על קרקע מושלגת ולצד דגל שחור, כמה עשרות חמושים התאמנו במחנה של ארגון "המדינה האסלאמית" (דאעש) במזרח אפגניסטן. התמונות מהמחנה הקרוי על שמו של עומאר א-שישאני, ג'יהאדיסט צ'צ'ני בכיר ששימש שר המלחמה של החליפות עד לחיסולו על ידי הקואליציה האמריקנית בשנה שעברה, הן חלק ממאצי שופר התעמולה של הארגון, "אעמאק", לבשר לעולם כי רעיון דאעש לא הושמד, אלא רק מצא מקומות חדשים להתבסס בהם.
תכנית ההתפשטות עוד התגבשה בתקופת שיא הכיבושים, ומחוז חוראסן של הארגון הוקם כבר ב-2015. ואולם, בעקבות המפלות שספג דאעש בעיראק, בסוריה וגם בלוב, אפגניסטן הפכה ליעד חם. השיטה ידועה - ניצול חולשת הממשל המרכזי ופירוק המארג החברתי דרך פגיעה במיעוטים דתיים. דאעש אמנם נאבק גם בטליבאן, שלעומתו מחזיק בעמדות מתונות יותר ומתנער מידית מכל פיצוץ במסגד שיעי, אך באפגניסטן המפוררת יש מקום לכולם.
אם בעבר מתקפות נגד המיעוט השיעי ההאזרי היו נדירות, גם עבור מדינה הנלחמת בטליבאן השואף לכפות מחדש את שלטון ההלכה שלו, עתה המצב דומה יותר ויותר למתרחש בעיראק ובסוריה. מתחילת 2016, אירעו לפחות 13 פיגועים נגד מטרות שיעיות באפגניסטן ובהם נהרגו ונפצעו כ-700 איש. לפי כן, אירעה מתקפה אחת גדולה נגד המיעוט, ב-2011.
ההערכות סביב מספר לוחמי דאעש במדינה משתנות מעת לעת, במה שלמעשה מבליט שוב את חוסר היכולת של הקהילה הבינלאומית לקלוט את אופי הפעולה של הארגון. גנרלים אמריקנים מיהרו להכריז בשנתיים האחרונות כי שלוחת "המדינה האסלאמית" באפגניסטן עומדת להיעלם מהמפה, ובתקיפה ראוותנית במיוחד הוטלה באפריל "אם כל הפצצות" על מערך מנהרות של הארגון במזרח מהדינה.
לא רק ששלוחת דאעש המקומית, הפונה ללבם של הצעירים שמאסו בטליבאן ומחפשים את דרך "הג'יהאד האמיתי", לא מוגרה אחרי התקיפה הקונבנציונלית הגדולה ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית, היא הגבירה את פעילותה ואת הופעותיה ברשתות החברתיות ככל שבסיס האם שלה בעיראק ובסוריה קרס. רק מאז אוקטובר הספיק דאעש להוציא לפועל תשעה פיגועים בקאבול, חלקם קטלניים במיוחד, כשהוא מאפיל על פעילות טליבאן בבירת המדינה.
לממשלה הפדרלית של אפגניסטן ולארצות הברית אין ממש תשובות, ולכן ההחלטה של וושינגטון לעצור את הסיוע לפקיסטן השכנה, שממשיכה לבחוש בענייני שכנתה ומעלימה עין מפעילות טרור בשטחה ואף תומכת בחלקה. מפקיסטן נולדו המוג'האדין שלחם בכוחות הכיבוש הסובייטים באפגניסטן, ומאז שימשו מדינות שונות לזירת התאספויות של לוחמים מוסלמים מרחבי העולם בעתות משבר.
אחת מאותן מדינות היא סומליה, שבדומה לאפגניסטן, נתונה במלחמה - בעצימות כזו או אחרת - בלתי-נגמרת. החל מ-1991, עת נפל הרודן סיד בארה, קרס למעשה השלטון המרכזי במדינה לטובת מלחמות פנימיות בין מיליציות דתיות ושבטיות. הכאוס נמשך עם נסיגת הכוחות האמריקניים לאחר הקרב במוגדישו ב-1993 - "בלק הוק דאון" - ובאמצע העשור שעבר ביססו "איחוד בתי הדין האסלאמיים", קואליציית ארגונים אסלאמיים, את שליטתם על מרבית המדינה שבקרן אפריקה והניסו את ממשלת המעבר שנתמכה בידי המערב.
עם התערבות אתיופיה השכנה, הובסו הכוחות הקיצוניים, שהשליטו משטר הלכה אסלאמי, אך לא נעלמו מהשטח. הם התפצלו לכמה פלגים, המשמעותי שבהם א-שבאב. הארגון איבד בהדרגה את הטריטוריות שתחתיו, לנוכח העליונות הצבאית של כוחות הממשלה הפדרלית במוגדישו המגובה בידי כוחות האיחוד האפריקני, ועבר ללחימת גרילה ופעולות טרור, כולל בקניה השכנה.
נחישותו ושבועת האמונים שלו לאל-קאעדה הותירו את א-שבאב כוח שאין להתעלם ממנו. הוא הצליח לפגוע בנקודות תורפה של הממשלה הפדרלית החלשה, כולל במוגדישו הבירה, בעזרת מתקפות ראווה על בתי מלון ומסעדות תיירותיים ופגיעה במתקנים ממשלתיים וביטחוניים.
אל-קאעדה נגד דאעש
בדומה לאפגניסטן, גם בסומליה נתקל ארגון הג'יהאד העיקרי ביריב חדש בדמות שלוחת דאעש מקומית. בעוד אל-קאעדה הוא ארגון מבוזר יותר, הדוגל בחיל חלוץ אוונגרדי שיפיל את השלטון ה"כופר" לטובת משטר אסלאמי, "המדינה האסלאמית" פועל לגיוס המונים ולכיבוש שטחים.
עד לחודשים האחרונים, דאעש בסומליה מנה לא יותר מכה עשרות בודדים, אולם כבר בנובמבר הזהירו באו"ם מהתרחבות שורותיו בצפון המדינה, במחוז האוטונמי והסמי-עצמאי פונטלנד. בנוסף לכך, ארצות הברית תקפה לראשונה כמה מפעיליו באותו חודש, ובחודש שעבר פרסמה השלוחה המקומית את הסרטון הראשון שלה, ובו קראה לפיגועים נגד "הכופרים" בכל מקום.
בקצה השני של היבשת, מחוז "מערב אפריקה" של דאעש ממשיך להתחרות עם בוקו חראם. האחרון, ששלט למשך תקופה על חלקים נרחבים מצפון-מזרח ניגריה, גורש מרוב מאחזיו ב-2016 והתפצל לפלג שנשבע אמונים לדאעש וכזה שהסתייג מחלק משיטותיו האכזריות. אחרי תקופת רגיעה יחסית, הגבירו שני הארגונים את מתקפותיהם נגד מסגדים, שווקים הומי אדם וכוחות צבא ניגריים ושל המדינות השכנות, צ'אד ניז'ר וקמרון.
אנרכיה בסיני
ואולי הזירה הפעילה ביותר בימים אלו של דאעש היא בחצי האי סיני, שם השלוחה המקומית ממשיכה לזרוע הרס ולהביך את צבא מצרים חסר האונים. הטרור האסלאמי הקיצוני לא זר למצרים - היה זה חאליד אסלאמבולי, איש הג'יהאד האסלאמי המצרי, שהתנקש בחייו של הנשיא אנוואר סאדאת ב-1981 - ובמרוצת השנים פעלו בשטחה של מצרים ארגונים קיצוניים שונים, אם כי קהיר הצליחה להכיל אותם ולא לשקוע לגל של אלימות בהיקפים של שכנותיה.
השד התפרץ מהבקבוק לאחר הדחתו של מוחמד מורסי, איש "האחים המוסלמים" ב-2013, ופעילות הטרור בחצי האי סיני התגברה ביתר שאת. בתחילה היה זה הארגון הסלפי המקומי אנסאר בית אל-מקדס שלקח פיקוד על המתקפות נגד כוחות הביטחון המצריים וכן על ירי רקטות לעבר ישראל (עוד קודם לכן, ב-2011, היה אחראי על הפיגוע הקטלני בכביש 12). עם הצלחת "המדינה האסלאמית" בעיראק ובסוריה, נשבע הארגון אמונים למנהיג והחליף בעיני עצמו אבו בכר אל-בגדאדיף שכלל את פעילותו והפך קטלני ואכזרי יותר.
בעוד המארבים והמתקפות נגד כוחות הביטחון בצפון סיני הפכו לשגרה, דאעש חדר גם למוקדים אחרים ברחבי המדינה הערבית המאוכלסת ביותר. הוא הצליח להפיל מטוס רוסי שיצא מדרום סיני, בפיגוע ראשון מסוגו מאז מתקפת 11 בספטמבר, והכה קשות בענף התיירות מאחר שמוסקבה הטילה מגבלות חמורות עד לאחרונה. פיגועים בכנסיות של המיעוט הקופטי בשנה שעברה גרמו לא-סיסי להכריז שוב על מצב חירום, שלא מנע את המשך שפיכות הדמים, שהגיע לשיאו בטבח במסגד הסופי בסוף השנה שעברה.
בין ניסיון התנקשות בשר ההגנה שביקר בבסיס באל-עריש, למארבים שגרתיים לכוחות הביטחון, דאעש טרם נעקר מהשטחים הצחיחים של סיני. בניסיון להראות כי הוא שולט בשטח, פרסם הארגון תמונות של לוחמיו מאיישים מחסום מאולתר שהקימו באזור. אין ביכולתה של שלוחת הארגון להחזיק בשטחים, כפי שהיא עשתה בעיראק, בסוריה ובמקומות אחרים, אך היא ממשיכה לעקוץ ולשפוך את דמם של הכוחות המצריים ושל האזרחים, בעיקר המיעוטים.
השלוחה בסיני יורה לכל החזיתות, והחליטה להכריז מלחמה גם על חמאס. בין שני הארגונים היו קשרים קרובים בשנים האחרונות, והם החליפו לוחמים וכלי נשק דרך המנהרות שנחפרו מסיני לרצועת עזה. הניסיון של חמאס להתקרב למצרים ולהסיר את הבידוד מעליו, הצית גל מעצרים של פעילי דאעש וארגונים סלפיים אחרים בעזה, שמדי פעם משגרים רקטות לאזור הדרום.
דאעש, שאוהב להתבוסס באזורי משבר ולהחריפם, רואה את המצוקה של חמאס מול פתח וניסיונות הפיוס הצולעים, וקרא לתומכיו לערער את הביטחון בעזה ולתקוף את מתקני חמאס בסרטון תוקפני במיוחד, שבסופו הוצא להורג מי שנטען כמשתף פעולה עם הזרוע הצבאית של חמאס.
ובעוד מדינות אירופה מתכוננת לשובם של חלק מאזרחיה שהצטרפו לדאעש בעיראק ובסוריה, מדינות אחרות נערכות להצטרפותם לארגונים מקומיים או להקמת שלוחות חדשות בידיהם.
כך חוותה הפיליפינים מערכה ממושכת והרסנית בעיר מאראווי שאי הדרומי מינדנאו במהלך השנה שעברה, כזו שחוללו כמה מאות חמושים, אנשי ארגונים קיצוניים שהתאגדו תחת רעיון "המדינה האסלאמית". הצבא המקומי, בסיוע ארצות הברית, התגבר עליהם בסופו של דבר, במחיר דמים גבוה ובהרס מוחלט של העיר.
התסריט הזה מעורר חשש דומה בקרב מדינות אחרות בדרום-מזרח אסיה, כמו אינדונזיה, המדינה המוסלמית הגדולה ביותר בעולם, וגם בחבל קשמיר נעשים ניסיונות של דאעש לקבל נתח מתנועת הבדלנות נגד השלטון ההודי.
שלוש שנים וחצי אחרי תחילת המלחמה הבינלאומית בדאעש, בעולם עדיין מתקשים למגר את יכולות הגיוס של הארגון המנצל היטב את רזי הרשתות החברתיות, במיוחד הטלגרם. גם לאחר אובדן המדינה כישות והיעלמותו ספק מותו של המנהיג אל-בגדאדי, ברור שהפתרון לאיום דאעש אינו רק צבאי, מאחר שהוא מצליח להתאים את עצמו לחזיתות משתנות ולחדור אל חברות במצב שברירי.
(עדכון ראשון: 17:00, 11/1)