב, נשים, כ"ב בטבת תשנ"ה, 25 בדצמבר 1994, עמ' 6–7 (ריאיון עם מירית שם-אור לרגל צאתו לאור של ספרה)
  • אביטל כהן, הורמון התשוקה נשאר רדום. מלאבס (מקומון), שבועון פתח-תקווה, כ"ג בתמוז תשנ"ח, 17 ביולי 1998, עמ' 76
  • רוני לנגרמן, הצתה מיותרת. הד הקריות, ב' בתמוז תשנ"ח, 26 ביוני 1998, עמ' 66
  • שהם סמיט, רומן נוירומנטי והנועזים המתיזים. הארץ, מוסף ספרים, גל' 320 (כ"ח בניסן תשנ"ט, 14 באפריל 1999), עמ' 10
  • רותי קדוש, מרי לו לא גרה כאן יותר. מעריב, סגנון, 27 במאי 1998, עמ' 14–15
  • אלי שי, מיליונרית במצוקה. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, כ"ג בתמוז תשנ"ח, 17 ביולי 1998, עמ' 28

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מירית שם אור בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ פרסי אקו"ם: אתי אנקרי ומירית שם אור יקבלו פרס מפעל חיים, שיר השנה - "מסיבה", באתר וואלה, 20 ביולי 2021
  2. ^ כתבות לדוגמה: מירית שם אור, קטשופ עם כל דבר, דבר, 16 במאי 1969, המשך
    מירית שם אור, לא לעשות גורקי "מודרני", דבר, 5 בנובמבר 1970; מירית שם אור, בכורת השבוע: "בשפל", דבר, 26 בנובמבר 1970
  3. ^ 1 2 3 רז שכניק, "כשרציתי לכתוב לצביקה שירים, ולבטא את עצמי, נתתי לו לספר עליי בעצם. 'מרי לו' זו אני", ידיעות אחרונות, 7 ימים, גיליון 3002, 23/07/2021, עמ' 20
  4. ^ ציפי שוחט, "מרי לו" להופעות בארצות הברית, הארץ, 17 בינואר 2004
  5. ^ "מרי לו": הפקה מעוררת השראה, באתר הארץ, 24 במרץ 2016
  6. ^ פרסי אקו"ם: חנן בן ארי "מחבר השנה" עם השיר המושמע ביותר; מפעל חיים למירית שם אור ואתי אנקרי, באתר ynet, 20 ביולי 2021