מרצ'לו מסטרויאני

מרצ'לו מסטרויאני
Marcello Mastroianni
לידה	28 בספטמבר 1924; פונטנה לירי, איטליה
פטירה	19 בדצמבר 1996 (בגיל 72); פריז, צרפת
מקום קבורה	קמפו ורנו
שם לידה	Marcello Vincenzo Domenico Mastrojanni
מדינה	איטליה, ממלכת איטליה
תקופת הפעילות	1938–1996 (כ־58 שנים)
מקום לימודים	ספיינצה – אוניברסיטת רומא
בן או בת זוג	פלורה קארבלה (12 באוגוסט 1950, 1948–19 בדצמבר 1996) קתרין דנב (1971–1975); ; אנה מריה טאטו (1976–1996); פיי דאנאוויי (1968–1971); אורסולה אנדרס; אנוק איימה; קלאודיה קרדינלה; לורן האטון ;
צאצאים	קיארה מסטרויאני, ברברה מסטרויאני
מספר צאצאים	2
פרסים והוקרה	פרס גלובוס הזהב (1963); פרס מפעל חיים של האקדמיה האירופית לקולנוע (1988); גביע וולפי לשחקן הטוב ביותר (1989); פרס סזאר (1993); צדפת הכסף לשחקן הטוב ביותר (1965); פרס פסטיבל קאן לשחקן הטוב ביותר; אביר הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית ;
	פרופיל ב-IMDb

מרצ'לו וינצ'נצו דומניקו מסטרויאני (באיטלקית: Marcello Vincenzo Domenico Mastroianni;‏ 28 בספטמבר 1924 – 19 בדצמבר 1996) היה שחקן קולנוע איטלקי, שנחשב לאחד מגדולי השחקנים של איטליה וצבר שלוש מועמדויות לפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר.

ביוגרפיה

מסטרויאני נולד בפונטנה לירי, כפר קטן בהרי האפנינים שבפרוזינונה וגדל בטורינו ורומא שבאיטליה. בנם של אידה (לבית אירול) ואוטון מסטרויאני. שני הוריו היו מהעיירה ארפינו הסמוכה. אביו ניהל נגריה. מסטרויאני היה אחיינו של הפסל אומברטו מסטרויאני. אחיו רוג'רו מסטרויאני היה עורך קולנוע שעבד על כמה מסרטיו של מרצ'לו.

כאשר איטליה נמנתה עם בעלות הברית של גרמניה בזמן מלחמת העולם השנייה, נעצר ונכלא בכלא הנאצי, אך הצליח לברוח והסתתר בוונציה.

קריירה

בשנת 1939, כאשר היה בן 14 ביצע את ההופעה הקולנועית הראשונה שלו כאשר היה ניצב בסרט הקולנוע "מריונטה" בכיכובו של הזמר בנימינו ג'ילי. בשנת 1945 החל ללמוד משחק ובשנת 1947 הופיע לראשונה בסרט "עלובי החיים" על פי ספרו של ויקטור הוגו. במהרה היה לכוכב סרטים רומנטיים

בשנת 1958 שיחק בסרטו של לוקינו ויסקונטי "לילות לבנים", על פי סיפור מאת פיודור דוסטויבסקי^[1].

בשנת 1960 שיחק בסרטו של פדריקו פליני "לה דולצ'ה ויטה" וכיכב לצד סימון סיניורה בסרט "אודה וחברותיה"^[2].

בשנת 1961 שיחקו בסרטו של פייטרו ג'רמי "גירושין נוסח איטליה" שהקנה למסטרויאני מועמדות לפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר, וזכה בפרס באפט"א ובפרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר - סרט קומדיה או מוזיקלי.

בשנת 1963 שיחק בסרטו של פדריקו פליני "שמונה וחצי", דרמה קומית סוריאליסטית^[3]. הסרט נחשב לאחד מטובי סרטי הקולנוע שנעשו אי פעם (במשאלים רבים הגיע שני רק לסרט "האזרח קיין"), וזכה בפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר ובפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר.

שיחקו בסרט של ויטוריו דה סיקה "אתמול, היום ומחר" לצדה של סופיה לורן. הסרט זכה בפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר בטקס פרסי האוסקר ה-37 שנערך ב-1964, ועל תפקידו בסרט זכה מסטרואני בפרס הבאפט"א השני שלו.

בשנת 1964 שיחק שוב בסרט של דה סיקה בשם "נישואין נוסח איטליה" המבוסס על מחזה מאת אדוארדו דה פיליפו, וזכה בפרס דוד די דונטלו לשחקן הטוב ביותר של האקדמיה האיטלקית לקולנוע וקיבל מועמדות לפרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר בסרט קומדיה או מוזיקלי ואף זכה בפרס גלובוס הזהב לשחקן קולנוע אהוב.

בשנת 1970 שיחק בסרטו של אטורה סקולה "קנאה נוסח איטליה" ("קנאה איטלקית")^[4], עליו זכה בפרס השחקן בפסטיבל הקולנוע בקאן^[5]. ב-1977 שיחק בסרט אחר של סקולה "יום מיוחד" שזכה בפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר ופרס סזאר לסרט הזר הטוב ביותר, ומסטרואני אף קיבל מועמדויות לפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר ופרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר בסרט דרמה וזכה בפרס גלובוס הזהב האיטלקי הנקרא "Globo d'Oro".

בשנת 1985 כיכב לצד ג'ולייטה מזינה בסרט "ג'ינג'ר ופרד" של פדריקו פליני^[6].

בשנת 1987 שיחק בסרט של הבמאי הרוסי ניקיטה מיכאלקוב "עיניים שחורות", המתמקד בגבר איטלקי שמתאהב באישה רוסיה נשואה בימים שלפני מלחמת העולם הראשונה^[7]. מסטרויאני זכה בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע בקאן וקיבל מועמדות שלישית לפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר. ביולי אותה שנה היה אורח הכבוד של פסטיבל הקולנוע ירושלים^[8].

בשנת 1991 כיכב לצדה של ג'ולי אנדרוז בסרט הקומדיה "מגע של ניאוף" של הבמאי האמריקאי ג'ין סאקס, ושיחק בסרט היווני "על רגל אחת" של הבמאי המוערך תיאו אנגלופולוס לצד השחקנית הצרפתייה ז'אן מורו.

בשנת 1992 כיכב בסרט האמריקאי "אנשים משומשים" על פי תסריט של טוד גרף. מסטרויאני קיבל מועמדות שישית לפרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר בסרט - קומדיה או מוזיקלי.

בשנת 1993 שיחק בסרט הצרפתי "1, 2, 3, Sun" של הבמאי זוכה פרס האוסקר ברטראן בלייה, וזכה בפרס לשחקן משנה בפסטיבל הסרטים של ונציה. בשנת 1994 שיחק בסרטו של רוברט אלטמן "משהו ללבוש" אודות התרחשות של רצח בשבוע האופנה בפריז לצד שחקנים כמו סופיה לורן, ג'וליה רוברטס וביתו, קיארה.

בשנת 1995 שיחקם בסרטם המשותף של וים ונדרס ומיכלאנג'לו אנטוניוני "מעבר לעננים", לצד אנסמבל שחקנים כמו אירן ז'קוב, ג'ון מלקוביץ' וסופי מרסו, ז'אן רנו ופאני ארדן. בשנת 1996 שיחק לצד השחקנית הספרדייה מריסה פארדס בסרט הצרפתי "חיים משולשים ומוות רק אחד" של הקולנוען הצ'יליאני ראול רואיס. סרטו האחרון היה "מסע להתחלת העולם" (Viagem ao Princípio do Mundo) (יצא לאקרנים בשנת 1997).

חיים אישיים

מסטרויאני היה נשוי לשחקנית האיטלקייה פלורה קארבלה (1926–1999) משנת 1950 ועד מותו, להם בת אחת בשם ברברה (1951–2018). בסופו של דבר השניים נפרדו בגלל רומנים שניהל עם נשים צעירות יותר. מערכת היחסים הרצינית הראשונה של מסטרויאני לאחר הפרידה הייתה עם פיי דאנאוויי, ששיחקה לצידו בסרט "מקום לאוהבים" (1968). דאנאוויי רצתה להתחתן ולהביא ילדים, אך מסטרויאני, הקתולי, סירב להתגרש מקארבלה. בשנת 1970, לאחר יותר משנתיים של המתנה שמסטרויאני ישנה את דעתו, דאנאוויי עזבה אותו. בריאיון למגזין פיפל בשנת 1987 אמר מסטרויאני כי מעולם לא התגבר על יחסיו עם דאנאוויי. "היא הייתה האישה שהכי אהבתי", אמר. "תמיד אצטער שאיבדתי אותה. הייתי שלם איתה בפעם הראשונה בחיי."

למסטרויאני נולדה בת נוספת, השחקנית קיארה מסטרויאני, בשנת 1972, מרומן מתמשך שניהל עם השחקנית הצרפתייה קתרין דנב, שהייתה צעירה ממנו בכמעט 20 שנה וחייתה איתו ארבע שנים בשנות ה-70. באותה תקופה בני הזוג שיחקו יחד בארבעה סרטים. לאחר שמסטרויאני ודנב נפרדו, על פי הדיווחים קארבלה הציעה לאמץ את קיארה, מכיוון שעבודת הוריה הרחיקה אותם לעיתים קרובות כל כך.

על פי הדיווחים, מערכות היחסים השונות של מסטרויאני כללו את השחקניות אנוק איימה, אורסולה אנדרס, קלאודיה קרדינלה והאמריקאיות קרול מלורי ולורן האטון]^[8]. בסביבות 1976 שמו נקשר עם הסופרת והקולנוענית אנה מריה טאטו. הם נשארו יחד עד מותו ב-1996.

ב-1994 קיבל את אות מסדר ההצטיינות של הרפובליקה של איטליה.

מותו

מסטרויאני מת מסרטן הלבלב ב-19 בדצמבר 1996 בגיל 72. שתי בנותיו, כמו גם דנב וטאטו, היו ליד מיטתו. מזרקת טרווי ברומא, שקשורה לתפקידו בסרט "לה דולצ'ה ויטה", כובתה ונעטפה בשחור כמחווה לזכרו.

בפסטיבל הסרטים של ונציה 1997 ניסו קיארה, קארבלה ודנב למנוע את הקרנת הסרט התיעודי בן ארבע שעות של טאטו, "מרצ'לו מסטרויאני: אני זוכר". הפסטיבל סירב והסרט הוצג. על פי הדיווחים שלוש הנשים ניסו לעשות את אותו דבר גם בפסטיבל הקולנוע בקאן.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מרצ'לו מסטרויאני בוויקישיתוף

מרצ'לו מסטרויאני, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
מרצ'לו מסטרויאני, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
מרצ'לו מסטרויאני, באתר AllMovie (באנגלית)
מרצ'לו מסטרויאני, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
מרצ'לו מסטרויאני, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
מרצ'לו מסטרויאני, באתר MusicBrainz (באנגלית)
מרצ'לו מסטרויאני, באתר Discogs (באנגלית)
מרצ'לו מסטרויאני, באתר DNCI
מרצ'לו מסטרויאני, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
מרצ'לו מסטרויאני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אורי קליין, הגבריות האיטלקית במחווה למרצ'לו מסטרויאני, באתר הארץ, 7 ביולי 2010
Richard Williams, The latin lover: For thousands of post-war cinema- goers Marcello, The Independent, ‏30 July 1994

הערות שוליים

^ מריה מילר-, כיצד נוצר הסרט <<לילות לבנים>>, הארץ, 24 בינואר 1958
^ יוסף שריק, נערות רחוב-אחד ולתמיד, הארץ, 8 בספטמבר 1961
^ מ. לויתן, "שמונה וחצי" ־ מערבולת ססגונית, קול העם, 2 באוקטובר 1963
^ ביקורת קולנוע - האופה ומוכרת הפרחים, "העולם הזה", גיליון 1750 מ-17 במרץ 1971, עמוד 31
^ יורם פורת, "קנאה איטלקית" הוא סרט שייצג את איטליה בפסטיבל קאן, 1970 - מרצ'לו מסטרויאני זכה בפסטיבל זה בעבור משחקו לפרס השחקן הטוב, מעריב, 25 בפברואר 1971
^ מיכל מירון-שקד, אצל פליני במלון, כותרת ראשית, 16 באפריל 1986
^ מאיר שניצר, הגבר של הגברת של הכלבלב - "עיניים שחורות"; במאי: ניקיטה מיכאלקוב; מבוסס על סיפורים מאת צ'כוב, חדשות, 8 בפברואר 1988
^ ¹ ² דב אלפון, מפתה ועוזב, כותרת ראשית, 8 ביולי 1987

[1] מריה מילר-, כיצד נוצר הסרט <<לילות לבנים>>, הארץ, 24 בינואר 1958

[2] יוסף שריק, נערות רחוב-אחד ולתמיד, הארץ, 8 בספטמבר 1961

[3] מ. לויתן, "שמונה וחצי" ־ מערבולת ססגונית, קול העם, 2 באוקטובר 1963

[4] ביקורת קולנוע - האופה ומוכרת הפרחים, "העולם הזה", גיליון 1750 מ-17 במרץ 1971, עמוד 31

[5] יורם פורת, "קנאה איטלקית" הוא סרט שייצג את איטליה בפסטיבל קאן, 1970 - מרצ'לו מסטרויאני זכה בפסטיבל זה בעבור משחקו לפרס השחקן הטוב, מעריב, 25 בפברואר 1971

[6] מיכל מירון-שקד, אצל פליני במלון, כותרת ראשית, 16 באפריל 1986

[7] מאיר שניצר, הגבר של הגברת של הכלבלב - "עיניים שחורות"; במאי: ניקיטה מיכאלקוב; מבוסס על סיפורים מאת צ'כוב, חדשות, 8 בפברואר 1988

[כותרת-8] ¹ ² דב אלפון, מפתה ועוזב, כותרת ראשית, 8 ביולי 1987

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

פרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר - סרט מוזיקלי או קומדיה
1950‏-1960	פרד אסטר (1950) •דני קיי (1951) • דונלד או'קונור (1952) • דייוויד ניבן (1953) • ג'יימס מייסון (1954) • טום יוול (1955) • קנטינפלס (1956) • פרנק סינטרה (1957) • דני קיי (1958) • ג'ק למון (1959) • ג'ק למון (1960)
1961‏-1980	גלן פורד (1961) • מרצ'לו מסטרויאני (1962) • אלברטו סורדי (1963) • רקס הריסון (1964) • לי מרווין (1965) • אלן ארקין (1966) • ריצ'רד האריס (1967) • רון מודי (1968) • פיטר או'טול (1969) • אלברט פיני (1970) • חיים טופול (1971) • ג'ק למון (1972) • ג'ורג' סיגל (1973) • ארט קרני (1974) • וולטר מתאו (1975) • קריס קריסטופרסון (1976) • ריצ'רד דרייפוס (1977) • וורן בייטי (1978) • פיטר סלרס (1979) • ריי שארקי (1980)
1981‏-2000	דאדלי מור (1981) • דסטין הופמן (1982) • מייקל קיין (1983) • דאדלי מור (1984) • ג'ק ניקולסון (1985) • פול הוגאן (1986) • רובין ויליאמס (1987) • טום הנקס (1988) • מורגן פרימן (1989) • ז'ראר דפארדיה (1990) • רובין ויליאמס (1991) • טים רובינס (1992) • רובין ויליאמס (1993) • יו גרנט (1994) • ג'ון טרבולטה (1995) • טום קרוז (1996) • ג'ק ניקולסון (1997) • מייקל קיין (1998) • ג'ים קארי (1999) • ג'ורג' קלוני (2000)
2001-היום	ג'ין הקמן (2001) • ריצ'רד גיר (2002) • ביל מארי (2003) • ג'יימי פוקס (2004) • חואקין פיניקס (2005) סשה ברון כהן (2006) • ג'וני דפ (2007) • קולין פארל (2008) • רוברט דאוני ג'וניור (2009) • פול ג'יאמטי (2010) • ז'אן דוז'רדן (2011) • יו ג'קמן (2012) • לאונרדו דיקפריו (2013) • מייקל קיטון (2014) • מאט דיימון (2015) • ראיין גוסלינג (2016) • ג'יימס פרנקו (2017) • כריסטיאן בייל (2018) • טארון אגרטון (2019) • סשה ברון כהן (2020) • אנדרו גארפילד (2021) • קולין פארל (2022) • פול ג'יאמטי (2023)

זוכי פרס באפט"א לשחקן הטוב ביותר
1952–1967	רלף ריצ'רדסון (בריטי)/מרלון ברנדו (זר) (1952) • ג'ון גילגוד (בריטי)/מרלון ברנדו (זר) (1953) • קנת' מור (בריטי)/מרלון ברנדו (זר) (1954) • לורנס אוליבייה (בריטי)/ארנסט בורגניין (זר) (1955) • פיטר פינץ' (בריטי)/פרנסואה פרייה (זר) (1956) • אלק גינס (בריטי)/הנרי פונדה (זר) (1957) • טרוור הווארד (בריטי)/סידני פואטייה (זר) (1958) • פיטר סלרס (בריטי)/ג'ק למון (זר) (1959) • פיטר פינץ' (בריטי)/ג'ק למון (זר) (1960) • פיטר פינץ' (בריטי)/פול ניומן (זר) (1961) • פיטר או'טול (בריטי)/ברט לנקסטר (זר) (1962) • דירק בוגרד (בריטי)/מרצ'לו מסטרויאני (זר) (1963) • ריצ'רד אטנבורו (בריטי)/מרצ'לו מסטרויאני (זר) (1964) • דירק בוגרד (בריטי)/לי מרווין (זר) (1965) • ריצ'רד ברטון (בריטי)/רוד סטייגר (זר) (1966) • פול סקופילד (בריטי)/רוד סטייגר (זר) (1967)
1968–היום	• ספנסר טרייסי (1968) • דסטין הופמן (1969) • רוברט רדפורד (1970) • פיטר פינץ' (1971) • ג'ין הקמן (1972) • וולטר מתאו (1973) • ג'ק ניקולסון (1974) • אל פצ'ינו (1975) • ג'ק ניקולסון (1976) • פיטר פינץ' (1977) • ריצ'רד דרייפוס (1978) • ג'ק למון (1979) • ג'ון הרט (1980) • ברט לנקסטר (1981) • בן קינגסלי (1982) • מייקל קיין / דסטין הופמן (1983) • היינג נגור (1984) • ויליאם הרט (1985) • בוב הוסקינס (1986) • שון קונרי (1987) • ג'ון קליז (1988) • דניאל דיי-לואיס (1989) • פיליפ נוארה (1990) • אנתוני הופקינס (1991) • רוברט דאוני ג'וניור (1992) • אנתוני הופקינס (1993) • יו גרנט (1994) • נייג'ל הות'ורן (1995) • ג'פרי ראש (1996) • רוברט קרלייל (1997) • רוברטו בניני (1998) • קווין ספייסי (1999) • ג'יימי בל (2000) • ראסל קרואו (2001) • דניאל דיי-לואיס (2002) • ביל מארי (2003) • ג'יימי פוקס (2004) • פיליפ סימור הופמן (2005) פורסט ויטאקר (2006) • דניאל דיי-לואיס (2007) • מיקי רורק (2008) • קולין פירת' (2009) • קולין פירת' (2010) • ז'אן דוז'רדן (2011) • דניאל דיי-לואיס (2012) • צ'ואיטל אג'יופור (2013) • אדי רדמיין (2014) • לאונרדו דיקפריו (2015) • קייסי אפלק (2016) • גארי אולדמן (2017) • רמי מאלק (2018) • חואקין פיניקס (2019) • אנתוני הופקינס (2020) • ויל סמית' (2021) • אוסטין באטלר (2022)