סורת אל-כאפרון
 | |
| קליגרפיה של סורת אל-כאפרון | |
| שם מתורגם | סורת הכופרים |
|---|---|
| מספר הסורה | 109 |
| מספר פסוקים | 6 |
| מיקום | מכה |
| ויקיטקסט | אל-כאפרון (תרגום רקנדורף) |
סורת אל-כּאפִרוּן (בערבית: سورة الكافرون), או סורת הכופרים, היא סורה מספר 109 בקוראן. סורה קצרה זו מונה שישה פסוקים (אַיַא֫ת) בלבד, ולפי האמונה המוסלמית היא הורדה למוחמד באמצעות המלאך גִ'בְריל (جبريل) במכה. לפי ספרו של אבּן אלצֻ'רַיְס, פַצָ'אאִ'יל אלקֻראן (מהמאה ה-10), המיוחס לפרשן הקוראן עַטָאא' אלחֻ'ראסאני (בן המאה ה-8), הורדה סורה זו אחרי סורת אל-מאעון ולפני סורת אל-פיל.[1]
נוסח
[עריכת קוד מקור | עריכה]| 109:1 قُلۡ: يَٰٓأَيُّهَا ٱلۡكَٰفِرُونَ,
109:2 لَآ أَعۡبُدُ مَا تَعۡبُدُونَ, 109:3 وَلَآ أَنتُمۡ عَٰبِدُونَ مَآ أَعۡبُدُ, 109:4 وَلَآ أَنَا۠ عَابِدٞ مَّا عَبَدتُّمۡ, 109:5 وَلَآ أَنتُمۡ عَٰبِدُونَ مَآ أَعۡبُدُ. 109:6 لَكُمۡ دِينُكُمۡ وَلِيَ دِينِ. |
קֻל: יַא אַיֻּהַא אַל-כַּאפִרוּןַ,
לַא אַעְבֻּד מַא תַעְבְּדוּןַ, וַּלַא אַנְתֻם עַאבּדוּן מַא אַעְבֻּד, וַּלַא אַנא עַאבֵּד מַא עַבַּדְתֻם, וַּלַא אַנְתֻם עַאבְּדוּן מַא אַעְבֻּד. לַכֻּם דִינְכֻּם וַּלִי דִיןִ. |
אמור: הוי הכופרים,
לא אעבוד את אשר אתם תעבדו, ולא אתם עובדים את אשר אעבוד, ולא אני עובד את אשר עבדתם, ולא אתם עובדים את אשר אעבוד. לכם דתכם ולי דת. |
פירוש
[עריכת קוד מקור | עריכה]מתוך הסורה לא ניתן להבין מי הם ה"כופרים" המצוינים בתחילתה ושעל שמם נקראת הסורה. הפירוש המקובל לסורה הוא שאלה בני העיר מכה שסירבו לקבל על עצמם את דת האסלאם.[2]
בדומה לסורות קצרות אחרות, גם סורה זו מהווה מעין תפילת בקשה או קריאה לעזרת אללה. סורה זו מבקשת להזכיר את ההפרדה בין בעלי האמונה לבין חסרי האמונה, הם הכופרים. תפסיר תנויר אל-מכבאס, המתבסס על חדית'ים מפי בן דודו, ואחד ממלווויו של הנביא מוחמד, עבדאללה אבן עבאס מספר כי סורה זו התגלתה למוחמד לאחר שכופרים קראו לו לזנוח את דתו, ולעבוד עימם את אליליהם. בתגובה, פתח מוחמד בגינויים.[3] תפסיר אבן-כאתִ'ר הסוני מספר כי הכופרים הציעו למוחמד כי יעבדו את אלוהיו במשך שנה, ולאחר מכן מוחמד יצטרף אליהם לשנה לעבודת אליליהם.[4] בעבר, בהווה ובעתיד. הסורה מסתיימת בפסוק המצוטט לעיתים קרובות: "לכם דתכם ולי דתי".[5] יש המפרשים פסוק זה כוויתור לכופרים, ורואים בפסוק החמישי בסורת א-תובה (התשיעית) המאוחרת יותר, "פסוק החרב", המכריז על מלחמה בכופרים, כמבטל את הפסוק בסורה זו.[6] לעומתם אחרים מפרשים את הפסוק כאיום, ולא כוויתור, ורואים בו הבטחה ואזהרה לשכר ולעונש בתמורה לאמונה ולחוסר האמונה בעולם הזה.[7] המסורת קובעת כי קריאתה של סורה זו כמוה כקריאת רבע מהקוראן כולו,[8] וחדית' ידוע מספר כי מוחמד נהג לקרוא סורה זו מדי בוקר בתפילתו.[9]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מובא אצל אורי רובין, "נספח א: סדר התגלות פרקי הקוראן", הקוראן, תרגם מערבית אורי רובין, אוניברסיטת תל אביב, 2005, עמ' 552. כל הציטוטים להלן הם מתרגום זה.
- ^ יוסף ויצטום, הקוראן ומחקרו, בתוך מאיר בר-אשר ומאיר חטינה (עורכים): האסלאם: היסטוריה, דת, תרבות, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2017, עמ' 160
- ^ (ראו תפסיר זה לאיה 1)
- ^ ראו כאן
- ^ ראו גם סורה 10 איה 41.
- ^ פסוק החרב: "עם תום החודשים הקדושים, הרגו את המשתפים בכל מקום אשר בו תמצאום, ותפסו אותם וכתרו אותם וארבו להם בכל אתר ואתר. ואולם אם יחזרו בתשובה ויקיימו את התפילה ויתנו זכאת, שלחו אותם לחופשי, כי אלוהים סולח ורחום". (על פי תרגומו של אורי רובין, אוניברסיטת תל אביב, 2005). ראו למשל גם את דבריו של מוחמד בחדית' צחיח אל-בח'ארי "אין זכות לעבוד כל אל אחר מלבדך [אללה]", ראו פה, כרך 9, ספר 93 חדית' מס' 590.
- ^ הקוראן, תרגם מערבית אורי רובין, אוניברסיטת תל אביב, 2005, הערת שוליים בעמ' 540. תפסיר אל-ג'לאלין, למשל, טוען כי אַ֫יַה זו התגלתה טרם מוחמד צווה להילחם בכופרים (ראו כאן תפסיר לאיה 6) ותפסיר אבן עבאס מוסיף, כי הפסוקים המאוחרים שהורו על לחימה, ביטלו איה זו.
תפסיר אל-ג'לאלין מפרש את הפסוק כ"אלוהים יודע כי הלא מאמינים לעולם לא יהפכו למאמינים". ראו פה. - ^ אורי רובין, "שבחי הקוראן", בתוך הקוראן, תרגם מערבית אורי רובין, אוניברסיטת תל אביב, 2005, עמ' 555.
- ^ ראו בתפסיר אבן-כאתִ'ר.
בקרת זהויות  |
|
|---|