סורת א-נאס
.jpg) | |
| סורת בני האנוש | |
| שם מתורגם | סורת בני האנוש |
|---|---|
| מספר הסורה | 114 |
| מספר פסוקים | 6 |
| מיקום | מכה |
| ויקיטקסט | א-נאס (תרגום רקנדורף) |
סורת א-נאס (בערבית: سورة الناس, תעתיק מדויק: סורת אלנאס), או סורת בני האנוש, היא סורה מספר 114, האחרונה בקוראן. סורה קצרה זו מונה שישה פסוקים (אַיַא֫ת) בלבד, ולפי האמונה המוסלמית היא הורדה למוחמד באמצעות המלאך גִ'בְִּריל (جبريل) במכה. לפי ספרו של אבּן א-צֻ'רַיְס, פַצָ'אאִ'יל אלקֻראן (מהמאה ה-10), המיוחס לפרשן הקוראן עַטָאא' אל-חֻ'ראסאני (בן המאה ה-8), הורדה סורה זו אחרי סורת אל-פלק ולפני סורת אל-אח'לאץ.[1]
תוכן
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסורה כוללת לחשי הגנה מפני השטן (המכונה "הלוחש הנחבא"[2] ו"הלוחש בלבב אנוש"[3]) והשדים. הסורה מזכירה כי יש לחשוש גם מלחשיהם של בני האנוש, מרבית הפרשנים מייחסים אַ֫יַה זו למסורת המספרת כי יהודי בשם לַביד אבן אל-אעצם הטיל כישוף על מוחמד. מסופר כי כאשר נגלתה למוחמד סורה זו, הרעד שאחז בו נפסק.[4] מאמינים כי קריאת כל פסוק מאחד עשר הפסוקים המרכיבים את שתי הסורות "השומרות" – סורת א-נאס וסורת אל-פלק (הסורה הקודמת לסורת א-נאס) מתירה חלק מהכישוף הרע שהוטל על מוחמד. לעומת זאת, פרשנים מועתזילים שללו את הפרשנות הזאת היות שפגעה בתדמיתו של הנביא כחסין מפני השטן בהיותו שליח האל.
הטקסט עם תעתוק ותרגום לעברית הוא כדלקמן:
بِسْمِ ٱللَّهِ ٱلرَّحْمَـٰنِ ٱلرَّحِيم
- בִּסְםִ (אל)לַּהִ (אל)רַּחְמַאןִ (אל)רַּחִים
- בשם האל הרחמן והרחום
114:1 قُلْ أَعُوذُ بِرَبِّ ٱلنَّاسِ
- קֻל אַעוּדֻ' בִּרַבִּ (אל)נַּאס
- אמור: אשים מבטחי בריבון האנשים
114:2 مَلِكِ ٱلنَّاسِ
- מַלִכִּ (אל)נַּאס
- מלך האנשים
114:3 إِلَـٰهِ ٱلنَّاسِ
- אִלַאהִ (אל)נַּאס
- אלוהי האנשים
114:4 مِن شَرِّ ٱلْوَسْوَاسِ ٱلْخَنَّاسِ
- מִן שַׁרִּ (א)לְוַסְוַאסִ (א)לְחַ'נַּאס
- מהרוע של הלוחש הנחבא (כינוי לשטן)
114:5 ٱلَّذِي يُوَسْوِسُ فِي صُدُورِ ٱلنَّاسِ
- אַלַּדִ'י יֻוַסְוִסֻ פִי צֻדוּרִ (אל)נַּאס
- אשר לוחש בחזה האנשים
114:6 مِنَ ٱلْجِنَّةِ وَٱلنَّاسِ
- מִןַ (א)לְגִ'נַּתִ וַ(אל)נַּאס
- מפני השדים והאנשים
סורה זו שונה בסגנונה מסורות אחרות, מאחר שהיא מציינת שהשטן יכול להזיק לבני האנוש. בכך בני האדם נדרשים להיזהר מפני רעת השטן, אותו ברא אלוהים, בתפישה האסלאמית.[5] סורת אל-פלק, הסורה הקודמת לסורת א-נאס, עוסקת גם היא באותו הנושא, ועל כן לעיתים מתייחסים לשתיים כצמד בשם "השומרות" (מפני השטן) (المعوذتين אל-מֻעַוִּדַ'תַיְן).
קיימת סונה (מנהג) הגורסת כי יש לקרוא סורות אלו מעל למיטתו של חולה טרם ישכב לישון. בחדית' של צחיח אל-בח'ארי מסופר כי עאישה נהגה לקרוא את צמד הסורות האלו מדי יום ליד יצועו של מוחמד לאחר שהיה הולך לישון.[6] מסורת אחרת מספרת כי בתפילת הוויתר (תפילת רשות בין תפילת הלילה לזו שמתבצעת עם עלות השחר), מוחמד קרא משתי הסורות האחרונות.[7] בחדית' אחרת הוא הורה לאחד ממלוויו לומר שתי סורות אלו טרם השינה ולאחר ההתעוררות בבוקר.[8] כי מנהג אחר הוא קריאת "השומרות", יחד עם סורת אל-פאתחה (סורת הפתיחה) שבע פעמים ביום שישי כסגולה להגנה שתוקפה יפה לשבוע ימים, עד ליום השישי הבא.[9] תיאור השטן ככוח עיקרי אשר יכול להזיק להתנהגות המאמינים, גרם לזרמים רציונליים בתוך האסלאם לטעון שאין לראות בשתי הסורות כחלק מן הקוראן.[10] טענתם הייתה שאם השטן יכול להזיק לאדם באמצעות כישוף ולחש, הרי בני האדם לא התנהגו מרצונם החופשי ובכך אי אפשר לראות בהתנהגותם הלא דתית כהתנהגות שחייבים להיענש עליה באמצעות אללה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מובא אצל אורי רובין, "נספח א: סדר התגלות פרקי הקוראן", הקוראן, תרגם מערבית אורי רובין, אוניברסיטת תל אביב, 2005, עמ' 552. כל הציטוטים להלן הם מתרגום זה.
- ^ תפסיר אל-ג'לאלין הסוני מפרש כינוי זה בכך שהשטן נעלם מלב האדם ברגע שמוזכר אלוהים, ראו בפירוש לאיה 4. תפסיר תנויר אל-מכבאס, המפרש באמצעות מסורות מפיו של בן דודו ואחד ממלוויו של מוחמד, עבדאללה אבן עבאס, גם כן תומך בפירוש זה.
- ^ תפסיר אל-ג'לאלין ותפסיר אבן עבאס, מפרשים אַ֫יַה זו בכך שכאשר בני האדם שוכחים את אלוהים, נכנס לליבם השטן. ראו את תפסיר אבן עבאס לאיה 5 ואת תפסיר אל-ג'לאלין.
- ^ ראו בתפסיר אבן עבאס לאיה 6, תפסיר אל-ג'לאלין והחדית' במלואה בתפסיר אבן-כאתִ'ר
- ^ אבן עבאס (בתפסיר תנויר אל-מכבאס) מזכיר בבירור את ריבונותו של אלוהים גם על השטן, ראו כאן בפירוש לאיה 2, ופה בפירוש לאיה 3.
- ^ ראו כרך 75, ספר 75, חדית' מס' 331.
- ^ חדית' סונה אבו דאוד מעאישה, ראו ספר 8 חדית' מספר 1419.
- ^ ראו את החדית' בתפסיר אבן כאתִ'ר מעקבה אבן אמיר כאן.
- ^ אורי רובין, "שבחי הקוראן", בתוך הקוראן, תרגם מערבית אורי רובין, אוניברסיטת תל אביב, 2005, עמ' 555.
- ^ אסמאעיל אבן כת'יר (מת 1372), תפסיר אבן כת'יר, קהיר : מטבעת פיצל אל-באבי אל-חלבי, 1918, כרך 4, ע' 540
