סולאר אימפולס
סולאר אימפולס (באנגלית: Solar Impulse, מילולית: דחף שמשי) הוא פרויקט לפיתוח ובניית מטוס הנע באמצעות מנוע חשמלי המוזן מתאים סולאריים. הוקם ומנוהל בידי הפסכיאטר ברטראן פיקאר השווייצרי (בנו של ז'אק פיקאר ונכדו של אוגוסט פיקאר) ואיש העסקים והטייס אנדרה בורשברג.
החברה פיתחה עד כה שני מטוסים, הקרויים על שם החברה: סולאר אימפולס 1 ו-2. הסולאר אימפולס 1 שבר שיאים בטיסה למרחק ולזמן באמצעות מנוע חשמלי, כולל טיסה במשך 26 שעות בין ה-7 ל-8 ביולי 2010, בהן 9 שעות חשיכה, אז טס המטוס באמצעות אנרגיה שנצברה במצבריו. לאחר מכן הפגינה החברה את יכולות המטוס בטיסות שונות, כולל טיסה מקליפורניה לניו יורק ב-2013.
הסולאר אימפולס 2 הקיף את כדור הארץ בין ה-9 במרץ 2015 ל-26 ביולי 2016.
פיתוח ומבנה כלכלי
[עריכת קוד מקור | עריכה]פיתוח המטוס החל ב-2009, לאחר כשש שנות מחקר בשיתוף עם האקול פוליטכניק הפדרלי של לוזאן.[1] בצוות הפיתוח השתתפו כ-50 מומחים מתחומים שונים ומשש מדינות שונות וכ-100 יועצים חיצוניים.[2] המימון לפיתוח ניתן על ידי מספר רב של חברות (כולל אומגה, טויוטה וסוכנות החלל האירופית) ואנשים פרטיים.[3] באוקטובר 2013 הודיע פיטר דיאמנדיס על תמיכתו בתוכנית.[4]
סולאר אימפולס 1
[עריכת קוד מקור | עריכה]המטוס הראשון שפותח, הסולאר אימפולס 1 (קוד רישום כלי טיס: HB-SIA) הוא בעל מוטת כנפיים של 63.4 מטרים. לשם השוואה, מטוס ה-איירבוס A340, ממטוסי הנוסעים הגדולים בעולם, בעל מוטות כנפיים דומות. תא הטייס נבנה מטעמי חיסכון באנרגיה ללא שמירה על לחץ אוויר ונועד לאדם אחד בלבד - הטייס. למטוס ארבעה מנועים חשמליים, לכל אחד מדחף בעל שני להבים, ועל גבי כנפי המטוס הורכבו 11,628 תאים פוטו-וולטאיים. התאים מטעינים סט סוללות ליתיום פולימר. תאורטית, המטוס יכול לשהות באוויר לנצח, כאשר במהלך היום נטענות הסוללות במידה מספקת המאפשרת למטוס להמשיך לטוס במשך כל הלילה עד לבוקר למחרת.
המטוס תוכנן מטעמי חיסכון באנרגיה כך שישקול מעט ככל האפשר, מרבית גופו נבנתה מחומרים מרוכבים קלים במיוחד. בשל כך, המטוס מסוגל להמריא במהירות נמוכה במיוחד, 35 קמ"ש בלבד. מהירותו המקסימלית של המטוס נמוכה, כ-70 קמ"ש. סייג הרום של המטוס הוא 8,500 מטרים.
המטוס המריא לראשונה לטיסה נסיונית קצרה ב-3 בדצמבר 2009,[5] ולטיסה ארוכה יותר, בת 87 דקות ב-7 באפריל 2010. ב-28 במאי באותה שנה, המריא המטוס כאשר סוללותיו ריקות, כדי לבחון את האפשרות שניתן לטעון את הסוללות תוך כדי טיסה, דבר שאכן הצליח.[6]
סולאר אימפולס 2
[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיתוח המטוס השני בסדרה (קוד רישום כלי טיס: HB-SIB) החל ב-2011. המטוס המריא לראשונה ב-2 ביוני 2014, לאחר עיכוב משמעותי בפיתוח בעקבות כישלון מבנה המטוס בבדיקות מקדימות ב-2012.[7]
מוטות כנפיו של הסולאר אימפולס 2 גדולות אף יותר משל קודמו: 71.9 מטרים, רק במעט קטנות יותר משל ה-איירבוס A380, הגדול שבמטוסי הנוסעים.[8] אך בשונה מה-A380 הענק והכבד, הסולאר אימפולס 2 שוקל כמשקלה של מכונית ממוצעת, 2,300 ק"ג בלבד. על כנפיו מורכבים 17,248 תאים פוטו-וולטאיים, המספקים אנרגיה לארבעה מנועים חשמליים המחוברים לרוטורים בעלי שני להבים.
גם בדגם זה תא הטייס נבנה ללא שמירה על לחץ אוויר, כך שעל הטייס להשתמש במסכת חמצן בעת טיסה בגבהים בהם שיעור החמצן באוויר נמוך. דגם זה נבנה כך שיוכל לטוס במהירות כפולה משל קודמו, עד לכ-140 קמ"ש ובעל סייג רום גדול יותר, עד ל-12,000 מטר מעל גובה פני הים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של סולאר אימפולס (בצרפתית)
סולאר אימפולס, ברשת החברתית פייסבוק
סולאר אימפולס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
סולאר אימפולס, ברשת החברתית אינסטגרם
סולאר אימפולס, סרטונים בערוץ היוטיוב
משה גלעד, 118 שעות רצופות של טיסה: האחים רייט של המאה ה-21, באתר הארץ, 20 באוגוסט 2015
.svg){kind=icon}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ http://www.solarimpulse.com/timeline/view/6652
- ^ http://www.solarimpulse.com/en/airplane/major-steps/
- ^ http://www.solarimpulse.com/common/tag/Main-Partner#.VI_L_SusWT8
- ^ http://www.solarimpulse.com/timeline/view/7292#.VI_M4yusWT8
- ^ http://news.bbc.co.uk/2/hi/science/nature/8393688.stm
- ^ http://www.avweb.com/avwebflash/news/SolarImpulseFliesOnPureSunlight_202647-1.html
- ^ http://www.gizmag.com/solar-impulse-2-first-flight/32351/
- ^ http://gizmodo.com/262940/solar-impulse-around-the-world-in-a-100-sun-powered-airplane