צילום עיתונות
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
צילום עיתונות (פוֹטוֹג'ורנליזם) הוא אחד מענפי הצילום ואחת הפרקטיקות של עיתונאות (איסוף, עריכה והצגה של מידע אקטואלי לצורך פרסום באמצעי תקשורת או שידור), המייצרת דימויים חזותיים שונים על מנת לספר סיפור חדשותי.
צילום עיתונות נבדל מתחומים דומים (כגון צילום תיעודי וצילום רחוב) במספר איכויות:
- תזמון – לתמונה יש משמעות נוספת לנוכח האירועים המפורסמים באותו הזמן.
- אובייקטיביות – התמונות מתארות את האירוע באופן מדויק והוגן הן בתוכן והן באווירה.
- נרטיב – התמונות מופיעות לצד אלמנטים חדשותיים אחרים שבונים אצל הקורא הקשרים על בסיס תרבותי.
כמו כתב העיתונות, צלם העיתונות גם הוא עיתונאי, אך בשונה מהכתב עליו להגיע להחלטות מהירות, לשאת ציוד צילום ולהיתקל לעיתים במכשולים כגון סכנה פיזית, קהל ומזג אוויר.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרסומם של צילומים לצד הטקסט בעיתון התאפשר הודות להתפתחויות הטכנולוגיות שהתרחשו בין השנים 1880–1897. עד לאותו הזמן העיתונים אוירו בתחריטים שהועתקו מצילומים.
ב-4 במרץ 1890 פרסם העיתון "דיילי גרפיק" (Daily Graphic) הניו יורקי את הצילומים הראשונים שהופיעו בעיתונות בטכניקה של הדפס רשת (במקום התחריט).
ב-1907 הומצא הטלפרינטר, שאיפשר הפצת תצלומים של חדשות "חמות" כמעט במהירות הפצה של טקסטים כתובים.
עם שכלול חומרי הצילום ניתן היה להרבות בתצלומי פעולה בסיוע נורות מבזק בתנאי תאורה גרועים.
באותן שנים הונהג באירופה חוק חינוך חובה שהביא לגידול במספרם של יודעי קרוא וכתוב (אם כי ברמה נמוכה). יחד עם המשך הפיתוחים באמצעי הדפוס ובמצלמות נוצרו התנאים ליצירת השבועונים המצולמים ואיתם שנות הפריחה של צילום העיתונות.[1]
שנות הפריחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשיתם של השבועונים המצולמים הייתה במחצית שנות ה-20 של המאה ה-20 בגרמניה. המגזין המצולם הראשון היה ה"ברלינר אילוסטרירטה צייטונג" (Berliner Illustrirte Zeitung - "העיתון המאויר של ברלין"), שהחל להופיע ב-1928. במהלך שנות ה-30 כבשו השבועונים המצולמים גם את אירופה ואת ארצות הברית. המו"לים של השבועון "טיים" הוציאו את "לייף" ב-1936, המתחרים הוציאו לשוק את "לוק" שנה לאחר מכן. "פיקצ'ר פוסט" ו"אילוסטרייטד" הופיעו בבריטניה ב-1938 וב-1939 בהתאמה. ה"פארי מאץ'" (Paris Match) ראה אור לראשונה ב-1949.[2]
השפעת הטכנולוגיה החדשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המצאות טכנולוגיות שפותחו החל משנות ה-60 כגון המבזק האלקטרוני, הפוקוס האוטומטי, עדשות טובות יותר ומצלמות קלות וקטנות יותר, חיזקו את תפקידו של צלם העיתונות והפכו את הצילום לקל יותר.
המצאת המצלמות הדיגיטליות המאפשרות צילום של אלפי תמונות על כרטיס זיכרון יחיד שחררה את הצלמים מהמגבלות הכרוכות בהחלפת הסרט במצלמה. התוכן נותר האלמנט החשוב ביותר בצילום העיתונות, אך יכולות הצילום וההפצה התרחבו בצורה משמעותית.
צילום העיתונות בעולם האמנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]משנות ה-70 המאוחרות, צילום עיתונות וצילום תיעודי קיבלו מקום בגלריות ובמוזיאונים לצד צילום אמנותי.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מייקל לנגפורד, תולדות הצילום, הוצאת פוקוס, 1994
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שחר סמוחה, הפחדים והחרדות של צלמי המלחמות, באתר הארץ, 26 בינואר 2011
- A Brief History of Photojournalism
- Photojournalists Shaping Memory and History
- גם תמונה צריך "לקרוא"
- איילת כהן, מלעג מר דרך חיוך קטן ועד לצחוק גדול: הומור כאמצעי ביקורתי בצילום עיתונות בישראל, מסגרות מדיה 7, קיץ 2011
עיתונות מצולמת, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מייקל לנגפורד, תולדות הצילום, הוצאת פוקוס, 1994, עמ' 161-162.
- ^ מייקל לנגפורד, תולדות הצילום, הוצאת פוקוס, 1994, עמ' 163.
