ג'ורג' סיגל
סיגל, 1966 | |
לידה |
13 בפברואר 1934 ניו יורק, ארצות הברית |
---|---|
פטירה |
23 במרץ 2021 (בגיל 87) קליפורניה, ארצות הברית |
סוגה מועדפת | מערבון |
מדינה | ארצות הברית |
תקופת הפעילות | 1959–2021 (כ־62 שנים) |
מקום לימודים |
|
בן או בת זוג | Marion Segal Freed (1956–1983) |
מספר צאצאים | 3 |
פרסים והוקרה | פרס גלובוס הזהב |
פרופיל ב-IMDb | |
ג'ורג' סיגל הבן (באנגלית: George Segal, Jr.; 13 בפברואר 1934 – 23 במרץ 2021) היה שחקן קולנוע וטלוויזיה יהודי-אמריקאי. זוכה פרס גלובוס הזהב לשנת 1973 על הופעתו בסרט "מגע של איכות" ומועמד פרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר לשנת 1966 על הופעתו בסרט "מי מפחד מווירג'יניה וולף?".
סיגל התפרסם בשנותיו האחרונות בעיקר ככוכב הסיטקום "תהרוג אותי וזהו".
ביוגרפיה
סיגל נולד בעיר ניו יורק וגדל בעיירה גרייט נק שבלונג איילנד, ניו יורק למשפחה יהודית. אביו ממשפחת סגל ואימו ממשפחת סלובודקין (שם שמציין את מוצאם מהעיירה סלובודקה).
הוא למד בתיכון פנימייתי השייך לקהילת אגודת הידידים (הקווייקרים), למד ב"מכללת האוורפורד" שבפנסילבניה ולאחר מכן ב"אוניברסיטת קולומביה" משם סיים בהצלחה את לימודיו בשנת 1955. ב-1956 התגייס לצבא האמריקאי.
קריירה קולנועית
סיגל החל את דרכו כשחקן קולנוע בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 כאשר הופיע בדרמות "היום הארוך ביותר" בתור נחת אמריקאי, "ספינת השוטים" בתפקיד הנוסע היהודי דייוויד, ב"מלך עכברוש" בתפקיד הראשי הראשון של סיגל בתור "המלך" במחנה השבויים היפני ובמערבון "הזמנה לאקדוחן".
על עבודתו המוקדמת קיבל סיגל בשנת 1965 את פרס גלובוס הזהב לשחקן המבטיח הטוב ביותר, בצוותא עם השחקן הישראלי חיים טופול.
בשנת 1966 זכה סיגל לשדרוג משמעותי בקריירה שלו בזכות תפקיד שקיבל מהבמאי מייק ניקולס בדרמה "מי מפחד מווירג'יניה וולף?". על הופעתו בתפקיד המדריך הצעיר והנאה ניק הועמד סיגל לפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר. בנוסף להופעתו המוערכת שיחק סיגל באותה שנה גם בתפקיד הראשי במותחן הריגול הבריטי "המשימה ברלין" ובדרמת המלחמה "הפיקוד האבוד". ב-1967 הופיע סיגל בסרט הפשע של רוג'ר קורמן המבוסס על "טבח יום ולנטיין" בתפקיד הרוצח השכיר פיטר גוסנברג חבר ה"כנופיה הצפונית". ב-1968 הועמד סיגל לפרס באפט"א לשחקן המשנה הטוב ביותר על הופעתו במותחן הקומי "לא דרך להתייחס לגברת" בתור הבלש מוריס ברומל ושיחק בסרטו של סידני לומט "ביי ביי איש אמיץ" ב-1969 שיחק בסרט המלחמה "הגשר על הרמאגן" בתפקיד לוטננט פיל הארטמן.
בשנת 1973 זכה סיגל בפרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר בסרט קומי/ מוזיקלי על הופעתו בתפקיד סטיב בלקבורן בקומדיה הרומנטית הבריטית "מגע של איכות". בשנות ה-70 התפרסם גם לצידה של ברברה סטרייסנד בקומדיה "הינשוף והחתלתולה" בתור הכתב פליקס, לצידו של רוברט רדפורד בדרמת הפשע הקומית "היהלום הלוהט" ולצידה של גולדי הון במערבון "הדוכסית ודיטווטר פוקס" בו שיחק בתפקיד המהמר דיטווטר פוקס. בשנת 1976 זכה סיגל להנחות את טקס האוסקר לצידם של כוכבי קולנוע בדמותם של ולטר מתאו, ג'ין קלי, רוברט שו וגולדי הון. ב-1978 שיחק סיגל בקומדיית הבישול "רציחות קטנות של אשפי מטבח גדולים" בתפקיד יזם המזון המהיר רובי רוס.
ב-1981 הופיע סיגל בקומדיה "עותק פחם" לצידו של כוכב הקולנוע דנזל וושינגטון בהופעת הבכורה שלו. שנות השמונים אופיינו בקיפאון מסוים בקריירת המשחק של סיגל והוא נפנה לעסוק במוזיקה. יש לו להקת ג'אז משלו. ב-1989 שיחק בקומדיה המצליחה "תראו מי מדבר" בתפקיד אלברט, גבר נשוי המכניס להריון את גיבורת העלילה רואת החשבון מולי ג'נסן (קירסטי אלי). ב-1991 השתתף בדרמה המוזיקלית "למען הבנים" בתור ארט סילבר כותב הבדיחות של הבדרנית דיקסי לאונרד (בט מידלר). בשנת 1996 שיתף פעולה עם בן סטילר בקומדיות "אני, אשתי ואמי החורגת" בתפקיד אד אביו המאמץ של מל קופלין ו"כייבל גאי" בהפקתו של סטילר בתור אביו של סטיבן (מתיו ברודריק). באותה השנה חזר סיגל לשתף פעולה עם ברברה סטרייסנד לאחר כ-26 שנה בדרמה הקומית בבימויה "שתי פנים למראה". הופיע בפעם האחרונה בקולנוע בשנת 2010 בדרמה הקומית "על אהבה וסמים אחרים" בתפקיד אביו של ג'יימי רנדל (ג'ייק ג'ילנהול).
החל משנת 2013 שיחק סיגל בסדרת הטלוויזיה הגולדברגים.
תהרוג אותי וזהו
- ערך מורחב – תהרוג אותי וזהו
בשנותיו המאוחרות זכה סיגל להכרת המבקרים ולפרסום בעיקר בזכות תפקידו בקומדיית המצבים המצליחה "תהרוג אותי וזהו". סיגל הופיע בתפקיד ג'ק גאלו, המוציא לאור העוצמתי של המגזין במשך כשבע עונות והועמד פעמיים לפרס גלובוס הזהב לשחקן הקומי הטוב ביותר.
חיים אישיים
סיגל היה אב לשתי בנות מאשתו הראשונה, המפיקה והעורכת, מריון סיגל פריד. אשתו השנייה, לה היה נשוי עד למותה, הייתה לינדה רוגוף. סיגל היה נשוי בשלישית, משנת 1996, לסוניה גרינבאום.
סיגל נפטר מסיבוכים מניתוח מעקפים בסנטה רוזה, קליפורניה, ב-23 במרץ 2021, בגיל 87[1].
פילמוגרפיה נבחרת
- הרופאים הצעירים (1961)
- היום הארוך ביותר (1962)
- הזמנה לאקדוחן (1964)
- המתמחים החדשים (1964)
- מלך עכברוש (1965)
- ספינת השוטים (1965)
- מי מפחד מווירג'יניה וולף? (1966)
- הפיקוד האבוד (1966)
- המשימה ברלין (1966)
- טבח יום ולנטיין (1967)
- ביי ביי איש אמיץ (1968)
- לא דרך להתייחס לגברת (1968)
- הגשר על הרמאגן (1969)
- אוהבים (1970)
- איפה פופא? (1970)
- הינשוף והחתלתולה (1970)
- נולד לנצח (1971)
- היהלום הלוהט (1972)
- אני אוהב את גרושתי (1973)
- מגע של איכות (1973)
- איש הטרמינל (1974)
- קליפורניה ספליט (1974)
- רולטה רוסית (1975)
- הציפור השחורה (1975)
- הדוכסית ודיטווטר פוקס (1976)
- רכבת הרים (1977)
- דיק וג'יין עושים את זה (1977)
- רציחות קטנות של אשפי מטבח גדולים (1978)
- אבד ונמצא (1979)
- הזוג הנשוי האחרון באמריקה (1980)
- עותק פחם (1980)
- החדר הקר (1984)
- סטיק (1985)
- לא הילד שלי (1985)
- הכל הוגן (1989)
- תראו מי מדבר (1989)
- למען הבנים (1991)
- אני עצמי ואנוכי (1992)
- צבא של איש אחד (1993)
- תראו מי מדבר עכשיו (1993)
- פגיעה ישירה (1994)
- הבייביסיטר (1995)
- זאת המסיבה שלי (1996)
- שתי פנים למראה (1996)
- כייבל גאי (1996)
- אני, אשתי ואמי החורגת (1999)
- גבהים (2004)
- דינוטופיה: המסע אחר אבני האודם (2005)
- Made for Each Other (2009)
- 2012 (2009)
- על אהבה וסמים אחרים (2010)
- אלסה ופרד (2014)
טלוויזיה
- קרוליין בעיר (1997)
- הרפתקאות ג'וני קווסט (1997–1996) – דיבוב
- הודיני (1998) - סרט טלוויזיה
- סיפורה של לינדה מקרטני (2000) - סרט טלוויזיה של CBS
קישורים חיצוניים
- ג'ורג' סיגל, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- ג'ורג' סיגל, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- ג'ורג' סיגל, באתר AllMovie (באנגלית)
- ג'ורג' סיגל, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- ג'ורג' סיגל, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- ג'ורג' סיגל, באתר Discogs (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Nellie Andreeva,Erik Pedersen, Nellie Andreeva, Erik Pedersen, George Segal Dies: Oscar-Nominated Actor & ‘The Goldbergs’ Star Was 87, Deadline, 24 במרץ 2021 (באנגלית)